יותר ממחצית מהגברים יחוו במהלך חייהם גינקומסטיה, מצב של הגדלת רקמת השד הגברית. אצל רבים מדובר בתופעה זמנית שחולפת מעצמה, בעיקר סביב גיל ההתבגרות או בתקופות של שינויים הורמונליים טבעיים. אבל לצד הגיל והביולוגיה, יש גורם נוסף ומפתיע שלא מעט גברים כלל לא מודעים אליו: תרופות נפוצות.
בשנים האחרונות יותר גברים פונים לייעוץ רפואי ואפילו לניתוחים פלסטיים בעקבות הופעת רקמת שד בולטת, תחושת נפיחות או רגישות באזור החזה. במקרים רבים, הסיבה אינה עודף שומן בלבד אלא שינוי הורמונלי שנגרם בעקבות טיפול תרופתי.
גינקומסטיה מתפתחת כאשר מופר האיזון בין טסטוסטרון, ההורמון הגברי המרכזי, לבין אסטרוגן, הורמון שמזוהה יותר עם נשים אך קיים גם בגוף הגברי. כאשר רמות הטסטוסטרון יורדות, או לחלופין פעילות האסטרוגן הופכת דומיננטית יותר, רקמת השד עלולה להתחיל לגדול.
גם פרופסיה ברשימה
אחת התרופות הידועות בהקשר הזה היא ספירונולקטון, תרופה משתנת הניתנת לעיתים קרובות לטיפול בלחץ דם גבוה, אי ספיקת לב ובצקות. התרופה מסייעת לגוף להיפטר מעודפי נוזלים ומלח, אך במקביל עלולה להפחית את השפעת הטסטוסטרון ולאפשר לאסטרוגן להשפיע יותר על הגוף.
גם פינסטריד, הידועה בשמה המסחרי פרופסיה, תרופה נפוצה לטיפול בהתקרחות ובהגדלת ערמונית, עלולה לגרום לתופעה. התרופה פועלת על ידי חסימת ההמרה של טסטוסטרון להורמון DHT, הקשור לנשירת שיער ולגדילת הערמונית. אצל חלק מהגברים, הירידה ב DHT משנה את האיזון ההורמונלי ועלולה להוביל להגדלת החזה.
תרופות נוספות שמזוהות עם גינקומסטיה הן סטרואידים אנאבוליים, שנמצאים בשימוש רפואי אך גם בשימוש לא חוקי בקרב מתאמנים ומפתחי גוף. למרות שמדובר בנגזרות של טסטוסטרון, עודף של הורמון זה בגוף עלול לעבור המרה לאסטרוגן, מה שמגביר את הסיכון להתפתחות רקמת שד.
להיזהר גם מוואליום
גם תרופות פסיכיאטריות מסוימות נמצאות ברשימה. תרופות אנטי פסיכוטיות כמו הלופרידול וריספרידון עשויות להעלות את רמות הפרולקטין, הורמון הקשור בין היתר להתפתחות רקמת שד ולהפרשת חלב. העלייה בפרולקטין יכולה להפחית טסטוסטרון ולהוביל לשינויים באזור החזה.
קבוצה נוספת היא תרופות אנטי אנדרוגניות המשמשות בטיפול בסרטן הערמונית, כמו ביקלוטמיד ופלוטמיד. תרופות אלה חוסמות את פעילות הטסטוסטרון וה DHT כדי למנוע גירוי של תאי הסרטן, אך באותה נשימה מגבירות את הדומיננטיות של אסטרוגן בגוף.
גם תרופות יומיומיות יותר עלולות להיות קשורות לתופעה. למשל דיאזפם, המוכר כוואליום, המשמש לטיפול בחרדה, כיווצי שרירים וגמילה מאלכוהול. במקרים נדירים דווח כי הוא משפיע גם על ויסות הורמונלי.
תרופה ותיקה נוספת היא סימטידין, לטיפול בצרבת וברפלוקס. למרות יעילותה בהפחתת חומציות הקיבה, יש לה גם פעילות אנטי אנדרוגנית חלשה שיכולה להפחית את השפעת הטסטוסטרון.
הסיכון תלוי במינון ובמשך השימוש
גם קטוקונזול, תרופה אנטי פטרייתית, עלולה לשבש ייצור טסטוסטרון, ובכך לשנות את האיזון ההורמונלי.
ברשימת התרופות המפתיעות נמצאת גם מטרונידזול, אנטיביוטיקה נפוצה לטיפול בזיהומים שונים. כאן מדובר בתופעת לוואי נדירה יותר, והמנגנון המדויק עדיין אינו ברור לחלוטין.
חשוב להבין שלא כל גבר שנוטל אחת מהתרופות הללו יפתח גינקומסטיה. הסיכון תלוי במינון, במשך השימוש, ברקע הורמונלי אישי ובנטייה גנטית. לעיתים מדובר בנפיחות קלה שחולפת לאחר הפסקת הטיפול, אך במקרים אחרים הרקמה שנוצרה נשארת גם לאחר סיום התרופה.
הסימנים שצריכים להדליק נורה אדומה כוללים נפיחות באזור החזה, רגישות במגע, תחושת גוש רך מתחת לפטמה, אי סימטריה בין הצדדים או כאב מקומי.
אם התופעה הופיעה לאחר התחלת טיפול תרופתי, חשוב לא להפסיק את התרופה לבד אלא לפנות לרופא המטפל. לעיתים ניתן להחליף טיפול, להפחית מינון או לבצע בירור הורמונלי מסודר.
בשורה התחתונה, לא מעט תרופות נפוצות יכולות להשפיע על ההורמונים ולגרום לשינויים גופניים שלא תמיד מקשרים אליהן מיד. מודעות מוקדמת יכולה לחסוך דאגה, לאפשר טיפול מתאים ובעיקר למנוע החמרה מיותרת.