ה-CT תקין אבל החיים מתפרקים: פציעת החיילים השכיחה שרופאים מפספסים

הוא חזר הביתה אחרי חודשים של לחימה. הניתוחים כבר מאחוריו, הפציעות בגוף מחלימות, והוא אפילו השתחרר ממחלקת השיקום. אבל משהו עדיין לא מסתדר.

המשימות הפשוטות ביותר, שפעם בוצעו כמעט באופן אוטומטי, הפכו למורכבות. להכין את הילדים לגן, לערוך קניות בסופר, להתרכז בפגישה בעבודה או לנהל סדר יום עמוס. כל פעולה דורשת מאמץ עצום.

לעיתים קרובות, הסיבה אינה טראומה נפשית בלבד, אלא פגיעה מוחית שאינה נראית לעין.

במהלך חודשי הלחימה הארוכים נחשפו אלפי חיילי צה"ל לפיצוצים עזים, ירי ארטילרי, טילים, מטענים ורחפני נפץ. החשיפה לגלי ההדף עלולה לגרום למה שמכונה פגיעת הדף מוחית (Blast Traumatic Brain Injury או bTBI), המהוות כ-80% מכלל פגיעות הראש בסביבה הצבאית.

לדברי ד"ר בלהה מלמד, מנהלת צוות ריפוי בעיסוק ב"נקודת מפנה", מרכז השיקום לפצועי צה"ל בשוהם ומרצה במחלקה לריפוי בעיסוק באוניברסיטת אריאל, מדובר בפגיעה הנגרמת בעקבות שינויי לחץ קיצוניים שנוצרים בזמן פיצוץ.

בניגוד לפגיעות ראש אחרות, פעמים רבות אין מכה ישירה בראש ואין נזק מבני שניתן לראות בבדיקות CT רגילות. דווקא משום כך מדובר באחת הפציעות המאתגרות ביותר לאבחון.

לדברי מלמד, פגיעת הדף עלולה לגרום לנזק מיקרוסקופי לרקמות המוח, מבלי להותיר סימנים ברורים בבדיקות ההדמיה.

התוצאה היא שחיילים רבים ממשיכים לסבול מתסמינים נוירולוגיים וקוגניטיביים גם כאשר כל הבדיקות נראות תקינות.

מצב זה מקשה לא רק על הצוותים הרפואיים, אלא גם על בני המשפחה. "כאשר הכול נראה תקין, קשה להבין מדוע האדם מתקשה כל כך לחזור לחיים הרגילים", היא מסבירה.

פגיעת הדף מוחית עלולה להתבטא במגוון רחב של תסמינים.

בין התסמינים הגופניים ניתן למצוא:
• כאבי ראש
• סחרחורות
• חוסר יציבות
• רגישות לאור
• רגישות לרעש
• טינטון
• עייפות מתמשכת

לצדם מופיעים לעיתים גם קשיים קוגניטיביים משמעותיים:
• ירידה בריכוז
• קשיי זיכרון
• האטה במהירות עיבוד מידע
• קושי בתכנון ובהתארגנות
• ירידה בגמישות החשיבה

בנוסף עלולים להופיע שינויים רגשיים ובהם חרדה, התפרצויות זעם, אי שקט והפרעות שינה.

במקרים רבים פגיעת ההדף מתרחשת לצד פציעות קשות יותר, הדורשות טיפול רפואי דחוף.
כתוצאה מכך, התסמינים הקוגניטיביים נדחקים לשוליים.

רק לאחר השחרור הביתה, כשהחייל או החיילת מנסים לחזור לחיי היומיום, מתחילים להתגלות הקשיים. משימות פשוטות שבעבר בוצעו בקלות הופכות למורכבות ומתישות.

לדברי מלמד, אחת הטעויות הנפוצות היא לייחס את הקשיים לעייפות, לחץ או טראומה בלבד. כאשר קיים חשד לפגיעת הדף, חשוב לפנות למסגרת שיקומית המתמחה בתחום.

האבחון כולל הערכה של נוירולוג ושל צוות רב מקצועי, ובהם מרפאה בעיסוק, פיזיותרפיסטית, קלינאית תקשורת ופסיכולוגית.

אחד השלבים המרכזיים הוא הערכה קוגניטיבית תפקודית, שמטרתה להבין כיצד הפגיעה משפיעה על ההתנהלות היומיומית ולא רק על מבחנים קוגניטיביים.

מלמד מתארת שני מקרים אופייניים. במקרה הראשון מדובר במילואימניק שנפצע במהלך שירותו ולא הצליח לחזור ללימודי התואר. הוא התקשה להתרכז בהרצאות, לזכור חומר ולנהל את עומס המשימות האקדמי.

באמצעות ריפוי בעיסוק הוא למד אסטרטגיות לניהול מידע, תכנון והתארגנות, שאפשרו לו לחזור בהדרגה ללימודים.

במקרה אחר מדובר במילואימניקית ואם לילדים, שמצאה את עצמה מתקשה לבצע פעולות שגרתיות כמו הכנת ארוחת ערב או הסעת הילדים לחוגים. גם כאן נבנתה עבורה תוכנית שיקום אישית, שסייעה לה להפחית את העומס הקוגניטיבי ולחזור לתפקוד עצמאי.

לדברי מלמד, פגיעת הדף מוחית אולי אינה נראית לעין, אך השפעתה על איכות החיים עשויה להיות עמוקה.

הבשורה המעודדת היא שככל שהפגיעה מזוהה מוקדם יותר ומטופלת במסגרת שיקומית מתאימה, כך גדלים הסיכויים לחזרה ללימודים, לעבודה, להורות ולחיים עצמאיים.

"המטרה שלנו היא לא רק לטפל בפגיעה", היא מסכמת. "המטרה היא להחזיר לאנשים את היכולת לחיות את החיים שהם רוצים לחיות".