למה ישראלים עם אסתמה צריכים להיות מודאגים בימים אלו

2 מחקרים מצאו קשר הדוק בין לחץ נפשי להחמרה של אסתמה, וקבעו שלחץ גורם עצמאי ומשמעותי להתלקחויות. בישראל, לאחר 2.5 שנות מלחמה, כבר רואים את זה בשטח

מירי (38), עובדת סוציאלית, לא שכחה את הלילה ההוא. היא הייתה מאושפזת בבית החולים בעקבות התקף אסתמה חריף, כאשר נחת במדשאה המרכזית של בית החולים מסוק צבאי שהביא חיילים פצועים מעזה. "הלב שלי פשוט נעצר. הרגשתי שכל האוויר יצא מהגוף שלי ואין לי יכולת לקחת את הנשימה הבאה". "שני האחים שלי, קצינים ביחידות קרביות היו בחזית. אחד בעזה והשני בצפון. ידעתי שאחי בעזה יוצא למבצע מסוכן באותו הערב והייתי פשוט משוכנעת שהוא נהרג או נפצע קשה. הסתכלתי על האלונקות שהורדו מהמסוק הייתי בטוחה שאחד מהם על האלונקה הזאת. ניסיתי לשאוף אוויר ולא יכולתי". למרבה המזל זה לא היה אחיה, אבל ההתקף שבא באותו רגע היה מהקשים שחוותה אי פעם.

"מאז פרצה המלחמה ישנם הרבה דיונים בקהילות החולים של העמותה על לחץ וחרדה כגורמים שמוציאים אסתמה מאיזון. פעמים רבות בדיונים בקבוצה, חולים שאלו מה הטריגר? האם הלחץ גורם להתקפי אסתמה או שלחץ הוא תופעת לוואי של התקף? ואיך ניתן להבדיל בין התקף אסתמה להתקף חרדה" , אומרת טל זקין, מנכ"לית "לנשום - העמותה למחלות ריאה בישראל" ומוסיפה כי "סיפורה של מירי אינו יוצא דופן. חשוב לנו להעלות את המודעות בקרב הציבור והרופאים להתמודדות הנוספת של חולי אסתמה".

ואכן, מחקרים מוכיחים כעת שלחץ נפשי וחרדה מעלים משמעותית את הסיכון להתקף אסתמה חמור. מחקר בריטי מקיף שפורסם באחרונה ב-BMJ Open Respiratory Research עקב אחרי יותר מ-873,000 חולי אסתמה באנגליה ומצא קשר הדוק בין לחץ נפשי וחרדה לאסתמה שאינה מאוזנת. חולי אסתמה עם הפרעה נפשית סבלו מ-56 התקפים לכל 1,000 שנות אדם, לעומת 34 בלבד בקרב אלו ללא אבחנה נפשית עלייה של כמעט 46%, כלומר כמעט כפול.

באופן מעניין, דווקא ההפרעות השכיחות ביותר כגון חרדה ודיכאון היו אלו הקשורות לעלייה הכי משמעותית בהתקפי אסתמה, ממצא המדגיש שבריאות נפשית אינה שאלה נפרדת מבריאות הריאות אלא חלק בלתי נפרד ממנה.

מחקר אמריקאי רחב היקף שניתח נתונים של למעלה מ-231,000 משתתפים מהסקר הלאומי לבריאות (NHIS) בחן שאלה שמטרידה חוקרים במשך שנים: מה בא קודם? הממצאים הראו שחרדה קשורה לעלייה של כ-30% בסיכון להתקפים ולהחמרות, לשליטה גרועה יותר במחלה ולסיכוי נמוך משמעותית להגיע להפוגה קלינית.

אך המסקנה המפתיעה היא שהקשר הוא דו-כיווני: חרדה לא רק מחמירה אסתמה קיימת היא גם תורמת להופעתה מלכתחילה. מעגל שקשה לצאת ממנו בלי לטפל בשני הצדדים בו-זמנית.

ד"ר אופיר פרוינד, מומחה ברפואה פנימית ומתמחה ברפואת ריאות בבית החולים איכילוב, אומר שמאז ה-7 באוקטובר, חולים שיצאו מאיזון מציינים את המתח הנפשי המתמשך כאחת הסיבות להחמרת המחלה. "הגיעו אלינו מטופלים שהיו מאוזנים ופתאום הם זקוקים לטיפול יותר אינטנסיבי לשליטה בסימפטומים ולמניעת התקפים. חשוב להדגיש שלאסתמה יכולים להיות מחוללים רבים, אבל כשכל הסיבות הקליניות להחמרה נשללות אנחנו בהחלט מתייחסים גם למצב הנפשי. כשאני שואל מסתבר שבן זוג במילואים, שיש להם חרדה מטילים, שאין להם מקלט, שהם לא ישנים בלילה בגלל שהבן בצבא".

