מיכל דליות: למה ילדים מפחדים להירדם במלחמה - ומה הפתרון הקל

הלילות האחרונים בישראל, תחת איום טילים ואזעקות בעקבות הלחימה מול איראן במסגרת מבצע "שאגת הארי", אינם פשוטים לאיש. אבל עבור ילדים רבים, החוויה עלולה להיות מטלטלת במיוחד.

פחדים בלילה, קושי להירדם לבד וחזרה להתנהגויות שהילד כבר "גדל מהן" הם תופעות נפוצות בתקופות של מתח ביטחוני. לדברי מומחים להתפתחות ילדים, מדובר בתגובה רגשית טבעית לחלוטין.

בשיחה שנערכה בתוכניתה של מיכל דליות ברדיו 103FM, עלתה לשידור אם לילד בן 10 ששיתפה בכאב כי מאז סבב הלחימה האחרון הילד פשוט אינו מצליח להירדם לבד.

לדבריה, מדובר בשינוי חד בהתנהגות.

"הוא היה ילד עצמאי לחלוטין", סיפרה. "אבל עכשיו הוא לא מוכן להירדם לבד. זה מלווה בבכי ובעיניים נפוחות. אפילו כשאנחנו קמים רגע לשירותים הוא ישר קופץ ונלחץ".

דליות הבהירה מיד כי מדובר בתגובה רגשית ולא בבעיה התנהגותית.

לדברי דליות, ילדים רבים חווים את אירועי המלחמה בצורה עמוקה בהרבה ממה שמבוגרים משערים.

"מה שקרה זה שהילד עבר מלחמה והוא קיבל את זה מאוד קשה", הסבירה.

כדי להמחיש את המצב השתמשה בדימוי עוצמתי. "זה כמו ילד שידע לרוץ ולבעוט בכדור נהדר ועכשיו הוא שבר את הרגל והוא עם גבס. לבן שלך יש עכשיו גבס על הלב".

לדבריה, הפחד של הילד אינו קשור להיגיון או להבנה של המצב הביטחוני. "הקוגניציה יכולה להגיד שהכול בסדר ושיש צבא חזק, אבל מה שמפעיל אותו כרגע זה הרגש. והוא פוחד".

דליות מסבירה כי עבור ילדים, הלילה הוא זמן שבו הפחדים נוטים להתעצם. "הלילה הוא מקום נורא מפחיד באמת", אמרה. "זה המעבר מהאור לחושך, מהביחד ללבד".

בשעות היום ילדים עסוקים בפעילות, בבית הספר או עם חברים. אך בלילה, כשהכול שקט, המחשבות והחששות עולים לפני השטח.

"המפלצות יוצאות בלילה", הסבירה דליות. "כל הפחדים מתעוררים". במצב כזה, ניסיונות לשכנע את הילד שהכול בסדר לא תמיד עובדים.

הטעות הנפוצה ביותר של הורים במצב כזה היא ניסיון להחזיר את הילד מיד לעצמאות שהייתה לו קודם.
לדברי דליות, הגישה הנכונה היא דווקא הפוכה. "אני רוצה קודם כל לקנות לו שקט", היא אמרה. "כל זמן שאין לו שקט הוא ימשיך לקום מהמיטה".

לדבריה, לא חייבים להבין לעומק את הפחד של הילד כדי לעזור לו. "אני לא יודעת מה קורה בעומק. אבל כרגע הוא צריך להרגיש בטוח".

הפתרון שמציעה דליות פשוט מאוד אך דורש סבלנות. במקום לצאת מהחדר ולהשאיר את הילד לבד, היא ממליצה להורים להיות נוכחים פיזית בחדר.

"לשבת בחדר, להכניס כורסה, ואבא או אני נשב שם", היא אמרה. העיקרון חשוב: לא צריך לדבר, לא לנהל שיחה ולא להפעיל את הילד. "לא מדברים, לא עונים, לא קמים. רק נמצאים שם".

לדבריה, עצם הנוכחות של ההורה מעניקה לילד תחושת ביטחון עמוקה. "כשהוא יפתח את העיניים הוא יראה אתכם. הוא לא יצטרך לקרוא לעוגן שלו כי העוגן שם".

דליות הדגישה כי אין בעיה לנהוג כך גם עם ילדים גדולים יותר. "אני באופן אישי לא רואה שום בעיה לשבת בחדר גם אם הם בני 11, 12 או 13. זה מקנה להם ביטחון וזה האקס פקטור".

הורים רבים מנסים להבין בדיוק מה מפחיד את הילד, לשאול שאלות ולנתח את המצב. דליות דווקא ממליצה להימנע מכך בשלב הראשון.

"בחיים לא תדעי מה קורה במוח של ילד בן 8 או 10", היא אמרה. לדבריה, ילדים בתקופות כאלה עלולים לחשוש אפילו מדברים שלא נאמרים בקול.

לדוגמה, פחד שההורים ייעלמו או שלא יחזרו. "זה נורא ואיום מבחינתם", הוסיפה.

בסופו של דבר, המסר של דליות להורים פשוט מאוד. בתקופות של מתח ביטחוני, ילדים זקוקים בעיקר לדבר אחד. נוכחות.

לדבריה, ההורים צריכים להפוך ל"פסיכולוגים של הילדים שלהם". כלומר לא בהכרח להסביר, אלא להיות שם.

"התפקיד שלי עכשיו הוא להרגיע אותו", היא הסבירה. "לא לדבר על הדבר הזה אלא לייצר תנאים". התנאים האלה כוללים שגרה, נוכחות פיזית והרבה חום. "פשוט להיות שם עבורו", סיכמה. "ופשוט לאהוב אותו".