להתמכר לריטלין: כשהתרופה להפרעת קשב הופכת פתרון לכל בעיה

בשבועות האחרונים פורסם אחד הנתונים הדרמטיים ביותר שנראו בישראל בתחום הפרעת הקשב והריכוז. מחקר חדש של משרד הבריאות מצא כי בין השנים 2020 ל-2025 חלה עלייה של 98% בצריכת התרופות להפרעת קשב וריכוז בישראל. בתוך חמש שנים בלבד כמעט הוכפלה כמות התרופות שנצרכת במדינה. במקביל, התחוללה מהפכה של ממש בהרכב השוק: תרופות המבוססות על מתילפנידאט, ובהן ריטלין וקונצרטה, ירדו מנתח של כ-75% מהשוק לכ-33% בלבד, בעוד תרופות ממשפחת האמפטמינים רשמו זינוק של 675%, וכיום הן מהוות כ-56% מכלל שוק תרופות הקשב בישראל.

הנתונים הללו מעידים על שינוי עמוק בחברה הישראלית. יותר ילדים מאובחנים, יותר מבוגרים פונים לאבחון, והמודעות להפרעת קשב גבוהה מאי פעם. עבור רבים מדובר בבשורה של ממש. אנשים שבעבר התקשו ללמוד, לעבוד או לנהל את חייהם מצליחים בזכות הטיפול התרופתי למצות את יכולותיהם ולשפר משמעותית את איכות חייהם.

אבל לצד ההצלחה הזאת, קיימת שאלה שפחות נעים לדבר עליה: מה קורה כאשר התרופה מפסיקה להיות טיפול רפואי והופכת לפתרון רגשי כמעט לכל בעיה?

חשוב להבהיר כבר בתחילת הדברים כי עבור אנשים שאובחנו בצורה מקצועית ונמצאים במעקב רפואי, תרופות ממשפחת הממריצים הן טיפול יעיל ובטוח יחסית. רוב המטופלים לא יפתחו התמכרות. הבעיה מתחילה כאשר האדם אינו משתמש בכדור כדי לטפל בהפרעת הקשב, אלא כדי להתמודד עם עייפות, לחץ, חוסר מוטיבציה, דימוי עצמי נמוך או הצורך להיות טוב יותר בכל מחיר.

תרופות ממשפחת הממריצים אינן משפיעות רק על הקשב והריכוז. הן עשויות להגביר ערנות, להפחית תחושת עייפות, לדכא תיאבון, לשפר מצב רוח ואף ליצור אצל חלק מהאנשים תחושת אופוריה מסוימת.

בדיוק כאן נמצא המדרון החלקלק.

כאשר אדם מגלה שהכדור לא רק עוזר לו ללמוד אלא גם גורם לו להרגיש חזק יותר, אנרגטי יותר או מוצלח יותר, הוא עלול להתחיל להשתמש בו גם במצבים שאין להם כל קשר להפרעת קשב.

בהתחלה מדובר אולי ביום עבודה עמוס במיוחד. אחר כך מגיע מבחן, פרויקט, מסיבה או אפילו ניקיון הבית. בהמשך הכדור כבר הופך לכלי שמאפשר להתמודד עם החיים עצמם.

קיימים הבדלים בין התרופות השונות. אדרל, למשל, נחשבת לבעלת פוטנציאל התמכרות גבוה יותר, בעוד ריטלין וקונצרטה נחשבות לבעלות פוטנציאל בינוני יחסית. אולם גם תרופה בטוחה יחסית עלולה להפוך לבעיה כאשר נעשה בה שימוש שאינו רפואי.

השאלה איננה רק איזה חומר האדם נוטל, אלא מדוע הוא נוטל אותו.

רוב האנשים שישתמשו בתרופות הללו בהתאם להוראות הרופא לא יהפכו למכורים. בדומה לאלכוהול, רוב המשתמשים אינם מפתחים התמכרות.

עם זאת, קיימים גורמי סיכון ברורים: נטייה להתמכרויות, אימפולסיביות, קושי בדחיית סיפוקים, קשיי ויסות רגשי, מצבי רוח ירודים, דימוי עצמי נמוך או צורך מתמיד להצטיין ולהשיג ביצועים גבוהים יותר.

יש אנשים שמגלים שהכדור אינו רק משפר את הריכוז אלא גם מפחית תחושת כישלון, עצב או חוסר ביטחון. עבורם, התרופה מתחילה למלא צורך רגשי ולא רק רפואי.

התמכרות אינה מתחילה ביום אחד. בדרך כלל הסימן הראשון הוא חריגה קטנה מהוראות הרופא. העלאת מינון עצמאית, נטילת כדור נוסף במהלך היום או שימוש בתרופה לצורך אחר.

אפשר לחשוב על סטודנט שלוקח ריטלין בבוקר כדי ללמוד. בהמשך הוא מגלה שהכדור עוזר לו גם לפני יציאה לבילוי, לפני משמרת ארוכה בעבודה או כדי לנקות את הבית עם יותר אנרגיה. בשלב הזה השימוש כבר אינו רפואי.

בהמשך מופיעים סימנים נוספים: עיסוק מוגבר בכמות הכדורים שנותרה, חרדה מכך שהמרשם יסתיים, קושי לדמיין יום עבודה ללא התרופה וצורך הולך וגובר במינונים גבוהים יותר.

בשלבים מתקדמים יותר מופיעה תלות. ללא התרופה האדם מרגיש עייף מאוד, חסר אנרגיה, חסר מוטיבציה ולעיתים גם מדוכדך. במקביל עלולות להיפגע מערכות יחסים, העבודה או חיי החברה, אך למרות המחיר השימוש נמשך.

במקרים קיצוניים יותר עלולים להופיע עצבנות משמעותית, חוסר שקט ואף תסמינים פרנואידיים.
הטיפול אינו מסתכם בהפסקת הכדור

כאשר מתפתחת התמכרות, הפסקת השימוש היא רק השלב הראשון. בימים הראשונים רבים חווים ירידה חדה באנרגיה, עייפות קיצונית, מתח ותחושה הפוכה לחלוטין מזו שסיפק הכדור. לעיתים יש צורך לשלב טיפול תרופתי שאינו ממכר כדי להתמודד עם דיכאון או קשיים נוספים, ובמקרים של הפרעת קשב משמעותית ניתן להשתמש בחלופות בעלות פוטנציאל התמכרות נמוך יותר כדי לאפשר המשך תפקוד.

אבל העבודה האמיתית מתחילה לאחר מכן. המטרה היא להבין מה גרם לכך שהאדם הרגיש שאינו מסוגל להסתדר ללא התרופה. האם מדובר בפרפקציוניזם? בדימוי עצמי פגוע? בדרישות בלתי אפשריות מעצמו? בדיכאון סמוי? או בקושי להתמודד עם רגשות שליליים?

אנשים אינם מתמכרים רק לחומר עצמו. הם מתמכרים למה שהחומר מעניק להם. לכן, השאלה החשובה ביותר אינה רק כיצד מפסיקים לקחת ריטלין, אלא מה היה חסר בחייו של האדם שגרם לו להרגיש שהוא זקוק לכדור כדי להתמודד עם המציאות. רק כאשר מזהים את הצורך הזה ומעניקים לו מענה בריא, ניתן ליצור החלמה אמיתית ויציבה לאורך זמן.

ד"ר איגור גורז'לצן, מומחה בפסיכיאטריה ורפואת התמכרויות, מרכז שבטיא - מרכז גמילה פרטי