אוסטאופורוזיס יכולה להתחיל כבר בגיל 35. בגיל הזה, קצב פירוק העצם עולה באופן הדרגתי על קצב הבנייה שלה. העצם הופכת לנקבובית, שבירה ופגיעה יותר, והסיכון לשברים, בעיקר באזורי עמוד השדרה, שורש כף היד וצוואר הירך עולה משמעותית. בשלבים הראשונים התהליך לא כואב, ולעיתים, השבר הראשון הוא הסימן הקליני הראשון המעיד על המצב.
נשים מתחילות לאבד מסת עצם, בגילאי 50 עד 60 עם הפסקת הווסת (מנופאוזה) והירידה באסטרוגן שמגן על השלד. מאבדות 2% עד 3% ממסת העצם בכל שנה ובעצם מתחילות את האוסטאופניה (שלב קדם-אוסטאופורוזיס).
בגברים לעומתם, יש ירידה מתונה וקבועה בטסטוסטרון. לכן, המחלה מתבטאת באמצע שנות ה-60 וגיל 70 שאז איבוד העצם בין גברים ונשים ומשתווה.
ההרגלים היומיומיים שמחלישים את העצמות בלי שנרגיש
הרגלי החיים שלנו משפיעים באופן ישיר על בריאות העצם: צריכת מלח גבוהה, סטרס כרוני, שינה לקויה וחוסר פעילות גופנית מאיצים את איבוד מסת העצם ופוגעים בספיגת הסידן. בנוסף, עישון, צריכת אלכוהול מרובה ושתייה מוגברת של משקאות קולה נקשרו במחקרים לירידה בצפיפות העצם ולהעלאת הסיכון לאוסטאופורוזיס ושברים.
היסטוריה משפחתית של אוסטאופורוזיס או שבר בצוואר הירך אצל קרוב משפחה מדרגה ראשונה מעלה את הסיכון למחלה, וכך גם מסת גוף נמוכה (מתחת ל־19BMI), המעידה לרוב על מאגר עצם קטן יותר. בנוסף, שימוש ממושך בתרופות מסוימות, ובהן קורטיזון ופרדניזון, תרופות לצרבת, נוגדי דיכאון מסוימים ותרופות לטיפול בסוכרת, עלול לפגוע בבריאות העצם. גם מחלות כרוניות כגון צליאק, קרוהן, קוליטיס ומחלות כליה עלולות לשבש את ספיגת רכיבי התזונה ואת מאזן המינרלים בגוף, ובכך להאיץ את תהליך דלדול העצם.
החדשות הטובות: אפשר להאט את התהליך
חלבונים מהווים מרכיב מרכזי בציפוי המבני של העצם ובשמירה על מסת השריר התומכת בשלד. מוצרי החלב המועשרים בסופרמרקט, מכילים כמות חלבון גבוהה וסידן זמין. הכמות הנדרשת היא 1 מ"ג לקילו משקל גוף.
צריכת הסידן המומלצת בגיל זה נעה סביב 1,000 עד 1,200 מיליגרם סידן ביום אבל מומלץ להסתפק אפילו ב-600 מיליגרם, כי שאר הכמות מגיעה מהתזונה היומית. כך גם נמנעים מעודף סידן בדם, שעלול לגרום לעצירות קשה ואי-נוחות בבטן ויכול להביא גם לסיכון מוגבר לאבנים בכליות ולמחלות לב וכלי דם.
העצם זקוקה לאותות פיזיים כדי לקלוט את אבות המזון הללו ולבנות רקמה חדשה. אימונים אירוביים כמו שחייה או רכיבה על אופניים אינם מספיקים. יש צורך באימוני התנגדות (הרמת משקולות, שימוש בגומיות או תרגילי משקל גוף) יחד עם פעילויות שגורמות לגוף להתמודד עם המשקל שלו, כמו הליכה מהירה, עליית מדרגות או ריצה קלה, שלוש עד ארבע פעמים בשבוע.
שני הוויטמינים שעוזרים לסידן להיספג בגוף
ויטמין D, אחראי על ספיגת הסידן במעי והעברתו לשלד הכרחי לבניית השלד. 600 עד 800 יחידות בינלאומיות (IU) של הוויטמין ביום הן הכמות המומלצת לצריכה יומית.
גם ויטמין K2, מפעיל חלבונים מיוחדים הקושרים את הסידן אל תוך העצמות, ומונע ממנו לשקוע בדפנות כלי הדם וליצור הסתיידות עורקים. נמצא בעיקר במאכלים כמו גבינות קשות, חלמון ביצה ומזונות מותססים.
המניעה היא האסטרטגיה הטובה ביותר לטיפול במחלה. לכן שילוב של תזונה מאוזנת ומבוקרת, פעילות גופנית בונה עצם והימנעות מהרגלים מזיקים כמו עישון וצריכת אלכוהול מופרזת, מהווה את אסטרטגיית ההגנה הטובה ביותר. מעל גיל 50, מומלץ להיוועץ עם רופא המשפחה בנוגע לצורך בביצוע בדיקת צפיפות עצם (DEXA), במיוחד אם קיימים גורמי סיכון נוספים כמו היסטוריה משפחתית או מבנה גוף רזה במיוחד. אבחון מוקדם של ירידה ראשונית במסת העצם (אוסטאופניה) מאפשר התערבות יעילה ושומר על שלד חזק, יציב וחיוני לאורך שנים.
הכותב הוא מנהל האגף הגריאטרי בבית החולים השיקומי האינטגרטיבי מדיקל קר בבת ים.