מה מדליק אתכם? עבור כל אדם התשובה שונה לחלוטין. אבל מאחורי המשיכה, הפנטזיה או המגע, מתרחש תהליך פיזיולוגי מורכב בהרבה מכפי שנהוג לחשוב. עוררות מינית אינה רק תגובה אינסטינקטיבית פשוטה, אלא שילוב עדין בין מוח, הורמונים, מערכת העצבים וכלי הדם.
בשנות החמישים היו אלו החוקרים וויליאם מאסטרס ווירג'יניה ג'ונסון שהחלו למפות באופן שיטתי את התגובה המינית של הגוף. הם הציגו מודל בן ארבעה שלבים: עוררות, רמה יציבה, אורגזמה וחזרה לשגרה. אלא שהמודל הזה התמקד במה שקורה בגוף, ופחות בשאלה מה גורם לנו בכלל לרצות סקס.
מחקרים עדכניים יותר קוראים להבחין בין תשוקה ספונטנית לבין תשוקה תגובתית. אצל חלק מהאנשים החשק מופיע כמעט כמו רעב פתאומי. אצל אחרים הוא מתעורר בתגובה לגירוי חיצוני כמו ריח, מגע, זיכרון או חיבור רגשי. במילים אחרות, לעיתים החשק קודם לעוררות הגופנית, ולעיתים הגוף מגיב קודם והמוח מצטרף בהמשך.
המנגנון שעובד בגוף: מלאכת מחשבת מדויקת
אותות שמגיעים מהחושים, מהזיכרון או מהדמיון מפעילים אזורים במערכת הלימבית ובהיפותלמוס שבמוח. משם הם נשלחים דרך מערכת העצבים אל הגוף. יש אנשים שחווים קודם תחושות פיזיות כמו חום או דופק מואץ. אחרים זקוקים קודם לגירוי מנטלי או רגשי. רובנו נמצאים איפשהו באמצע.
כאשר העוררות מתחילה להתפתח, מערכת העצבים הפאראסימפתטית נכנסת לפעולה. משתחרר תחמוצת חנקן שמרפה שרירים ומאפשרת זרימת דם מוגברת לרקמות הזקפה בפין, בדגדגן ובאזור הפות. התוצאה היא גודש דם, סיכוך ורגישות מוגברת. במקביל מופרשים דופמין שמעודד מוטיבציה ותשוקה ואוקסיטוצין שתורם לתחושת קרבה וחיבור.
ההבדל בין גברים ונשים בזמן עוררות מינית
למרות שהמנגנון הבסיסי דומה, יש הבדלים בין גברים לנשים. בפין, זרימת הדם מנפחת את גופי הזקפה ודוחסת את הוורידים כך שהדם נלכד בפנים ונוצרת קשיחות שמאפשרת חדירה. בגוף הנשי, זרימת הדם לדגדגן דורשת המשך אספקה כדי לשמר את הזקפה. בנוסף מתרחש תהליך המכונה טנטינג שבו הרחם מתרומם והחלק העליון של הנרתיק מתרחב כהכנה לחדירה.
חשוב להבין כי קיימות גם זקפות רפלקסיביות שאינן קשורות כלל למחשבה מינית. הן נוצרות ברמת חוט השדרה ומשמשות לשמירה על בריאות הרקמות. כאשר מנגנון זה נפגע עקב גיל או מחלה, הרקמות עלולות להידרדר ולהגיב פחות טוב בעתיד.
תהליך העוררות נשען על איזון עדין בין מערכות העצבים. כדי שתתרחש תגובה מינית תקינה, מערכת החירום של הגוף זו שאחראית למצב הילחם או ברח צריכה להישאר שקטה יחסית. סטרס וחרדה מצמצמים כלי דם ופועלים כבלם ביולוגי. לכן עומס נפשי, מחשבות טורדניות או דאגות יומיומיות עלולים לפגוע הן בחשק והן בתפקוד.
ירידה בחשק אינה בהכרח עניין פסיכולוגי בלבד. אצל נשים לאחר גיל המעבר או בתקופת הנקה, שינויים הורמונליים עלולים להפחית תחושה ולהקטין את חוויית הגמול, מה שמשפיע על המוטיבציה לקיים יחסי מין. אצל גברים, קושי הדרגתי בזקפה עשוי לעיתים לשמש סימן מוקדם לבעיה בכלי הדם ואף לנבא מחלות לב עתידיות, משום שעורקי הפין קטנים ורגישים יותר לפגיעה וסקולרית.
המסקנה המרכזית היא שעוררות מינית היא תהליך ביולוגי ורגשי מורכב, הדורש ביטחון, חיבור ואיזון פיזיולוגי. אם אתם עייפים, לחוצים או חווים שינוי מתמשך בחשק או בתפקוד, אין מקום לאשמה. לעיתים מדובר באיתות מהגוף שכדאי להקשיב לו.