המחקר הבריטי הקיף עשרות אלפי חולים והממצאים חשובים. "ההשלכות של פי שניים סיכון להתקפי אסתמה זה אומר יותר ביקורים בחדר מיון, יותר אשפוזים, ופגיעה באיכות החיים של החולים. במדינה שחיה תחת לחץ מלחמה כבר שנתיים וחצי אנחנו, רופאי הריאות ובטח שגם רופאי המשפחה, צריכים להתייחס ברצינות ללחץ וחרדה כגורמים שעלולים להביא להחמרה של מחלות כרוניות בכלל ואסתמה ומחלות נשימה בפרט".

לדבריו, ישראל היא כר פורה לתופעה. מי שחולה באסתמה ויש לו קרוב משפחה בחזית הוא בקבוצת סיכון כפולה. גם מבחינה נשימתית, גם מבחינה נפשית. "באסתמה אנחנו יודעים שמזהמים סביבתיים, אלרגנים, דלקת מסוג 2 וגם לחץ וחרדה יכולים להיות טריגר להתקף, ולכן צריך להעלות את הנושא הזה מול כל מטופל ולשאול באופן מקיף, לא רק 'כמה פעמים השתמשת במשאף השבוע', אלא גם 'איך אתה ישן? מה רמת הלחץ שלך?' וכשאנחנו מזהים שיש יציאה מאיזון גם בגלל לחץ, יש לנו היום כלים לעזור.

חלק מהחולים לא מצליחים להגיע לאיזון עם הטיפולים הקיימים, אז יש היום גם טיפולים ביולוגיים מתקדמים מצד אחד וגם כלים לטיפול נפשי מצד שני. כך שאנחנו מפנים לרופא המשפחה עם המלצות להמשך טיפול כולל, במקרים שאנחנו מזהים זאת, המלצות לטיפול נפשי. זה צריך להיות חלק מהטיפול".

מירי מכירה את הדינמיקה הזו על בשרה. כעובדת סוציאלית המתמחה בטיפול בנפגעי פוסט-טראומה, היא מצאה את עצמה בעמדה בלתי אפשרית: לעזור לאחרים לעבד את אסון ה-7 באוקטובר, בזמן שהיא עצמה מתמודדת עם חרדה עצומה לשלום שני אחיה שגויסו.

"כל בוקר הייתי קמה, מנסה להסדיר את הנשימה. מנסה להתמודד עם המחלה ועם העומס הנפשי. ישבתי מול אנשים שחוו טראומה ישירה מהטבח, וניסיתי להיות שם בשבילם. אבל הגוף שלי התקשה להכיל את זה". ההתקפים החלו להתרחש בתדירות גוברת. ממשאף אחד ליום עברה לשלושה, אושפזה פעמיים בתוך חצי שנה, מה שלא קרה לה מגיל 5, ועברה לטיפול ביולוגי מתקדם. "הרופאים שאלו אם שיניתי מקום מגורים, אם יש בעיה עם זיהום אוויר. שום דבר לא השתנה פיזית רק הלחץ הנפשי".

הרגע הכי קשה היה, כאמור, אותו לילה בבית החולים. "ואז שמתי לב כששוחררו החטופים האחרונים שהריאות שלי לוקחות נשימה עמוקה. זאת היתה הפעם הראשונה שממש הרגשתי את הקשר פיזית. שמתי לב שאני נושמת. ממש נושמת, בפעם הראשונה ממזמן. הבנתי כמה הגוף שלי היה כלוא בפחד".

המחקרים וגם ד"ר פרוינד ממליץ שהטיפול באסתמה חייב להיות משולב. "יש היום מגוון רחב של טיפולים לאסתמה, לרבות טיפולים ביולוגיים לחולים שלא מצליחים להגיע לאיזון עם כל הטיפולים הקיימים. על החולים לדווח לרופא על כל שינוי ברמת הלחץ או החרדה, להקפיד על טיפולים גם בתקופות של יציאה משגרה, לבקש הפניה לגורם מקצועי גם בתחום הנפשי כחלק מהטיפול הכולל ולבצע טכניקות נשימה ופעילות גופנית שמסייעות גם לאסתמה וגם לחרדה".

מירי, מצדה, החלה בטיפול משולב. "לראשונה בחיי אני מבינה שהריאות שלי מגיבות לכל מה שאני מרגישה. ועכשיו אני לומדת לטפל בריאות ובחרדה ביחד".

יום האסתמה הבינלאומי מצוין ב-5 במאי מדי שנה. אסתמה פוגעת ב-300 מיליון איש ברחבי העולם, ובישראל מוערכת שכיחותה בכ-5-8 אחוזים מכלל האוכלוסייה הבוגרת.