רוב הדיון הציבורי, כשמדברים על התאמה מגדרית, מתמקד בטיפולים הורמונליים או בניתוחים הגדולים שמלווים את התהליך. אלו הצעדים שמקבלים את הכותרות ואת תשומת הלב, אך עבור נשים טרנסג'נדריות רבות, דווקא הדברים שנראים שוליים למתבונן מהצד הם אלה שמלווים אותן בכל רגע של היום. גרוגרת בולטת, גוון קול או תווי פנים מסוימים יכולים להשפיע על תחושת הביטחון, על האופן שבו הסביבה תופסת אותן ובעיקר על הדרך שבה הן רואות את עצמן.
לקראת שבוע הגאווה, סיפורה של אור חן ממחיש עד כמה המסע להתאמה מגדרית אינו רק רפואי אלא גם רגשי, אישי ועמוק. לעיתים שינוי קטן לכאורה הופך לרגע שבו אדם מרגיש סוף סוף שהגוף והזהות שלו מדברים באותה שפה.
לפני שבע שנים הייתה אור, כיום בת 30, נשואה ומאושרת, המטופלת הראשונה בישראל שעברה ניתוח להפחתת בלט הגרוגרת ללא חתך חיצוני בצוואר. ההליך החדשני, שפותח על ידי פרופ' אבי חפץ, אפשר לבצע את השינוי דרך חלל הפה ולהימנע מצלקת חיצונית שהייתה עלולה להפוך בעצמה לסימן מזהה.
עבור מי שאינו מכיר את העולם הזה, ייתכן שמדובר בפרט אסתטי בלבד. עבור אור, זו הייתה נקודת מפנה של ממש. הרגע הראשון בו הרגישה שהיא אישה.
הניתוח שמתבצע ללא צלקת חיצונית
"הייתה לי גרוגרת מאוד בולטת והיא הפריעה לי מאוד", היא מספרת לוואלה בריאות. "המטרה הראשונית שלי בכלל הייתה הניתוח התחתון. זה היה הדבר שידעתי שאני רוצה לעשות מהרגע שהתחלתי את תהליך ההתאמה המגדרית. בכלל לא ידעתי שקיימת אפשרות להעלים את הגרוגרת. כששמעתי על הניתוח הבנתי שזה משהו שיכול לעזור לי להרגיש יותר בנוח עם הגוף שלי".
הגרוגרת, שנוצרת בעקבות גדילת סחוס הגרון בתקופת ההתבגרות בהשפעת הורמון הטסטוסטרון, נחשבת לאחד הסממנים החיצוניים המזוהים ביותר עם מבנה גוף גברי. עבור חלק מהנשים הטרנסג'נדריות, מדובר במאפיין שעלול לעורר תחושת אי נוחות ואף דיספוריה מגדרית, משום שהוא אינו תואם את הזהות הנשית שלהן.
במשך שנים בוצע ניתוח להפחתת בלט הגרוגרת באמצעות חתך חיצוני בצוואר. אלא שעבור חלק מהמטופלות, הצלקת עצמה הפכה לבעיה חדשה. מתוך הבנת הצורך הזה פותחה גישה חדשנית המאפשרת לבצע את ההליך דרך חלל הפה, ללא חתך חיצוני וללא צלקת נראית לעין.
"הניתוח הזה התאפשר בזכות ניסיון שצברנו בניתוחי צוואר אנדוסקופיים ללא צלקת חיצונית", מסביר פרופ' אבי חפץ, מנהל היחידה לכירורגיה ואונקולוגיה של הראש והצוואר בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לא.א.ג באסותא רמת החייל. "היינו מהמרכזים הראשונים בעולם שביצעו כריתות של בלוטת התריס ובלוטות יותרת התריס בגישה אנדוסקופית דרך חלל הפה, ללא חתך בצוואר, ולמעשה המרכז ה-4 בעולם שביצע ניתוחים כאלה. לאחר שרכשנו מיומנות משמעותית בגישה הזו, הבנו שניתן ליישם את אותם עקרונות גם עבור נשים טרנסג'נדריות המבקשות להפחית את בלט הגרוגרת מבלי להותיר סימן חיצוני".
