בשנים האחרונות, ובעיקר מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, מערכת הבריאות בישראל מתמודדת עם מספר חסר תקדים של פצועי ראש ופגיעות הדף בקרב לוחמים. כעת, לצד מאמצי השיקום האינטנסיביים, מתחילה לחלחל גם השאלה המדאיגה הבאה: מה יהיו ההשלכות ארוכות הטווח של אותן פציעות מוחיות?
לדברי ד"ר רוני צבר, מייסד ונשיא צבר רפואה ומומחה ברפואה פליאטיבית, עדיין מוקדם לראות בישראל התפרצות של מקרי דמנציה בקרב פצועי המלחמה, אך הספרות הרפואית בעולם כבר מצביעה על סיכון משמעותי.
"פגיעות מוח טראומטיות, ובעיקר כאלה עם מרכיב של הדף, נמצאות בקשר ברור לסיכון מוגבר לדמנציה בגיל מוקדם יותר", אמר בשיחה עם וואלה.
"אנחנו מכירים את זה בעיקר מהמחקרים על חיילים אמריקאים שנפצעו באפגניסטן ובעיראק. במעקב של 20 עד 25 שנה ראו שאחוז המתמודדים עם דמנציה היה גבוה משמעותית לעומת האוכלוסייה הכללית".
עם זאת, הוא מדגיש כי נכון לעכשיו, בישראל עדיין לא רואים את התופעה עצמה בקרב פצועי המלחמה. "החבר'ה שאני מטפל בהם הם בשנות ה-20 וה-30 לחייהם. אנחנו עדיין בשלב השיקום. ההערכה היא שרק בעוד 15 או 20 שנה נתחיל לראות, אם בכלל, את המקרים הראשונים".
לדבריו, חשוב לדייק גם במונחים. "אנחנו מדברים על דמנציה באופן כללי, לאו דווקא על אלצהיימר. אלצהיימר היא הסיבה השכיחה ביותר לדמנציה, אבל יש סוגים נוספים כמו דמנציה וסקולרית שנגרמת מפגיעה בכלי דם, פרונטו-טמפורלית, מחלת גופיפי לוי ועוד. בסופו של דבר, בשלבים המתקדמים כולן נראות דומה".
צבר מסביר כי אחד המרכיבים הייחודיים לפציעות מלחמה הוא פגיעת ההדף, פגיעה שלא תמיד נראית באמצעי ההדמיה הרגילים. "בפגיעות הדף, רקמת המוח יכולה להיראות תקינה ב-CT או MRI, אבל גל האנרגיה שעבר דרך המוח יצר נזקים וקרעים מיקרוסקופיים שיש להם ביטוי קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי".
לדבריו, זהו הבדל משמעותי בין פציעות קרב לבין חלק גדול מפגיעות הראש האזרחיות. "בתאונת דרכים יש טלטלה של הראש, אבל בפיצוץ עובר גל אנרגיה אדיר דרך רקמת המוח עצמה. זה משהו אחר לגמרי".
כ-20 אלף צעירים שחזרו למעגל העבודה והלימודים סובלים מפגיעה מוחית בדרגות שונות, מבלי שקיבלו אבחנה מסודרת או מענה שיקומי כך עולה מנתונים שהוצגו בתחילת השנה, בכנס המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות.
מהמחקר, שהוצג על ידי פרופ' רקל גרדנר מאוניברסיטת תל אביב והמרכז הרפואי שיבא, עולה כי שבעה מכל עשרה פצועים שהגיעו למיון עם סריקת ראש (CT) שהוגדרה "תקינה", סבלו בפועל מפגיעה מוחית. בדיקות דם ייעודיות העלו כי 60% מהלוחמים שפונו לבתי החולים הציגו מדדים המעידים על חבלה מוחית, גם אם לא הוגדרו כפצועי ראש במערכות הצבאיות.
עד כה אובחנו בשיבא כ-4,374 חיילים עם פגיעה מוחית נסתרת. נתונים אלו מצטרפים לדיווח אגף השיקום במשרד הביטחון מהשבוע, ולפיו מטופלים כיום במערכת 82,400 פצועים, מספר הצפוי לזנק ל-100 אלף עד שנת 2028.
היקף הלוחמים שנחשפו לפגיעות הדף במהלך הלחימה עשוי להיות גדול בהרבה מהמספרים הרשמיים של פצועי הראש הקשים. "אם מישהו היה ליד RPG או מטען, גם אם הוא קם והמשיך להילחם, המוח שלו עדיין עבר טלטלה. אני מניח שמדובר באלפים רבים".
עם זאת, לצד הסיכון העתידי, ד"ר צבר מדגיש גם את הפוטנציאל השיקומי הגבוה של צעירים שנפגעו. "המוח הצעיר הוא פלסטי יותר - גמיש יותר. אנחנו רואים גם אחרי שלוש שנים מהפציעה המשך שיפור ושיקום. זה מאוד שונה ממבוגרים אחרי אירוע מוחי, שם אחרי כמה חודשים רוב השיקום ממצה את עצמו".
לדבריו, הטיפול בפצועי/פגועי הראש חייב להיות רב-מערכתי. "פגיעות ראש משפיעות על ארבעה צירים מרכזיים- פיזי, קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי. לכן גם השיקום חייב להיות בכל ארבעת התחומים. שמירה על משקל תקין, איזון סוכרת ולחץ דם, הימנעות מעישון, שינה איכותית ופעילות חברתית, כל אלה הם גורמים מגנים. אגב, אנחנו יודעים שפעילות חברתית היא גורם מגן משמעותי יותר אפילו מפעילויות כמו סודוקו או תשבצים. צריך לומר ביושר- אגף השיקום במשרד הביטחון משקיע מאמצי על ומשאבים אדירים בפצועי המלחמה. הלוחמים מקבלים מעטפת שיקומית רחבה מאוד, וזה קריטי לעתיד שלהם".