אלצהיימר היא אחת המחלות המפחידות ביותר של הזקנה. היא פוגעת בזיכרון, ביכולת החשיבה ובתפקוד היומיומי, ונחשבת לגורם השכיח ביותר לדמנציה. כיום חיים בארצות הברית לבדה יותר מ־7 מיליון בני 65 ומעלה עם המחלה, והמספרים ממשיכים לעלות.
למרות מאות מחקרים שנערכו בתחום, אחד המחקרים המשפיעים והמסקרנים ביותר כלל דווקא אוכלוסייה לא שגרתית: נזירות קתוליות.
המחקר, שזכה לכינוי "מחקר הנזירות" (The Nun Study), נחשב כיום לאחד המחקרים החשובים ביותר בהבנת תהליכי ההזדקנות והמוח, והוא ממשיך להניב תובנות גם עשרות שנים לאחר שהחל.
למה דווקא נזירות?
בשנת 1986 החל האפידמיולוג האמריקאי ד"ר דיוויד סנודון לחקור את הקשר בין הזדקנות לבריאות. הוא חיפש אוכלוסייה שתאפשר לו לבחון את השפעת אורח החיים על הבריאות בגיל מבוגר, בלי ההבדלים הרבים שקיימים בדרך כלל בין אנשים.
הפתרון נמצא בקהילת נזירות ממסדר "אחיות נוטרדאם" בארצות הברית.
הנשים חיו במשך עשרות שנים בתנאים דומים מאוד: תזונה דומה, גישה זהה לשירותי בריאות, הכנסה דומה, היעדר עישון וצריכת אלכוהול נמוכה במיוחד. עבור החוקרים זו הייתה הזדמנות נדירה לבחון אילו גורמים באמת משפיעים על בריאות המוח לאורך החיים.
תרומה יוצאת דופן למדע
בשנת 1996 הורחב המחקר וכלל 678 נזירות בגילאי 75 עד 102.
הנזירות לא רק הסכימו לעבור מבחנים קוגניטיביים ולחשוף מסמכים אישיים שנכתבו לאורך חייהן, אלא גם התחייבו לתרום את מוחן לאחר מותן לצורכי מחקר.
במהלך שלושת העשורים הבאים נותחו יותר מ־600 מוחות, מה שאפשר לחוקרים להשוות בין מצב המוח בפועל לבין התפקוד הקוגניטיבי של הנשים בחייהן.
מה גילו החוקרים?
אחד הממצאים הראשונים היה קשר מובהק בין השכלה לבין הסיכון לדמנציה.
נזירות שהשלימו תואר אקדמי שמרו טוב יותר על יכולות החשיבה והזיכרון שלהן בגיל מבוגר, בהשוואה לנשים בעלות השכלה בסיסית בלבד.
אבל זו הייתה רק ההתחלה.
החוקרים בחנו גם אוטוביוגרפיות שכתבו הנזירות בתחילת שנות ה־20 לחייהן וגילו שנשים שהפגינו יכולת שפה עשירה ומורכבת בגיל צעיר היו בעלות סיכון נמוך יותר לפתח דמנציה עשרות שנים מאוחר יותר.
הממצא הזה הוביל להשערה שחלק מהבסיס לבריאות המוח נקבע כבר בגיל צעיר מאוד.
אחת התגליות המפתיעות ביותר הייתה שחלק מהנזירות תפקדו באופן תקין לחלוטין למרות שבבדיקות שלאחר המוות נמצאו במוחן סימנים ברורים של אלצהיימר. המשמעות היא שלא כל מי שמפתח את השינויים האופייניים למחלה יסבול בהכרח מתסמינים קליניים.
החוקרים מכנים זאת "חוסן קוגניטיבי" - יכולתו של המוח להתמודד עם נזקים ולשמור על תפקוד תקין למרות שינויים פתולוגיים.
לא רק אלצהיימר
המחקר הראה שגם גורמים נוספים משפיעים על הירידה הקוגניטיבית.
בין היתר נמצאו קשרים בין פגיעות בכלי הדם במוח, שבצים קטנים, הצטמקות של אזור ההיפוקמפוס (האחראי על הזיכרון) ושינויים בחלבונים מסוימים במוח לבין סיכון מוגבר לדמנציה.
במילים אחרות, אלצהיימר אינו נגרם מגורם אחד בלבד, אלא משילוב מורכב של תהליכים ביולוגיים.
החוקרים מצאו כי נזירות שנשאו גרסה מסוימת של הגן APOE ε4 היו בסיכון גבוה יותר לפתח דמנציה.
עם זאת, גם בקרב נשים בעלות נטייה גנטית נמצא כי גורמי אורח חיים והשכלה השפיעו על קצב הירידה הקוגניטיבית.
מה אפשר ללמוד מזה?
אף שאי אפשר למנוע לחלוטין את ההזדקנות, מחקר הנזירות חיזק את ההבנה שיש גורמים שיכולים לעזור לשמור על בריאות המוח לאורך השנים.
השכלה, גירוי אינטלקטואלי, פעילות חברתית, בריאות כלי הדם ואורח חיים בריא עשויים לבנות מעין "רזרבה קוגניטיבית" שמסייעת למוח להתמודד טוב יותר עם השינויים שמגיעים עם הגיל.
כמעט 40 שנה אחרי שהחל, מחקר הנזירות ממשיך להשפיע על חקר האלצהיימר ברחבי העולם - ומזכיר לנו שהסיפור של בריאות המוח מתחיל הרבה לפני הזקנה.