לדבריו, מעבר לאתגר הכירורגי, עמד לנגד עיניו גם הצורך של המטופלות. "הבנו שהצלקת עצמה עלולה להיות מקור לאי־נוחות. רצינו לאפשר לנשים לעבור את ההליך בצורה שתשיג את התוצאה הרצויה מבלי להשאיר עדות חיצונית לניתוח. מבחינתנו, המטרה היא לא רק לשנות מבנה אנטומי, אלא לסייע למטופלת להרגיש בנוח עם עצמה ועם האופן שבו היא מציגה את עצמה לעולם".
"מה שחיפשתי היה שקט עם הגוף שלי"
הניתוח היה עבור אור רק תחילתו של מסע ארוך יותר. בהמשך עברה טיפולים הורמונליים, ניתוח חזה והליכים נוספים להתאמת תווי הפנים. אך גם היום, שבע שנים לאחר מכן, היא זוכרת היטב את אותו צעד ראשון. "בסופו של דבר, מה שחיפשתי היה שקט עם הגוף שלי. הניתוח התחתון היה המטרה המרכזית, אבל בדרך נוספו גם טיפולים הורמונליים, ניתוח חזה והתאמות בפנים. כל אחד מהם תרם משהו אחר לתהליך. מבחינתי, כל דבר שעזר לי להרגיש יותר בנוח עם עצמי ויותר מחוברת למי שאני, היה שווה לעשות."
לצד המראה החיצוני, גם לקול יש תפקיד משמעותי בתהליך ההתאמה המגדרית. בעוד שטיפולים הורמונליים משפיעים על מגוון מאפיינים גופניים, הם אינם משנים בדרך כלל את גובה הקול אצל נשים טרנסג'נדריות לאחר גיל ההתבגרות. כתוצאה מכך, נשים רבות ממשיכות לחוות פער בין הזהות המגדרית שלהן לבין האופן שבו הן נשמעות לסביבתן.
בא.ר.ם מבוצעים גם הליכים להתאמת קול לנשים טרנסג'נדריות, בהובלת פרופ' חגית שופל־חבקוק, מומחית לכירורגיית מיתרי הקול, מחלות הגרון, הפרעות נשימה ובליעה. הטיפול בתחום זה מותאם באופן אישי לכל מטופלת ועשוי לכלול הערכה מקיפה של מאפייני הקול, טיפול קול על ידי קלינאית תקשורת ובמקרים המתאימים גם התערבות כירורגית שמטרתה להעניק לקול מאפיינים נשיים יותר.
התאמת קול נחשבת כיום לחלק משמעותי בתהליך ההתאמה המגדרית עבור נשים רבות, שכן הקול הוא אחד המאפיינים הראשונים שאנשים פוגשים במפגש יומיומי, בשיחת טלפון או בסביבה המקצועית. עבור חלק מהמטופלות, יצירת הלימה טובה יותר בין הקול לבין הזהות המגדרית תורמת לביטחון העצמי, לתחושת הנוחות בחברה ולאיכות החיים.
בחודש הגאווה, סיפורה של אור חן ממחיש כיצד הרפואה המודרנית יכולה לסייע לאנשים ליצור התאמה טובה יותר בין הגוף, הקול והזהות. עבור רבים ורבות מהקהילה הטרנסג'נדרית, לא מדובר רק בשינוי פיזי, אלא בצעד משמעותי בדרך לחיים שבהם הם יכולים להרגיש שלמים עם מי שהם.
"לא חיפשתי שלמות, חיפשתי להרגיש בבית בתוך הגוף שלי. היום, כשאני מסתכלת אחורה על הדרך שעברתי, אני יכולה לומר שהגעתי למקום הזה", מסכמת אור.