הטעות שכולנו עושים בניקיונות החג - ואיך לתקן אותה

תהיה המלחמה מול איראן מתישה ומטלטלת ככל שתהיה, רבים לא מוותרים על הכנות לפסח, ובעיקר על הניקיונות, שאולי דווקא השהיה במרחבים המוגנים הופכת אותם ליסודיים ונדרשים במיוחד.

תהליכי הניקיון לא מתמצים רק בשטיפת המרחב הפיזי שבו אנחנו חיים. פסח, האביב וההתחדשות, הם גם זמן טוב לניקיון מסוג אחר: ניקיון פנימי, קבלת החלטות, ואולי אפילו חיזוק מה שהפך למונח שגור (אולי אפילו מדי) בימים הללו - החוסן. אלא שהפעם הכוונה לחוסן אישי, כלי שבכוחו לשרת אותנו גם בימים של שגרה.

שרון דשתי, פסיכותרפיסטית ומנחה במכללת רידמן לרפואה אינטגרטיבית ומשולבת, מדגישה כי על שינוי אמיתי וארוך טווח לנבוע מתוך מוטיבציה של אהבה עצמית ובעיקר חמלה בניגוד לפעולה שהיא תוצר של אשמה הנובעת בעיקר מביקורת עצמית.

דשתי: "נקודת המוצא היא שהמרחב הפנימי שלנו הוא כמו מיכל או בית, והניקיון בהקשר הזה הוא רצון לאוורר ולאפשר מרחב פנימי נעים ופחות דחוס. הדחיסות הזו היא חוויה לא נעימה בבית שלנו, בתוך אותו עולם פנימי. מה שיוצר את הדחיסות הזו הם לרוב קולות ביקורתיים ומלקים היוצרים בתוכנו רגשות כמו אשמה ובושה, שבמקרה של פסח, הן מתחברות למכות מצרים שבהן אנחנו מלקים את עצמנו".

בהתייחס למי שסבור שביקורת מניעה אותו, טוענת דשתי כי "זו למעשה אשליה. הביקורת התכופה הופכת את הבית שלנו ללא בטוח. כשהמוטיבציה היא פחד, אני פועלת כי אני חוששת שמה שאני עכשיו, הוא לא בסדר. מוטיבציה כזו לא תחזיק מעמד, ויש להחליף אותה במוטיבציה שנובעת מאהבה. במקום לעשות כושר כי אני מפחדת מאיך שהגוף שלי נראה, מבקרת אותו או מתביישת בו, אעשה זאת כי אני רוצה שהוא יהיה בריא וחזק. זה העברת הפוקוס למקום אוהב יותר בשיח הפנימי שלי עם עצמי".

שורשי הביקורת העצמית מתחילה לדברי דשתי כבר בילדות. "כבוגרים אנחנו מאמצים את הקולות של ההורים או הסביבה שלנו, כקולות שלנו, ולכן השלב הראשון הוא לזהות את הקול הביקורתי כשהוא מגיע. בשלב השני יש לענות לאותו קול, בדיוק כפי שהיינו עונים לחבר טוב - בלי להאשים, תוך חמלה והבנה שכולנו בני אדם.

"אם ילד גדל עם קול שאומר לו שהוא דחיין, הוא יאמין בזה גם בבגרות. כשהוא יראה כלים בכיור ולא יהיה לו כוח, הוא מיד יחוש אשמה נוראית שתרוקן אותו מאנרגיה. השינוי הוא להגיד: 'עבר עליי יום קשה ומותר לי לנוח', מתוך המקום המרווח הזה, בסוף ננקה ונשטוף את הכלים, אבל לא מתוך פחד ותחושת אשמה וכעס, אלא כי אנחנו רוצים שיהיה לנו נעים בבית.

כמובן שאין להקל ראש ביתרון של עמידה ביעדים. "כשאנחנו עושים V על משימה מופרש דופמין, אבל החיים הם לא רק רשימת מטלות. כשמתרגלים מוטיבציה הנובעת מחמלה ואהבה עצמית, זה מתרחב ליכולת להעז ולצאת מאזור הנוחות גם בקריירה, בדייטים או בהחלטה להעז ולקנות דירה למשל. אני מייצרת לעצמי מרחב שבטוח לי גם לטעות בו".

