"חזרתי לעשן בגלל המתח": סיגל שחמון לא לבד. איך לעצור את זה?

בימים האחרונים שיתפה השחקנית והמגישה סיגל שחמון וידוי אישי ברשתות החברתיות: אחרי כארבעה חודשי גמילה, היא חזרה לעשן. לדבריה, המתח הבלתי פוסק, האזעקות, החרדה והמחסור בשינה הובילו אותה לשם.

הווידוי הזה נגע בעצב חשוף - לא רק בגלל הכנות, אלא משום שהוא משקף תופעה רחבה: רבים מוצאים את עצמם חוזרים דווקא עכשיו להרגלים שכבר הצליחו להיגמל מהם.

"הסיפור של סיגל שחמון הוא ממש לא מקרה בודד", מסבירה מיכל שכטר, עובדת סוציאלית קלינית ומנהלת המרפאה לטיפול בהתמכרויות והפרעות שימוש במאוחדת חולון. "בתקופות של מצוקה קיצונית אנחנו נוטים לפנות להתנהגויות שמספקות הקלה מיידית - עישון, אלכוהול, הימורים, קניות, שימוש בסמים או אפילו צריכת חדשות אובססיבית".

לדבריה, דווקא תחושת חוסר השליטה היא המפתח: "כשהמציאות מערערת אותנו, הנפש מחפשת משהו מוכר להיאחז בו. גם אם מדובר בהרגל מזיק - הוא מוכר, והוא כבר 'עבד' בעבר ברמה מסוימת, ולכן קל לחזור אליו".

לא כל חזרה להרגל היא התמכרות, אבל הגבול יכול להיות דק. "יש הבדל בין שימוש זמני להרגעה לבין מצב שבו ההרגל מתחיל לנהל אותנו", אומרת שכטר. "עישון או אכילה רגשית נתפסים כלגיטימיים יחסית, אבל יש גם התמכרויות שמתקיימות בסתר - כמו הימורים או פורנו - והבושה סביבן מקשה לזהות ולהתמודד".

גם התנהגויות שנראות חיוביות עלולות להפוך לבעייתיות: "יש אנשים שמתחילים להתאמן שעות ביום רק כדי לא להתמודד עם המציאות או עם המשפחה. זה נראה בריא - אבל בפועל זו בריחה".

ההשפעה לא נשארת רק אצל האדם עצמו. "כשמישהו חוזר להרגלים מזיקים - זה משפיע גם על הסביבה. בני משפחה מרגישים שמשהו משתנה, אבל לא תמיד יודעים איך לעזור. זה יוצר מתח, תסכול וחוסר אונים".

מחקרים מצביעים על כך שבתקופות של סטרס וטראומה יש עלייה בהתנהגויות מפצות ובהתמכרויות - במיוחד בקרב מי שכבר חוו מצבי לחץ בעבר.

על פי נתוני המרכז הישראלי להתמכרויות (ICA), כ־50% מהצעירים בישראל (בני 18-26) המאובחנים עם PTSD נמצאים בסיכון מוגבר לשימוש באלכוהול ובסמים.

"המלחמה היא לא רק אירוע חיצוני", מדגישה שכטר. "היא טריגר שמפעיל פצעים ישנים. כשאין לנו כלים להתמודד עם העומס הרגשי - אנחנו חוזרים למה שמוכר, גם אם הוא מזיק. זו לא חולשה - זו קריאה של הנפש לעזרה".

החדשות הטובות: חזרה להרגלים ישנים לא אומרת שנכשלתם. "שינוי הוא לא קו ישר", אומרת שכטר. "גם בלי מלחמה אנשים חוזרים אחורה לפעמים. זה חלק מהדרך".

אז מה כן אפשר לעשות?

• לזהות טריגרים: לשים לב לרגע שבו עולה הדחף ("קשה לי, אני צריך משהו עכשיו")
• ליצור מרווח תגובה: גם כמה דקות של עצירה, נשימה או שינוי סביבה יכולים לשבור את האוטומט
• לשאול שאלה פשוטה: זה באמת עוזר לי, או רק מרגיע לרגע?
• להחליף הרגל: שיחה עם אדם קרוב, הליכה קצרה, או כל פעולה שמספקת הפוגה אחרת

"קשה לשנות נתיבים במוח שכבר נחרשו - אבל זה בהחלט אפשרי", היא מוסיפה. אם התחושה היא שההרגלים מתחילים להשתלט או לפגוע בתפקוד - חשוב לא להישאר עם זה לבד.

"אל תחכו שהמלחמה תסתיים כדי לטפל בעצמכם", מסכמת שכטר. "אם אתם מרגישים שההרגלים חזרו לנהל אתכם - פנו לעזרה מקצועית. מודעות היא הצעד הראשון, אבל לא צריך לעבור את זה לבד".