מחקר חדש מסביר: למה נשים מפתחות דמנציה יותר מגברים

דמנציה היא אחת המחלות המדאיגות ביותר של העידן המודרני. עם העלייה בתוחלת החיים ברחבי העולם, מספר האנשים החיים עם ירידה קוגניטיבית הולך וגדל, והחיפוש אחר הדרכים למנוע את המחלה הפך לאחד האתגרים המרכזיים של עולם הרפואה.

כבר שנים ידוע שנשים מפתחות דמנציה בשיעורים גבוהים יותר מגברים. נהוג היה להסביר זאת בעיקר בכך שנשים חיות זמן רב יותר בממוצע, אך יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך שההסבר מורכב בהרבה.

כעת, מחקר רחב היקף חדש מציע כי חלק מהפער עשוי להיות קשור לאופן שבו גורמי הסיכון לדמנציה משפיעים על המוח הנשי. לפי הממצאים, אותם גורמי סיכון מוכרים עלולים לגרום לפגיעה קוגניטיבית משמעותית יותר אצל נשים מאשר אצל גברים.

המחקר נערך על ידי החוקרות מייגן פיציו וג'ודי פאה מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו ופורסם בכתב העת המדעי Biology of Sex Differences. החוקרות ניתחו נתוני בריאות של 17,182 בני אדם בני 40 ומעלה ובחנו את הקשר בין 13 גורמי סיכון מוכרים לדמנציה לבין תפקוד קוגניטיבי.

המטרה הייתה להבין לא רק אילו גורמי סיכון נפוצים יותר אצל נשים או גברים, אלא גם עד כמה כל אחד מהם משפיע בפועל על תפקודי המוח.

הממצאים הצביעו על תמונה מורכבת: נשים לא רק נחשפות למספר רב יותר של גורמי סיכון מסוימים, אלא שחלק מאותם גורמים פוגעים ביכולת הקוגניטיבית שלהן בצורה משמעותית יותר.

החוקרות מצאו כי דיכאון, חוסר פעילות גופנית והפרעות שינה היו שכיחים יותר בקרב נשים. לעומת זאת, גברים דיווחו בתדירות גבוהה יותר על ירידה בשמיעה, סוכרת וצריכת אלכוהול מוגברת.

אולם הנתון המעניין ביותר לא היה שכיחות גורמי הסיכון אלא השפעתם על התפקוד הקוגניטיבי.

לפי המחקר, יתר לחץ דם, ירידה בשמיעה וסוכרת היו קשורים לירידה משמעותית יותר בציונים הקוגניטיביים של נשים לעומת גברים. במילים אחרות, אותם מצבים רפואיים עשויים לפגוע במוח הנשי בעוצמה גדולה יותר.

"מצאנו שחלק מגורמי הסיכון משפיעים באופן לא פרופורציונלי על התפקוד הקוגניטיבי של נשים", הסבירה החוקרת הראשית מייגן פיציו. "הממצאים מצביעים על כך שמאמצי המניעה עשויים להיות יעילים יותר אם יותאמו לא רק לשכיחות גורמי הסיכון, אלא גם לעוצמת השפעתם על נשים לעומת גברים".

אחד הממצאים המעניינים במחקר נגע למשקל הגוף. החוקרות מצאו כי בקרב נשים בשנות החמישים והשישים לחייהן, מדד מסת גוף גבוה יותר היה קשור לתפקוד קוגניטיבי נמוך יותר. לעומת זאת, אצל גברים באותם גילאים נמצא דווקא קשר הפוך בין משקל לבין ביצועים קוגניטיביים. בגילאים מבוגרים יותר הפערים הללו הצטמצמו.

הממצאים הללו מחזקים את ההבנה שהקשר בין בריאות גופנית לבריאות המוח עשוי להיות שונה בין נשים לגברים, ושייתכן שאין פתרון אחיד המתאים לכולם.

לצד גורמי הסיכון, המחקר זיהה גם גורמים שנקשרו לתפקוד קוגניטיבי טוב יותר. בין היתר נמצא כי מספר שנות הלימוד ורמות כולסטרול גבוהות יותר היו קשורים לציונים קוגניטיביים טובים יותר, במיוחד בקרב נשים. החוקרות מדגישות כי יש צורך במחקרים נוספים כדי להבין את משמעות הממצאים ואת המנגנונים הביולוגיים שעומדים מאחוריהם.

כיום מעריכים כי כשני שלישים מהחולים באלצהיימר בארצות הברית, למשל, הן נשים. מדובר בפער משמעותי שלא ניתן להסביר רק באמצעות תוחלת חיים ארוכה יותר. לדברי החוקרות, אחת התובנות המרכזיות מהמחקר היא הצורך להבחין בין שכיחות גורמי הסיכון לבין עוצמת השפעתם.

"חשוב להבדיל בין הבדלים בשכיחות גורמי הסיכון לבין ההשפעה שלהם על הקוגניציה, משום ששני הדברים אינם בהכרח חופפים", כתבו החוקרות. "התמקדות רק בגורמי הסיכון הנפוצים ביותר עלולה לגרום להתעלמות מגורמים שמשפיעים בצורה משמעותית יותר על הירידה הקוגניטיבית".

החדשות הטובות הן שרוב גורמי הסיכון שנבחנו במחקר נחשבים לגורמים הניתנים לשינוי.

שליטה בלחץ הדם, טיפול בסוכרת, שמירה על פעילות גופנית, טיפול בדיכאון, שיפור איכות השינה, הימנעות מצריכת אלכוהול מופרזת ושמירה על בריאות השמיעה הם צעדים שעשויים לתרום להפחתת הסיכון לירידה קוגניטיבית בעתיד.

החוקרות סבורות כי השלב הבא יהיה להבין מדוע מוחן של נשים רגיש יותר לחלק מגורמי הסיכון. אחת ההשערות היא שלשינויים ההורמונליים המתרחשים סביב גיל המעבר יש תפקיד חשוב, אך נכון לעכשיו המנגנונים המדויקים עדיין אינם ברורים.

הממצאים החדשים מצטרפים לשורת מחקרים המצביעים על כך שרפואה מותאמת אישית עשויה להיות המפתח למניעת דמנציה בעתיד. במקום להסתפק בהמלצות כלליות, ייתכן שבעתיד הקרוב נשים וגברים יקבלו תוכניות מניעה שונות, המבוססות על הדרך הייחודית שבה המוח שלהם מגיב לגורמי הסיכון לאורך החיים.