האנשים שמגיעים בכל לילה למקומות שרובנו מעדיפים לא לראות

כשאלפי חיילי מילואים חזרו הביתה להתאושש, היו ביניהם כאלה שעצרו קודם במקום אחר. הם הגיעו למרכזי תוכנית "יזהר", התקלחו, מילאו תרמילים בציוד רפואי, מזון ושמיכות, ויצאו אל הסמטאות החשוכות ביותר בישראל כדי לפגוש את האנשים שכמעט כולם כבר ויתרו עליהם.

אלה הם מתנדבי תוכנית "יזהר" של האגודה לבריאות הציבור.

אמש (רביעי) הם עמדו במרכזו של ערב הוקרה מיוחד שנערך בתל אביב. במשך ערב אחד הזרקורים הופנו אל האנשים שבדרך כלל מעדיפים להישאר מאחורי הקלעים, אלה שמקדישים את זמנם לליווי מכורים לסמים, נפגעות ונפגעי זנות ודרי רחוב.

תוכנית "יזהר" פועלת מאז שנת 2004 ומופעלת על ידי האגודה לבריאות הציבור בשיתוף משרד הבריאות והרשות הלאומית לביטחון קהילתי במשרד לביטחון לאומי.

התוכנית מבוססת על גישת "מזעור נזקים", שמטרתה להעניק שירותים רפואיים ואנושיים לאוכלוסיות המצויות בקצה רצף הסיכון וההזנחה, גם כאשר אינן נמצאות במסגרת טיפולית או שיקומית.

במסגרת הפעילות מחולקים מזרקים ומחטים סטריליים, אמצעי מניעה וחומרי חיטוי במטרה לצמצם הדבקה במחלות זיהומיות.

אבל אנשי "יזהר" מדגישים שהציוד הוא רק אמצעי. המטרה האמיתית היא להחזיר לאנשים את תחושת הערך והאנושיות.

התוכנית פועלת כיום בירושלים, תל אביב, חיפה, אשדוד ובאר שבע, ומסתייעת ביותר מ-100 מתנדבים ומתנדבות, המהווים את הכוח המרכזי שמחזיק את המיזם.

עבור רבים ממקבלי השירות, ביקור המתנדבים הוא הרגע היחיד ביום שבו מישהו מתעניין בשלומם.

מי שניסח אולי יותר מכל את רוח התוכנית הוא דולב כהן, מנהל 'יזהר'. "אנחנו לא מצילים אנשים", אמר לקהל. "אנחנו בוחרים לא לוותר עליהם, עד שהם יפסיקו לוותר על עצמם".

וזו אולי תמצית העשייה כולה. לא לנסות לשנות חיים ביום אחד, אלא פשוט להמשיך להגיע. שוב ושוב. גם כשנדמה שאין תקווה.

המלחמה הציבה אתגר חסר תקדים. האוכלוסיות שמלווה התוכנית הפכו פגיעות אפילו יותר. בעוד שרוב האזרחים נכנסו למרחבים מוגנים, רבים מדרי הרחוב כלל לא היו יכולים לעשות זאת.

"המלחמה לא מפחידה אותנו", נהגו חלקם לומר למתנדבים. "החיים שלנו מפחידים יותר".

דווקא בתקופה הזאת בלטה המחויבות של המתנדבים. רבים מהם גויסו למילואים, אך כאשר יצאו להפוגות קצרות מהלחימה, הגיעו תחילה למרכזי "יזהר". לאחר מקלחת קצרה הם העמיסו ציוד ויצאו לסיורי הלילה הקבועים.

אחרים ביקשו להאריך את שעות הפעילות למרות האזעקות, כדי לוודא שאיש אינו נשאר לבדו.

כאשר דרי רחוב ומכורים נתקלו בחשש מצד השוהים במקלטים ציבוריים, היו אלה מתנדבי "יזהר" שליוו אותם, תיווכו בין הצדדים והרגיעו את הרוחות.

בשנה האחרונה בלבד העניקה התוכנית מענה ליותר מ-1,100 מטופלים. במרכזים השונים תועדו למעלה מ-11 אלף ביקורים, ובוצעו יותר מ-23 אלף מפגשי רחוב. מאחורי כל מספר כזה מסתתר אדם אחד שקיבל הזדמנות נוספת.

במהלך האירוע הודיעה מנכ"לית האגודה לבריאות הציבור, יסמין נחום, כי החליטה להגיש השנה את מפעל ההתנדבות של תוכנית "יזהר" כמועמד לקבלת מגן שר הבריאות להתנדבות.

בדבריה סיפרה את סיפורו הידוע של הפסיכיאטר ויקטור פרנקל, שתיאר אישה שהתקשרה אליו בארבע לפנות בוקר והודיעה כי בכוונתה לשים קץ לחייה.

פרנקל שוחח עמה במשך שעה שלמה וביקש ממנה להגיע אליו למחרת. כששאל אותה מה גרם לה לשנות את דעתה, השיבה: "עולם שבו אדם זר מוכן לשוחח איתך שעה שלמה באישון לילה, הוא עולם שכדאי לחיות בו".

נחום קישרה בין הסיפור לבין עבודת המתנדבים. "בבסיס ההחלטה להגיש את מתנדבי 'יזהר' למגן השר עומדת האמונה בעולם שהם יוצרים עבורנו בכל יום מחדש. עולם שבו המחויבות לצלם אנוש גוברת על הפחד. עולם שבו מלאכים כבני אדם יוצאים לשטח ומביאים רסיס של אור לשבורים שבינינו".

בהמשך תיארה רגע שנחרט בזיכרונה. לוחם מילואים שחזר משדה הקרב עצר קודם כל לעדכן אישה מכורה ודרת רחוב שחזר בשלום, עוד לפני שהספיק להגיע לבית אמו. בנה של אותה אישה נהרג במלחמת לבנון השנייה.

רגע השיא של הערב הגיע כאשר רוסלן רוסלן צייטלובסקי עלה לבמה ושיתף את סיפור חייו. "נולדתי בקריז", סיפר. "אמא שלי השתמשה בסמים קשים בזמן ההיריון, וכבר בדקות הראשונות לחיי הזריקו לי תחליף סם. בגיל 13 אבא שלי לימד אותי להזריק. נכנסתי ויצאתי מהכלא, הבריאות שלי קרסה, וכל כך הרבה פעמים ביקשתי מאלוהים שיעזור לי למות".

ואז הגיע המפנה. "אבל לאלוהים היו תוכניות אחרות בשבילי. הוא לא עזר לי למות, הוא עזר לי לחיות. הוא שלח אליי את המתנדבים של 'יזהר' ואת העובד הסוציאלי מאופקים. הם היו היחידים שהאמינו בי גם כשאני כבר לא האמנתי בעצמי. בכל ערב הם הגיעו עם תה חם ועוגיות. לאט לאט מצאתי את הכוח להיכנס לגמילה. היום אני נקי כבר חמש וחצי שנים, עובד בעמותה ומספר את הסיפור שלי בכל הארץ".

עבור אלפי האנשים שפוגשים את מתנדבי "יזהר" בכל שנה, הם אינם רק מחלקי ציוד רפואי או מתנדבים. הם ההוכחה שעדיין יש מי שרואה אותם. שעדיין יש מי שחוזר. ושעדיין יש מי שמסרב לוותר.

אולי זו הסיבה שבסופו של דבר, תוכנית "יזהר" אינה רק מיזם של בריאות הציבור. היא שיעור יומי באנושיות.