ד"ר מאיה רוזמן מדרגת: אלה הסלטים הקנויים הכי גרועים שיש

אמנם כולם נמכרים באותו מקרר בסופר ונקראים "סלטים", אבל בפועל מדובר בקבוצה מאוד מגוונת של מוצרים. חלק קרובים יותר לממרח שומני, חלקם לתוספת ירקות מבושלת, וחלקם הם בעצם ירק טוב שהולבש עליו הרבה מיונז, שמן, סוכר ומלח.

אין כמעט שום היגיון לדבר על "סלטים קנויים" כמקשה אחת: חומוס, טחינה, מטבוחה, חציל במיונז וכרוב אדום במיונז שונים מאוד זה מזה בערך הקלורי, בהרכב השומן, בכמות הסיבים, בתכולת המלח ובתרומה הבריאותית.

ועוד משהו לתשומת לב: ברבים מהמוצרים הקנויים חוזרים שוב ושוב פוטסיום סורבט כחומר משמר, חומצת לימון כמווסת חומציות, ולעיתים גם מייצבים כמו קסנטן גאם או גואר גאם. החומרים האלו נועדו להאריך חיי מדף ולשמור על יציבות ומרקם, חלקם (לא כולם) בעייתיים לבריאות - אבל במקרים רבים הבעיה התזונתית הגדולה יותר היא דווקא עודף מלח, שמן, סוכר, או אחוז נמוך יחסית של חומר הגלם המקורי.

בואו נעבור סלט סלט ונבדוק את הערך התזונתי:

טחינה היא דוגמה מצוינת למזון שיכול להיות גם מצוין וגם פחות מוצלח, תלוי באיזו גרסה בוחרים.
טחינה גולמית איכותית, ובמיוחד משומשום מלא, נחשבת ל"מזון על":

מספקת שומן בלתי רווי, מינרלים כמו סידן, מגנזיום וברזל, וכן תרכובות צמחיות כמו ליגננים ופיטוסטרולים. סקירה מ־2024 ב־Journal of Atherosclerosis Prevention and Treatment תיארה את הטחינה כמזון עשיר בחומצות שומן איכותיות, פוליפנולים ומינרלים, וגם בקרב אנשים עם סוכרת סוג 2, תוספת טחינה במשך שישה שבועות נקשרה לירידה בטריגליצרידים ולשיפור בחלק מהמדדים.

אבל כאן חשוב לעצור: כל היתרונות האלו מתייחסים בעיקר לטחינה עצמה, לא בהכרח ל"סלט טחינה" קנוי.
במוצרים המוכנים שנבדקו ברשתות השיווק הופיעו מלח, שמן סויה או קנולה, חומצת לימון, מייצבים ופוטסיום סורבט.
מי שרוצה את הגרסה הטובה באמת, עדיף שיחפש רשימת רכיבים קצרה ככל האפשר ואחוז טחינה גבוה.

חומוס מוכן הוא לכאורה אחד הסלטים היותר "בריאים" על השולחן, ובצדק מסוים. הגרגרים עצמם מספקים חלבון צמחי איכותי מאוד, סיבים תזונתיים, אשלגן, פולאט ופחמימות שמתפרקות לאט יחסית.

סקירת עומק ב־Nutrients העלתה שצריכת חומוס וגרגרי חומוס תורמת לשובע, ולשליטה טובה יותר במדדי סוכר ושומנים בהשוואה לחטיפים או ממרחים פחות מוצלחים.

בחומוסים קנויים רבים מופיעים אמנם חומוס וטחינה, אך גם מווסתי חומציות, מלח, לעיתים שמנים צמחיים, ולעיתים חומר משמר כמו פוטסיום סורבט.

כלומר, זה עדיין יכול להיות סלט מוצלח יותר מרוב סלטי המיונז, אבל הוא לא תמיד "כמו חומוס ביתי".
* כף שטוחה מאוד: כ־50 קלוריות.
* כף גדושה (כמו זו שנכנסת לפיתה): כ־300 קלוריות.
*צלחת חומוס לניגוב: עשויה להגיע גם ל־1000 קלוריות - בלי הפיתה, בלי השמן במרכז הצלחת.

מטבוחה היא כנראה אחת הבחירות היותר טובות במדף מבחינת הקלוריות, בתנאי שלא הגזימו בה עם השמן, הסוכר והמלח.

