הזמן שאתם מקדישים לפתרון תשבצים, משחק שחמט או קריאת ספר אולי נראה כמו בילוי שקט ותמים, אך מחקר רחב היקף מצביע על כך שלפעילויות מנטליות כאלה עשויה להיות השפעה דרמטית על בריאות המוח בגיל המבוגר. לפי הממצאים, אנשים ששמרו על עיסוק אינטלקטואלי עשיר לאורך חייהם פיתחו אלצהיימר והפרעה קוגניטיבית קלה שנים מאוחר יותר בהשוואה לאחרים.
המחקר פורסם בכתב העת American Academy of Neurology ועקב אחר 1939 מבוגרים שגילם הממוצע עמד על שמונים. החוקרים בחנו את מסלול התפקוד הקוגניטיבי שלהם לצד דיווחים על פעילויות שביצעו מילדות ועד זקנה.
הפערים שהתגלו היו בולטים במיוחד. משתתפים שהשתייכו לעשירון העליון במדד העשרה קוגניטיבית פיתחו אלצהיימר בגיל ממוצע של 94. לעומתם, בעשירון התחתון המחלה הופיעה סביב גיל 88. גם בכל הנוגע להפרעה קוגניטיבית קלה נמצא פער משמעותי. בקבוצה הפעילה ביותר הופיעה ההפרעה סביב גיל 85 ואילו בקבוצה הפחות פעילה סביב גיל 78.
מדובר בהבדל של חמש שנים באלצהיימר ושבע שנים בהפרעה קוגניטיבית קלה. עבור רבים, אלו שנים יקרות של עצמאות ותפקוד.
החיים משאירים חותם על המוח
אנדריאה זמיט, ממחברות המחקר ופרופסור לפסיכיאטריה ולמדעי ההתנהגות במרכז הרפואי של אוניברסיטת Rush University Medical Center, סיפרה כי הופתעה לטובה מעוצמת הקשר שנמצא. לדבריה, הממצאים מחזקים את הרעיון שלמרקם היומיומי של החיים יש השפעה מדידה על המוח המזדקן.
הממצאים משתלבים בתפיסה המכונה עתודה קוגניטיבית. לפי רעיון זה, שהפך פופולרי בזכות עבודתו של הנוירופסיכולוג יעקב שטרן מאוניברסיטת קולומביה, המוח מסוגל להסתגל לנזק או להזדקנות באמצעות שימוש ברשתות עצביות חלופיות. פעילויות מאתגרות לאורך החיים עשויות לחזק את הקשרים העצביים ולהעניק למוח גמישות רבה יותר בהתמודדות עם שינויים.
שטרן, שלא היה מעורב במחקר, ציין כי התרשם במיוחד ממספר הנתיחות לאחר המוות שנכללו בניתוח. גם כאשר נמצאה רמת נזק מוחי דומה בין המשתתפים, כולל הצטברות פלאקים של עמילואיד וסבכים של חלבון טאו, אלו שחיו חיים עשירים יותר מבחינה קוגניטיבית הפגינו תפקוד טוב יותר במבחנים.
מה נחשב להעשרה קוגניטיבית
החוקרים חילקו את החיים לשלושה שלבים והעניקו לכל משתתף ציון על פי פעילויות שביצע.
בילדות, עד גיל שמונה עשרה, נכללו קריאה והקראה, חשיפה לעיתונים, אטלסים וגלובוסים בבית ולימוד שפה זרה במשך יותר מחמש שנים.
בגיל הביניים נכללו קריאה וכתיבה, מנויים למגזינים, שימוש במילונים, החזקת כרטיס ספרייה וביקור במוזיאונים.
בגיל המבוגר, סביב גיל שמונים ומעלה, נכללו פתרון תשבצים ומשחקים כמו שחמט ודמקה.
המשתתפים, רובם מאזור שיקגו, גויסו ממסגרות דיור מוגן, בתי אבות ומסגרות קהילתיות והיו במעקב ממוצע של שמונה שנים. בתחילת המחקר איש מהם לא אובחן עם דמנציה. במהלך השנים פיתחו 551 אלצהיימר ו 719 הפרעה קוגניטיבית קלה.
לאחר התאמה לגיל, מין והשכלה, נמצא כי בעלי הציונים הגבוהים בהעשרה קוגניטיבית היו בסיכון נמוך ב 38 אחוז לאלצהיימר וב 36 אחוז להפרעה קוגניטיבית קלה בהשוואה לבעלי הציונים הנמוכים.
לא הוכחת סיבה אך מסר מעודד
החוקרים מדגישים כי מדובר בקשר סטטיסטי ולא בהוכחת סיבה ותוצאה. עם זאת, הממצאים מצטרפים לשורת מחקרים קודמים. ניתוח של כעשרת אלפים איש מצא כי האזנה קבועה למוזיקה או נגינה בכלי נגינה קשורות בסיכון נמוך יותר לירידה קוגניטיבית. מחקר אחר הראה כי אנשים שרוקדים יותר מפעם בשבוע הפחיתו משמעותית את הסיכון לדמנציה. מנגד, בדידות נמצאה קשורה לעלייה בסיכון לפגיעה קוגניטיבית.
טימותי הוהמן ממרכז הזיכרון והאלצהיימר של אוניברסיטת ונדרבילט אמר כי הרעיון שעיסוק מנטלי מגיל צעיר יכול להדהד שמונים שנה קדימה הוא מעורר השתאות.
אמנם חלק מהפעילויות שנבדקו דורשות זמן ומשאבים שלא לכל אחד יש, אך זמיט מדגישה כי העשרה קוגניטיבית השפיעה אף יותר מהמעמד החברתי כלכלי. המשמעות היא שקריאה, למידה של מיומנות חדשה או שמירה על קשרים חברתיים הן בחירות שניתן לשלב ביומיום כמעט בכל גיל.
הכלים אולי השתנו בעידן הדיגיטלי, אך העיקרון נותר בעינו. שמירה על סקרנות, חיפוש ידע ורצון ללמוד הם כנראה מרכיבים מרכזיים בשמירה על מוח בריא לאורך זמן.