למה סטרס מלחמתי מסוכן במיוחד עבור בני הגיל השלישי

עם פתיחת מבצע שאגת הארי והסלמת המתיחות מול איראן, רוב אזרחי ישראל חשים לחץ ודאגה. אלא שבעוד צעירים נעזרים בפעילות, בשיח פתוח וברשתות חברתיות, בני הגיל השלישי חווים את התקופה באופן אחר לחלוטין.

"זה לא רק פחד ולא רק חרדה", מסביר ד"ר רועי ורונה, הגריאטר המחוזי בכללית מחוז שרון שומרון. "אצל קשישים, סטרס מלחמתי הוא תגובה רב מערכתית פיזיולוגית, קוגניטיבית ורגשית. הגוף מגיב בעוצמה".

לדבריו, ניסיון השנים האחרונות מלמד כי בכל תקופת חירום נרשמת עלייה בפניות של קשישים עקב החמרות רפואיות. "לפעמים אפילו בלי קשר ישיר לאזעקה. עצם הלחץ הנפשי מספיק כדי לערער איזון רפואי".

עלייה ברמות הורמוני המתח, אדרנלין וקורטיזול, עלולה להוביל לגל של החמרות במחלות כרוניות. בין המצבים השכיחים:

• יתר לחץ דם
• מחלות לב והפרעות קצב
• סוכרת
• מחלות ריאה כרוניות

"אצל קשיש עם מחלת לב או סוכרת לא מאוזנת, סטרס מתמשך יכול להוביל להידרדרות מהירה", מדגיש ד"ר ורונה. "אנחנו רואים עלייה בתלונות על כאבים בחזה, קוצר נשימה ועלייה במדדי סוכר".

הפגיעה אינה רק גופנית. סטרס מתמשך משפיע גם על התפקוד הקוגניטיבי. קשישים מדווחים על בלבול, ירידה בזיכרון, קושי בהתמצאות ולעיתים אף דליריום, מצב של בלבול חריף פתאומי.

"מצב של סטרס פוגע ביכולת הריכוז ובשיפוט", מסביר ורונה. "אצל מי שכבר חי עם ירידה קוגניטיבית או דמנציה, ההחמרה יכולה להיות מהירה ומדאיגה".

דליריום בתקופות חירום אינו נדיר, והוא עלול להתבטא באי שקט, חשדנות, הפרעות שינה ושינויים חדים בהתנהגות.

בניגוד לצעירים, בני הדור המבוגר מגיעים לאירועים ביטחוניים עם מטען היסטורי כבד. רבים מהם חוו מלחמות קודמות, פיגועים, אובדנים, וחלקם נושאים טראומות מתקופת השואה.

"סטרס מלחמתי עלול להציף טראומות ישנות ולהפעיל אותן מחדש", אומר ורונה. "אלה רגעים שבהם זיכרון ישן מקבל חיים חדשים. זה מבלבל וזה מכאיב".

הרֶטראומטיזציה עלולה לגרום לתגובות פחד מוגברות, תחושת אובדן שליטה, בדידות מעמיקה ותלות גוברת בזולת. לעיתים מתווספת גם חרדה מהיעדר שירותים רפואיים במקרה של הסלמה.

להבדיל מהמבוגרים - צעירים נוטים להגיב דרך פעולה. פעילות גופנית, שיח פתוח וצריכת מידע דיגיטלי מספקים להם תחושת שליטה.

"אצל קשישים מנגנוני ההתמודדות מבוססים על ניסיון חיים, אך פחות על גמישות", מסביר ורונה. "קשה יותר לשנות דפוסים במהירות, ועומס מידע עלול להציף ולהכביד".

בנוסף, רבים מבני הדור המבוגר רגילים להחזיק רגשות בפנים ואינם ממהרים לבקש עזרה.

ד"ר ורונה ממליץ להיות ערניים במיוחד ל:

• ירידה כללית בתפקוד
• בלבול או ירידה בהתמצאות
• שינויי מצב רוח חדים
• דליריום פתאומי
• עייפות קיצונית או קושי בניידות
• ריבוי תלונות על כאבים

"גם שינוי קטן יכול להעיד על מצוקה עמוקה יותר", הוא מדגיש.

לדברי ורונה, המטרה המרכזית היא לייצר תחושת שליטה. שגרה ברורה ויציבה עם שעות קבועות לשינה, אוכל ותרופות מחזקת ביטחון. מידע צריך להיות רגוע, מדוד ופשוט, ללא הצפה מיותרת. תרגול רגוע של תרחישי חירום מראש עשוי להפחית חרדה בזמן אמת.

תמיכה משפחתית יומיומית חשובה במיוחד. "אפילו שיחה אחת ביום יכולה לחולל שינוי עצום", הוא אומר.

במקרים מסוימים מומלץ לשלב טיפול פסיכו גריאטרי מותאם הכולל שיחות תמיכה קצרות, טיפול ממוקד חרדה, טכניקות נשימה והרפיה, מיינדפולנס מותאם לגיל המבוגר וגירוי קוגניטיבי מובנה.

"התמודדות קשישים עם מלחמה היא לא שולית", מסכם ד"ר ורונה. "זו אחריות רפואית, משפחתית וקהילתית".

לדבריו, טיפול נכון בתקופה כמו שאגת הארי חייב להיות אינטגרטיבי ומותאם אישית, תוך התייחסות למצב הרפואי, הנפשי והתפקודי של כל אדם.

ולמרות המורכבות, הוא שומר על אופטימיות. "אני רואה שוב ושוב איך קשישים מצליחים לבנות מחדש תחושת משמעות וחוסן. כשנותנים להם מסגרת, תמיכה והקשבה אמיתית, הם פורחים גם בתוך סערה".