התופעה המוזרה של גברים ישראלים שחוו פוסט טראומה

מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, עיקר תשומת הלב הציבורית הופנתה להשפעות הנפשיות של המלחמה על לוחמים, מפונים, משפחות שכולות ונפגעי טרור. אלא שמחקר ישראלי חדש מצביע על תופעה נוספת, שקטה הרבה יותר: גברים רבים שחוו את המלחמה אינם מבטאים את המצוקה הנפשית שלהם בדרכים המקובלות והמוכרות למערכת הבריאות.

במקום לדבר על כאב, לבקש עזרה או לדווח על מצוקה נפשית באופן ישיר, רבים מהם מבטאים את הסבל בדרכים עקיפות ולעיתים כמעט בלתי נראות, בהן אכילה רגשית, תחושות אשמה עמוקות ופגיעה מוסרית.

המחקר יוצג בכנס השנתי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות שייערך ב 10 ביוני בתל אביב, והוא מבקש לערער על אחד הסטריאוטיפים הנפוצים ביותר בנוגע לבריאות הנפש של גברים: הדימוי של הגבר החזק, השקט והעמיד בפני משברים.

המחקר נערך בין פברואר לאפריל 2025 על ידי פרופסור יעל לצר מאוניברסיטת חיפה, ד"ר זוהר ספיבק לביא, הודיה ב'ז'תו וכפיר אסרף מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל.

במסגרת המחקר נבדקו 404 גברים ישראלים בני 21 עד 60. החוקרים בחנו מגוון רחב של מדדים, בהם תסמיני פוסט טראומה, חרדה, דיכאון, מתח נפשי, פגיעה מוסרית ואכילה רגשית, לצד נתונים דמוגרפיים ורמת החשיפה לאירועי המלחמה.

"הנחת המוצא שלנו הייתה שגברים מגיבים אחרת לטראומה. לא פחות, אלא בצורה שונה", מסבירה פרופסור לצר. "רצינו לזהות את הדפוסים האלה כדי שנוכל לפתח עבורם מענים קליניים מותאמים".

במקום למדוד רק את חומרת התסמינים, החוקרים ביקשו להבין אילו סוגים שונים של תגובות קיימים בקרב גברים שנחשפו לטראומה.

ניתוח הנתונים העלה שני פרופילים מרכזיים. הקבוצה הראשונה, שכונתה "הפגיעה", כללה כ-66 אחוזים מהנבדקים. מדובר ברוב ברור של המשתתפים במחקר. גברים אלה הציגו רמות גבוהות של תסמיני פוסט טראומה, חרדה, דיכאון, פגיעה מוסרית ואכילה רגשית.

רבים מהם היו צעירים יחסית, רווקים, חילונים ובעלי מצב כלכלי פחות יציב. רבים מהם גם גויסו בצו 8 ונחשפו באופן ישיר לאירועי המלחמה.

מולם ניצבה קבוצת "החסינים", שכללה כ 34 אחוזים מהמשתתפים. חברי קבוצה זו היו ברובם נשואים ודתיים יותר, והפגינו יציבות רגשית גבוהה יחסית למרות חשיפה דומה למלחמה.

אחד הממצאים הבולטים במחקר קשור דווקא לאוכל. בעוד שאכילה רגשית מזוהה בדרך כלל עם נשים, המחקר מצא כי בקרב הגברים בקבוצת הסיכון מדובר במנגנון התמודדות משמעותי ביותר.

ככל שתסמיני הפוסט טראומה היו חמורים יותר, כך גברה גם הנטייה לאכילה רגשית. הקשר הזה כלל לא הופיע בקרב הגברים בקבוצה החסינה.

לדברי החוקרים, האוכל הופך עבור חלק מהגברים לכלי לוויסות רגשי ולהפחתת מצוקה. במקום לבטא כאב או לבקש תמיכה, הם פונים למנגנוני התמודדות שמתקבלים חברתית כלגיטימיים יותר.

"הגברים האלה לא אכלו כי היו רעבים", אומרת פרופסור לצר. "הם אכלו כי כאב להם, וכי לא היה להם כלי אחר לתת לכאב מקום".

לדבריה, זוהי בדיוק הסיבה לכך שהתופעה עלולה להישאר בלתי מזוהה לאורך זמן.

ממצא מרכזי נוסף עסק במה שמכונה "פגיעה מוסרית". מדובר במושג המתאר פגיעה נפשית הנגרמת כאשר אדם נחשף לאירועים הסותרים באופן עמוק את תפיסת עולמו וערכיו.

אלה יכולים להיות מראות של אלימות קיצונית, פגיעה בחפים מפשע, תחושת בגידה מצד מוסדות או אירועים המטלטלים את תחושת הצדק והסדר שעליהם מבוססת תפיסת העולם של האדם.

החוקרים מצאו כי בקרב הגברים בקבוצת הסיכון, הפגיעה המוסרית הייתה אחד המנבאים החזקים ביותר להתפתחות תסמיני פוסט טראומה.

במילים אחרות, עבור רבים מהם, הפצע הנפשי אינו נובע רק מהפחד או מהאיום שחוו, אלא מתחושת השבר הערכי העמוק שהמלחמה יצרה.

החוקרים מדגישים כי לממצאים יש משמעות מעשית רחבה. לדבריהם, אבחון פוסט טראומה אצל גברים אינו יכול להסתמך רק על שאלות קלאסיות לגבי חרדה, סיוטים או זיכרונות טראומטיים.

יש צורך לבחון גם דפוסי אכילה, תחושות אשמה, אכזבה, בגידה ומצוקה שאינה תמיד מקבלת ביטוי מילולי. "אנחנו רגילים לדאוג ללוחמים שחוזרים עם פצעים שאפשר לראות", אומרת פרופסור לצר. "אבל חלק גדול מהגברים שאנחנו מתארים במחקר נראים מתפקדים לחלוטין. הם עובדים, מתגייסים, ממשיכים בשגרה ולא מתלוננים. דווקא בגלל זה קל לפספס את המצוקה שלהם".

לדבריה, האתגר הגדול של מערכת בריאות הנפש בשנים הקרובות יהיה לזהות את אותם גברים שנראים חזקים מבחוץ, אך מתמודדים עם משבר עמוק מתחת לפני השטח.

המחקר החדש מזכיר כי מצוקה נפשית אינה תמיד נראית כמו שאנחנו מצפים שתיראה. לעיתים היא מסתתרת מאחורי תיאבון מוגבר, שתיקה ממושכת או תפקוד שנראה תקין לחלוטין. דווקא משום כך, ייתכן שהאנשים הזקוקים לעזרה יותר מכל הם אלה שאף פעם לא מבקשים אותה.