הבסיס שלה הוא עגבניות ופלפלים, ולעיתים גם שום, שמספקים ליקופן, ויטמין C ותרכובות נוגדות חמצון.
אחד היתרונות היפים במטבוחה הוא שהבישול דווקא לא בהכרח פוגע בה לחלוטין, ובמקרה של עגבניות אפילו עשוי לשפר את הזמינות של ליקופן.

הבעיה מתחילה כאשר המוצר הקנוי מקבל יותר מדי שמן סויה או קנולה, יותר מדי סוכר, והרבה מלח. גם במטבוחות קנויות שנבדקו הופיע פוטסיום סורבט כחומר משמר, ולעיתים גם קסנטן גאם וחומצת לימון.

כף אחת מכילה כ־20 קלוריות בלבד.

סלטי חצילים הם אולי הקטגוריה הכי מבלבלת על המדף, כי תחת אותו שם מסתתרים מוצרים שונים לגמרי.

חציל קלוי פשוט, או "חציל על האש", יכול להיות בחירה לא רעה בכלל: חציל הוא ירק דל יחסית בקלוריות, עשיר בסיבים ובתרכובות נוגדות חמצון, ובגרסאות במיונז כבר מתקבל מוצר אחר לגמרי, שברובו התזונתי נובע מהמיונז יותר מאשר מהחציל.

לכן, מבין שלוש האפשרויות, חציל קלוי או חציל בטחינה או במיונז - דווקא הפשוט הוא לרוב הבחירה הטובה יותר, חציל בטחינה יכול להיות סביר אם רשימת הרכיבים נקייה יחסית, וחציל במיונז הוא בדרך כלל האופציה הפחות טובה:

מבחינה תזונתית הוא הרבה יותר שומן והרבה פחות ירק. בחלק מהמוצרים שנבדקו הופיעו סביב 23%-24% מיונז, ובערכים התזונתיים מתקבלת מנה עם שומן גבוה משמעותית לעומת חציל קלוי פשוט.
חציל טבעי, רומני, על האש וים תיכוני - עד 8% שומן, פחות מ־20 קלוריות לכף
חציל בטחינה, במיונז, או "בטעם כבד" - עד 20% שומן, קרוב ל־50 קלוריות לכף

כרוב אדום הוא חומר גלם מצוין. הוא שייך למשפחת המצליבים, מכיל סיבים תזונתיים, ויטמין C ותרכובות צבע סגולות ממשפחת האנתוציאנינים שיש להם פוטנציאל נוגד חמצון ואנטי דלקתי. אבל כל זה נכון לכרוב עצמו. ברגע שהכרוב האדום שוחה במיונז, חלק גדול מהיתרון נשאר ברקע.

במוצרים קנויים שנבדקו כרוב סגול היווה כ־67% מהמוצר, ואילו היתר הגיע ממיונז, מים, סוכר, מלח, מייצבים וחומר משמר.

כלומר, יש כאן עדיין ירק אמיתי, אבל עטוף בשומן, סוכר ונתרן. במילים פשוטות: זה הרבה פחות בריא ממה שהצבע הסגול המרשים מרמז.

מי שאוהב כרוב אדום עדיף שיכין סלט כזה בבית, או שיחפש גרסה פשוטה יותר, עם פחות מיונז ופחות סוכר. ואם כבר קונים, כדאי לזכור שמדובר יותר בממרח עשיר עם כרוב מאשר בסלט ירקות קליל.

השורה התחתונה למנגל יום העצמאות - אם רוצים לבחור נכון, כדאי פחות להיבהל מעצם קיומו של חומר משמר אחד, ויותר לבדוק כמה מלח יש במוצר, כמה סוכר הוסיפו לו, איזה שמן מופיע ברשימה, ומהו אחוז הירק או הקטנייה האמיתי.

קודם כל - בכל הקנויים חומרים משמרים ולכן מבחינה זו אין לאף אחד עדיפות, סלט ביתי ינצח תמיד בענק. ואם בכל זאת קנויים:

מקום ראשון - סלטים עם ערך תזונתי גבוה ושומן איכותי
חומוס
סלטי טחינה טבעית - שומן טוב, מינרלים, ויטמינים

מקום שני - סלטים עם ערך תזונתי וגם ערך קלורי נמוך
מטבוחה
סלט טורקי
סלט עגבניות חריף
חציל טבעי, רומני, על האש, ים תיכוני

מקום שלישי - סלטים עתירי שומן וקלוריות ופחות ערך תזונתי
חציל במיונז
כרוב סגול במיונז