הטעות המסוכנת שרבים עושים אחרי עקיצת דבורה או צרעה

עם העלייה בטמפרטורות והבילוי המוגבר מחוץ לבית, גם הדבורים, הצרעות ושאר החרקים חוזרים לפעילות מלאה. עבור רוב האנשים עקיצה תסתיים בכאב, אודם או נפיחות מקומית, אך עבור חלק קטן מהאוכלוסייה היא עלולה להפוך למצב חירום רפואי.

לדברי ד"ר ויסאם אנדראוס, מומחה לרפואה פנימית, אלרגיה ואימונולוגיה קלינית במאוחדת מחוז צפון, כ-1% עד 3% מהאוכלוסייה סובלים מאלרגיה לארס חרקים, ובמקרים כאלה זיהוי מהיר של התסמינים עשוי להציל חיים.

החרקים החשובים ביותר מבחינת תגובות אלרגיות שייכים למשפחת הדבורניים. מדובר בדבורת הדבש, צרעות, דבורי בר ונמלת האש. כולם מסוגלים להזריק ארס שעלול לעורר תגובה אלרגית מערכתית.

לעומת זאת, עקיצות של יתושים, פרעושים או פשפשים גורמות בדרך כלל לתגובה מקומית הנובעת מחלבונים המצויים ברוק החרק. גם אם מדובר בגרד משמעותי או בנפיחות גדולה, בדרך כלל אין מדובר באלרגיה מסכנת חיים.

ומה לגבי עכבישים? לדברי ד"ר אנדראוס, רוב נשיכות העכבישים גורמות לכאב, אודם ונפיחות מקומית בלבד.

עם זאת, קיימים מינים מסוימים שעלולים לגרום גם לתסמינים מערכתיים כמו כאבי בטן, הזעה, בחילות, התכווצויות שרירים או קושי בנשימה. במקרים כאלה יש לפנות לבדיקה רפואית בהקדם, אך לרוב לא מדובר באלרגיה אלא בהשפעה רעילה של הארס.

לדברי המומחה, קיימים שלושה סוגי תגובות עיקריים לעקיצות חרקים.

• תגובה מקומית: זוהי התגובה השכיחה ביותר. היא כוללת כאב, אודם ונפיחות סביב מקום העקיצה, שחולפים בהדרגה בתוך זמן קצר.

• תגובה מקומית גדולה: במצב זה הנפיחות גדולה במיוחד ולעיתים עולה על 10 סנטימטרים או מתפשטת לאורך כל הגפה. למרות המראה המלחיץ, הסיכון לפתח תגובה מערכתית בעקיצה הבאה נחשב נמוך יחסית.

• תגובה מערכתית, אנפילקסיס: זהו מצב החירום האמיתי. התסמינים יכולים להופיע בתוך דקות ועד כשעתיים לאחר העקיצה ולכלול פריחה מפושטת, נפיחות בשפתיים או בלשון, לחץ בגרון, צפצופים, קוצר נשימה, סחרחורת, ירידת לחץ דם ואף אובדן הכרה. במקרה כזה אין להמתין ויש להזעיק מיד עזרה רפואית.

במקרה של תגובה מקומית פשוטה, הטיפול כולל בדרך כלל קירור האזור, משככי כאבים ולעיתים גם תרופות אנטיהיסטמיניות להפחתת הגרד.

כאשר מדובר בנפיחות משמעותית במיוחד, הרופא עשוי להמליץ גם על משחה סטרואידלית או טיפול קצר בסטרואידים.

לעומת זאת, במקרה של אנפילקסיס הטיפול הראשון והחשוב ביותר הוא הזרקת אדרנלין באמצעות מזרק אפיפן לחלק החיצוני של הירך.

לאחר מכן יש להזעיק אמבולנס, להשכיב את המטופל ולהמשיך להשגחה בבית חולים, משום שלעיתים התגובה עלולה לחזור גם לאחר שנראה כי חל שיפור.

התשובה היא לא. לדברי ד"ר אנדראוס, תגובה אלרגית אינה מתפתחת כבר בחשיפה הראשונה לארס. תחילה הגוף נחשף לארס ומפתח נוגדנים ייחודיים, ורק בעקיצות הבאות עלולה להופיע תגובה אלרגית.
עם זאת, אי אפשר לדעת מראש מי יפתח אלרגיה כזו.

כל מי שחווה תגובה מערכתית לאחר עקיצה צריך לפנות לבירור אצל מומחה לאלרגיה. הבירור כולל תשאול מפורט, תבחיני עור ולעיתים גם בדיקות דם שמטרתן לזהות נוגדנים ייחודיים נגד סוגי הארס השונים.

למי מומלץ לשאת אפיפן: מזרק אפיפן מיועד בעיקר לאנשים שכבר חוו בעבר תגובה מערכתית או אנפילקסיס בעקבות עקיצת חרק. לדברי ד"ר אנדראוס, חשוב לא רק לשאת את המזרק באופן קבוע, אלא גם לוודא שבני המשפחה, החברים או צוות מקום העבודה יודעים כיצד להשתמש בו במקרה הצורך. לעומת זאת, לאחר תגובה מקומית גדולה בלבד, ברוב המקרים אין צורך באפיפן.

אחת מפריצות הדרך בתחום היא אימונותרפיה לארס חרקים. במסגרת הטיפול נחשף המטופל בהדרגה לכמויות קטנות של הארס, במטרה ללמד את מערכת החיסון שלא להגיב בצורה מסוכנת.

מדובר בטיפול יעיל במיוחד שמפחית באופן משמעותי את הסיכון לתגובה מסכנת חיים בעתיד ומשפר את איכות חייהם של המטופלים.

איך אפשר להפחית את הסיכון לעקיצות? לדברי ד"ר אנדראוס, מומלץ להימנע משהייה ליד קיני דבורים או צרעות, לכסות מזון ומשקאות בעת שהייה בחוץ, ללבוש בגדים ארוכים באזורים מועדים לעקיצות ולהיזהר במיוחד בפיקניקים ובטיולים.