מומחה כף רגל מפתיע: נעלי אצבע ממש לא מזיקות - ואפילו מחזקות את הרגל

בכל קיץ הם חוזרים לרחובות, לחופים ולבריכות, ובאותה מהירות חוזרות גם האזהרות. כפכפים, כך מספרים לנו שוב ושוב, עלולים לגרום לכאבים בעקב, לנקעים, לעיוותים באצבעות ואפילו להחמיר בוניון. אלא שלדברי ד"ר פול לנגר, פודיאטר ורופא ספורט ממינסוטה, התמונה רחוקה מלהיות חד משמעית.

לטענתו, אצל אנשים בריאים אין סיבה לראות בכפכפים נעל אסורה. הם אמנם פחות יציבים מנעל סגורה, דורשים יותר עבודה משרירי כף הרגל ואינם מתאימים לכל מצב, אך שימוש סביר והדרגתי בהם אינו צפוי לגרום נזק קבוע לרוב האנשים.

לנגר מספר כי המרפאה שלו נוטה להתמלא יותר באביב ובקיץ. קל להסיק שהכפכפים הם האשמים, אך לדבריו זו מסקנה חלקית בלבד.

במהלך החורף רבים נועלים נעליים סגורות, מרופדות ותומכות יותר, וגם נוטים להיות פחות פעילים. כתוצאה מכך, כפות הרגליים עלולות לאבד בהדרגה חלק מהכוח ומהיכולת שלהן להתמודד עם עומס.

כאשר מזג האוויר משתנה, אנשים מתחילים ללכת יותר ובמקביל עוברים לנעליים פתוחות ודקות. המעבר החד הזה עשוי ליצור כאב, גם אם הכפכפים עצמם אינם הבעיה המרכזית. במילים אחרות, כף הרגל פשוט אינה רגילה עדיין לדרישה החדשה.

אחת הטענות השכיחות היא שכפכפים גורמים לכאבי עקב, לדלקת ברצועה הפלנטרית, לאצבעות פטיש או לבוניון.

לנגר מציין כי נכון להיום אין הוכחה מחקרית מוצקה לכך שכפכפים מעלים את הסיכון למצבים האלה אצל אנשים שכפות רגליהם בריאות, יותר מסוגים אחרים של נעליים.

כאבי עקב ועיוותים באצבעות נפוצים מאוד גם אצל אנשים שכמעט אינם נועלים כפכפים. בדרך כלל מעורבים בהם גורמים רבים, בהם גנטיקה, מבנה כף הרגל, רמת הפעילות, גיל, משקל, נעליים שאינן מתאימות ודפוסי תנועה.

למרות המסר המרגיע, יש קבוצות שעבורן כפכפים אינם בחירה טובה.

אנשים שסובלים משיווי משקל ירוד, דלקת מפרקים ניוונית או שגרונית, סוכרת, נוירופתיה, מחלות כלי דם ברגליים, בצקות, מחלות ניווניות של מערכת העצבים, הפרעות הליכה או עבר של ניתוחים בגפיים התחתונות נמצאים בסיכון מוגבר לנפילה או להחמרת מצב קיים.

במקרים כאלה עדיף לבחור בנעל או בסנדל שנצמדים היטב לכף הרגל וגם לעקב.

הסיכון לנפילה בכפכפים אכן גבוה יותר, אך הוא אינו ייחודי להם. גם נעלי עקב, כפכפי מיולס, קבקבים ונעליים במידה לא מתאימה עלולים להחליק או לצאת מהרגל.

כפכפים מתאימים בעיקר להליכה קצרה על משטח שטוח ויבש. הם אינם מיועדים לטיולים ארוכים, לריצה, להליכה בשטח, לנהיגה ממושכת או למשטחים חלקים.

על רצפה רטובה, הסוליה עלולה להחליק, והרגל עצמה אינה מאובטחת בתוך הנעל. לכן הסיכון למעידה או לנקע עולה.

הכלל הפשוט הוא להתאים את הנעל לפעילות. כפכפים לבריכה או להליכה קצרה הם דבר אחד. כמה שעות של הליכה בעיר או טיול בטבע הם כבר סיפור אחר.

כפכפים דורשים מכפות הרגליים לעבוד יותר מנעליים סגורות ותומכות. השרירים צריכים לייצב את הרגל, האצבעות משתתפות יותר בהליכה והמפרקים נעים בחופשיות רבה יותר.

לנגר טוען כי אצל אדם בריא זו לא בהכרח בעיה. היכולת לנעול מדי פעם נעליים עם מעט תמיכה היא חלק מהיכולת של כף הרגל להישאר חזקה, ניידת ומסתגלת.

יתרון נוסף הוא שכפכפים וסנדלים מאפשרים לכף הרגל להתפרש באופן טבעי יותר. נעליים צרות מדי עלולות ללחוץ על האצבעות ולגרום בעצמן לכאב. מחקר משנת 2018 מצא כי עד 72% מהנבדקים נעלו נעליים שאינן מתאימות כראוי, ונמצא קשר בין התאמה לקויה לבין כאבי כף רגל.

מי שלא נעל כפכפים במשך חודשים אינו צריך לעבור אליהם בבת אחת ליום שלם.

עדיף להתחיל בפרקי זמן קצרים, למשל בבית או בהליכה קצרה, ולאפשר לכפות הרגליים להסתגל. אם אין כאב, אפשר להאריך בהדרגה את משך השימוש.

תרגילים לחיזוק כף הרגל והשוק, כמו הרמת עקבים, כיווץ מגבת באמצעות האצבעות ועמידה על רגל אחת, יכולים לשפר את היציבות ולהפחית עומס.

בשורה התחתונה, כפכפים אינם מתאימים לכל אדם ולכל פעילות, אך גם אינם אויב מוחלט של כפות הרגליים. עבור רוב האנשים הבריאים, שימוש מתון, הדרגתי ובהקשר הנכון יכול בהחלט להיות חלק מארון הנעליים הקיצי.