רבים מהמגדירים עצמם כדחיינים, מכירים את המצב שבו הם מסדרים את הבית רק כשבאים אורחים, כדי שלא יגלו או יגדירו אותם כמבולגנים. "זה בדיוק ניקיון שנובע מפחד או הסתרה", אומרת דשתי. "כשאני מחליטה שאני ראויה ושנעים לי עם עצמי כשהבית נקי, הפעולה נעשית מתוך אהבה עצמית. אני מנקה כי זה בשבילי, כי מגיע לי, גם אם אין אורחים, גם לא בפסח וגם בזמן מלחמה.

"פסח זה חג החירות, וכשאני מייצרת מרחב פנימי בטוח בתוכי באמצעות תרגול חמלה ותיקוף, ופועלת מתוך מוטיבציה של אהבה, אז הפעולות והצעדים הבאים כבר יגיעו מתוך בחירה ולא מתוך הכרח. כשהניקיון הוא עבורי יש בחירה מתוך רצון ולכן החוויה היא של חופש, וגם אם אבחר היום לא לנקות, זה אנושי ולא מגדיר אותי, או הופך אותי למבולגנת. האשמה מאבדת את הכוח שלה, ואני חופשיה לבחור כרצוני".

קבלת החלטות, בעיקר בראש השנה, בפסח וביום ההולדת, היא עניין אחד, ולהחזיק או לעמוד בהן לאורך זמן, היא עניין אחר.

"הרגלים שמבוססים על פחד וביקורת לא יחזיקו מעמד לאורך זמן. קבלה ואהבה עצמית, היא המחזקת ונותנת מוטיבציה להמשיך. אנו מתבקשים להבין שהחיים הם תהליך המלא בעליות ומורדות.

מהצד השני אנחנו מכירים את אותם 'חולי ניקיון', ואצלם זה מגיע לרוב מצורך בשליטה, או אפילו OCD, שלעיתים מרגיש מוגזם.

עם זאת, אם הניקיון היסודי מעניק להם שליטה וסדר בתוך הכאוס, במיוחד בתקופת של חוסר ודאות או מלחמה כמו שאנחנו חווים, זה לגמרי בסדר, כל עוד זה לא פוגע או מזיק בעצמם או באחרים. אין דרך אחת נכונה להתמודד.

לצד כל הוויתורים, איך בכל זאת נשיג יעדים ונשתפר, גם ללא הלקאה וביקורת?
דשתי: "בצעדים קטנים. כל יום להסתכל על מה כן הצלחתי והספקתי, גם אם זה רק מכונת כביסה אחת או שהקדשתי שעה בלבד לשבת עם הילדים. גם כאן חשוב לתרגל לענות לעצמנו בחמלה, להיות אותנטיים עם הרצונות שלנו ולא לפחד אם הקול הביקורתי מגיע.

בעיני, השיפור האמיתי בחיים מגיע כשאני מאמצת שיח פנימי מכבד ואוהב, כשטוב לי בתוך עצמי, בביתי הפנימי, ופסח הוא הזדמנות מצוינת להתחיל לתרגל ולנקות את השיח הביקורתי והמכאיב".

1. זיהוי הקול המבקר - נסו לזהות מתי מגיע הקול הביקורתי והמאשים, זה שיוצר תחושת דחיסות פנימית ופוגע בחוסן.

2. מענה בחמלה - במקום להשתמש במילים קשות כמו דחיינות אשר יוצרות אשמה ובושה, דברו אל עצמכם כפי שהייתם מדברים ומייעצים לחבר טוב.

3. זה בסדר גם לא לעשות - כאשר אנחנו נותנים לעצמנו אישור לנוח ולא לבצע את המטלה מיד, המרחב הפנימי שלנו מתרווח ונעשה נעים יותר. דווקא מתוך המקום הנינוח הזה, גדל הסיכוי שנבצע את המטלה, אלא שהפעם זה יהיה הפעם מתוך חירות, רצון שיהיה לנו נעים (מוטיבציה של אהבה) ולא מתוך פחד מביקורת.

4. שינויים משמעותיים מתחילים בצעדים קטנים - אל תתייחסו לציפיות או להשוואות לאחרים. גם שעה עם הילדים, קיפול כביסה, סידור מדף אחד, חשובים ומשמעותיים.