עולם האוטיזם נמצא בשנים האחרונות בעיצומו של חיפוש בלתי פוסק אחר דרכים חדשות שיסייעו לילדים לשפר תקשורת, שפה וכישורים חברתיים. בעוד שטיפולים התנהגותיים ורגשיים מסייעים לחלק מהילדים, הם דורשים משאבים עצומים, זמינות של אנשי מקצוע ולעיתים גם שנים ארוכות של עבודה אינטנסיבית. כעת, מחקר חדש מציג גישה אחרת לגמרי, המבוססת על גירוי מגנטי של המוח, ומעורר עניין רב בקהילה המדעית.
המחקר, שפורסם בכתב העת הרפואי BMJ, בדק טכנולוגיה המכונה גירוי מוחי לא פולשני. מדובר בשיטה שאינה כוללת ניתוח, הרדמה או תרופות, אלא שימוש בפולסים מגנטיים קצרים שמכוונים לאזורים מסוימים במוח. החוקרים רצו לבדוק האם הטיפול יכול לשפר את יכולות התקשורת והשפה של ילדים על הרצף האוטיסטי, כולל ילדים עם מוגבלות שכלית, קבוצה שבדרך כלל כמעט ואינה נכללת במחקרים קליניים.
הטכנולוגיה פועלת באמצעות מכשיר שמוצמד לקרקפת ויוצר שדה מגנטי משתנה במהירות. השדה חודר דרך הגולגולת ומגרה פעילות עצבית באזורים מסוימים במוח. בשנים האחרונות משתמשים בשיטה הזו בעיקר לטיפול בדיכאון, אך חוקרים ברחבי העולם החלו לבחון האם היא יכולה לסייע גם בהפרעות נוירולוגיות והתפתחותיות נוספות.
סדרת טיפולים במשך 5 ימים
במחקר הנוכחי השתמשו החוקרים בטכניקה המכונה Theta Burst Stimulation. בניגוד לשיטות מסורתיות שבהן הפולסים נשלחים אחד אחרי השני, כאן הם מועברים באשכולות מהירים במיוחד. המשמעות היא שטיפול שאמור להימשך זמן רב מתקצר לכמה דקות בלבד.
עבור ילדים צעירים מדובר ביתרון משמעותי מאוד. במקום לבקש מהם לשבת ללא תזוזה במשך זמן ממושך, כל טיפול נמשך דקות ספורות בלבד, וסדרת הטיפולים כולה הושלמה בתוך חמישה ימים.
למחקר גויסו 194 ילדים בגיל ממוצע של כשש וחצי שנים. כחצי מהם היו עם מנת משכל שנחשבת נמוכה מהטווח הממוצע, כלומר ילדים עם מוגבלות שכלית בנוסף לאוטיזם. החוקרים מציינים כי מדובר באוכלוסייה שנוטה להישאר מחוץ למחקרים, למרות שבפועל היא זקוקה פעמים רבות לסיוע המשמעותי ביותר.
הילדים חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה טיפול אמיתי באמצעות הפולסים המגנטיים, בעוד שהקבוצה השנייה קיבלה טיפול דמה. המכשור פעל בצורה דומה והפיק תחושת רטט, אך ללא הפעלת גירוי מגנטי אמיתי. כך יכלו החוקרים להשוות בין הקבוצות בצורה אמינה יותר, מבלי שהילדים או ההורים ידעו מי קיבל איזה טיפול.
בלי תופעות לוואי חמורות
ההורים התבקשו למלא שאלונים שבחנו את יכולות התקשורת החברתית של הילדים לפני תחילת הטיפול, מיד לאחר סיומו וגם חודש לאחר מכן. התוצאות הפתיעו אפילו את החוקרים עצמם.
לפי ממצאי המחקר, הילדים שקיבלו את הטיפול האמיתי הציגו שיפור ביכולות התקשורת והשפה שלהם. החוקרים מדווחים כי גם חודש לאחר סיום הטיפולים השיפור עדיין נשמר. בנוסף, גודל האפקט שנצפה הוגדר כמשמעותי ביחס למחקרים קליניים בתחום.
אחד הנתונים המעודדים במיוחד היה נושא הבטיחות. החוקרים לא דיווחו על תופעות לוואי חמורות, וכל תופעות הלוואי הקלות שנרשמו חלפו ללא צורך בטיפול רפואי.
עם זאת, החוקרים מדגישים כי מדובר רק בצעד ראשון. עדיין לא ברור כמה זמן מחזיק השיפור מעבר לחודש, האם יהיה צורך בטיפולי תחזוקה, ומה תהיה היעילות של השיטה כאשר תעבור ממעבדות המחקר אל המרפאות והקהילה.
עוד מדגישים החוקרים כי הטיפול אינו אמור להחליף תמיכה התנהגותית, רגשית או חינוכית. במקום זאת, ייתכן שבעתיד הוא ישמש ככלי נוסף שיכול לסייע לילדים ולמשפחותיהם.
אוכלוסייה שלא נחקרה שנים רבות
גם שאלת הנגישות עדיין פתוחה. המכשור הנדרש אינו זול, והוא עדיין אינו זמין בכל מרכז רפואי. בנוסף, יש צורך באנשי מקצוע מיומנים שידעו להפעיל אותו בצורה מדויקת ובטוחה.
ובכל זאת, עבור משפחות רבות עצם האפשרות לשיפור, גם אם חלקי, יכולה להיות משמעותית מאוד. הורים לילדים על הרצף מתמודדים לא פעם עם עומס רגשי, כלכלי וטיפולי עצום. טיפול קצר יחסית, שנמשך חמישה ימים בלבד, עשוי להפוך בעתיד לאפשרות אטרקטיבית במיוחד אם המחקרים הבאים יאשרו את הממצאים.
המומחים מסבירים כי דווקא העובדה שהמחקר כלל ילדים עם מוגבלות שכלית היא אחת מנקודות החוזקה החשובות שלו. במשך שנים רבות אוכלוסייה זו כמעט שלא נבדקה במחקרים חדשניים, בין היתר בגלל מורכבות הטיפול והקושי בביצוע מחקרים מבוקרים.
כעת, נראה שהמחקר החדש מצליח לפתוח דלת לשיחה רחבה יותר על טיפולים חדשניים באוטיזם ועל הדרכים שבהן טכנולוגיות מוח מתקדמות עשויות להשתלב בעתיד ברפואת הילדים ובהתפתחות הילד.
האם מדובר בפריצת דרך אמיתית? עדיין מוקדם לדעת. אבל עבור חוקרי מוח, רופאים והורים רבים, התוצאות הראשוניות בהחלט מספקות סיבה לאופטימיות זהירה.