לא כל יום רע, עייפות או ירידה במצב הרוח קשורים למה שאנחנו אוכלים וזו בדיוק הסיבה שחשוב כל כך להיזהר מהבטחות פשטניות בכל מה שנוגע לקשר בין תזונה לבריאות הנפש. אבל בשנים האחרונות מתרחב תחום מחקרי שמנסה להבין איך, כמה ולמה המזון שלנו משפיע על תפקוד המוח, הרגש וגם על התסמינים המוכרים של אתגרים נפשיים מורכבים.
מחקר חדש מציע שכמה רכיבים תזונתיים בסיסיים עשויים להיות קשורים לסיכון נמוך יותר לתסמיני דיכאון. המחקר, שפורסם בכתב העת Nutritional Psychiatry, התבסס על נתוני סקר הבריאות והתזונה הלאומי בארצות הברית (NHANES). החוקרים ניתחו מידע על 5,068 אנשים בני 18 ומעלה, שכלל שני דיווחים יומיים על התזונה שלהם וכן שאלון PHQ-9, כלי מקובל להערכת תסמיני דיכאון בשבועיים שקדמו לבדיקה. ציון של 10 ומעלה בשאלון נחשב בדרך כלל למדד לתסמינים בעלי משמעות קלינית ובמחקר הנוכחי 9.1 אחוזים מהמשתתפים עמדו בסף הזה.
החוקרים בחנו כמה רכיבים תזונתיים, בהם סיבים, חומצה פולית, מגנזיום, סלניום, אבץ והוויטמינים B6, B12 ו-D. לאחר שליטה במשתנים שעלולים להשפיע על התוצאות, כמו גיל, מין, BMI, עישון וצריכת קלוריות כוללת, נמצא כי צריכה גבוהה יותר של ארבעה רכיבים נקשרה לסבירות הנמוכה ביותר לתסמיני דיכאון משמעותיים - סיבים תזונתיים, חומצה פולית, מגנזיום וסלניום.
לא "תוסף קסם" אלא עושר תזונתי
ד"ר טקאיוּקי פוג'י, פסיכולוג קליני ומרצה במחלקה לסיעוד באוניברסיטת Yasuda Women's University ביפן, שהוביל את המחקר, הסביר בראיון ל-PsyPost כי "אנשים עם צריכה גבוהה יותר של סיבים תזונתיים, חומצה פולית, מגנזיום וסלניום היו בסיכוי נמוך יותר לתסמיני דיכאון בעלי משמעות קלינית". לדבריו, הרכיבים האלו נמצאים במזונות כמו דגנים מלאים, קטניות, עלים ירוקים, אגוזים, זרעים ופירות ים, כלומר במזונות שמזוהים במידה רבה עם דפוסי אכילה ים תיכוניים.
הממצא הבולט ביותר במחקר נקשר לחומצה פולית. לפי החוקרים, כל עלייה של סטיית תקן אחת בצריכת הרכיב הזה נקשרה לירידה של 28 אחוזים בסיכוי לתסמיני דיכאון משמעותיים. בנוסף, משתתפים שצרכו את הכמות הגבוהה ביותר של חומצה פולית היו בסיכון נמוך ב-45 אחוזים לתסמיני דיכאון בהשוואה למי שצרכו את הכמות הנמוכה ביותר. עם זאת, בניתוחים מחמירים יותר, הקשרים העקביים ביותר נשמרו בעיקר סביב סיבים וחומצה פולית, בעוד שהקשר עם מגנזיום וסלניום היה פחות יציב.
המסר הזה חשוב במיוחד משום שהוא לא מתמקד ברכיב אחד שאמור "לפתור" בעיה מורכבת. ארבעת הרכיבים האלו מגיעים בדרך כלל מאותה משפחה רחבה של מזונות: ירקות, קטניות, דגנים מלאים, אגוזים וזרעים, אז ייתכן שהסיפור פחות קשור לרכיב כזה או אחר ויותר לאיכות הכוללת של התפריט.
איך זה יכול להשפיע על מצב הרוח?
המחקר הנוכחי לא נועד להוכיח מנגנון ביולוגי או קשר של סיבה ותוצאה, אבל החוקרים כן הציעו כמה כיוונים אפשריים שיכולים להסביר את התוצאות. סיבים מזינים את חיידקי המעי ועשויים להשפיע על מערכת הקשרים בין מערכת העיכול למערכת העצבים. חומצה פולית משתתפת בתהליכים הדרושים לייצור מוליכים עצביים כמו סרוטונין ודופמין, שמעורבים בוויסות מצב הרוח. מגנזיום קשור לוויסות פעילות עצבית וסלניום משתתף בתהליכים שמגנים על המוח מפני נזקים של רדיקלים חופשיים.
עם זאת, החוקרים מדגישים שזו אינה המלצה להתחיל ליטול תוספים באופן עצמאי. פוג'י אמר כי המסר המעשי אינו "לרדוף אחרי תוספים", אלא להבין שדפוסי אכילה מגוונים, המבוססים על מזון מלא וטבעי, יכולים להיות רלוונטיים לשיפור בריאות הנפש. אחד הנתונים שממחישים זאת הוא צריכת הסיבים הממוצעת במחקר, שעמדה על 16.6 גרם ביום בלבד, הרבה מתחת להמלצה המקובלת של 25 עד 38 גרם ביום.
ובכל מקרה, כמובן שתזונה לבדה לא יכולה להחליף טיפול נפשי או רפואי. אבל המחקר הזה, כמו רבים אחרים שנערכו בנושא, מזכיר כי גם שיפור התפריט עשוי להיות חלק מהתמונה המלאה. מי שרוצים ליישם את הממצאים בצורה פשוטה לא צריכים לחשב מיליגרמים של סלניום או מגנזיום, אלא להוסיף יותר מזונות איכותיים לצלחת בכל יום. אז נכון, זו לא הבטחה למצב רוח טוב יותר, אבל זו עוד סיבה להתייחס לתזונה כאל גורם משמעותי יותר בחיים של כולנו.