בכל חורף/עונת מעבר זה חוזר: כאב גרון, שיעול, נזלת, תחושת חולשה - והיד נשלחת אוטומטית לתרופות הסבתא המוכרות. מרק עוף, תה עם דבש, חלב חם, גוגל־מוגול. האם יש מאחורי ההמלצות האלו היגיון מדעי - או שמדובר רק בנוסטלגיה מחממת?
בואו נבדוק כמה "תרופות סבתא" ומה המחקרים אומרים עליהם.
לקורס הדיאטה האינטרנטי של ד"ר מאיה רוזמן לחצו כאן
תה עם דבש
אני מחלקת את התשובה לשניים - התה, והדבש.
נתחיל עם התה עצמו: מחקר מפורסם מ- Respiratory Medicine בדק את ההשפעה של כל משקה חם מול משקה בטמפרטורת החדר, על תסמיני צינון. החוקרים מצאו שהמשקה החם סיפק הקלה מיידית ומתמשכת בתסמינים כמו נזלת, שיעול, כאב גרון ועייפות.
אבל האם זה באמת "פותח" את האף? מדידות הראו שזרימת האוויר באף לא באמת השתנתה!
כלומר, החום לא "ייבש" את הנזלת או כיווץ את הריריות באמת, אבל, הוא השפיע על קולטנים בפה ובגרון שנתנו למוח תחושת הקלה סובייקטיבית משמעותית. בנוסף, האדים החמים עוזרים בריכוך הריר ומקלים על הפינוי שלו.
כלומר: החום הוא המפתח לתחושת הנחמה והקלת הגודש, גם בלי קשר למה שמוסיפים למים.
ומה עם הדבש? דבש הוא כנראה "כוכב" תרופות הסבתא. הוא נחשב אנטי־בקטריאלי, אנטי־דלקתי, ומרגיע גרון. עד כמה הוא באמת תרופה וכמה סתם סוכר?
סקירה שפורסמה ב־Cochrane Database of Systematic Reviews מצאה שדבש יכול להפחית תדירות וחומרת שיעול במיוחד בשעות הלילה, אבל חשוב להבין: דבש לא מחסל את הווירוס, הוא לא "מרפא" צינון. הוא מצפה את רירית הגרון, מפחית גירוי מקומי, ולכן יכול להקל על שיעול.
מעבר לציפוי הגרון, הטעם המתוק של הדבש מעורר שחרור של חומרים טבעיים בגוף (אופיאטים) שעוזרים להרגיע את רפלקס השיעול במוח.
כמה דבש צריך?
למרות שיש מי שמנצלים את ההזדמנות ללקק דבש כל היום, כפית או שתיים לפני השינה זה להיות בחירה הגיונית אם יש שיעול מטריד. אבל: כמה כוסות תה עם הרבה דבש לאורך היום כבר הופכות לסוכר נוזלי מצטבר. חד משמעית אין שום יתרון רפואי לכמויות גדולות יותר.
מרק עוף
מרק עוף קיבל אפילו כינוי: "הפניצילין היהודי". ואכן, מחקר שפורסם ב־Chest מצא שמרק עוף יכול במידה מסויימת לעכב תנועת תאי דלקת (נויטרופילים), אבל זה היה בתנאי מעבדה. כלומר ייתכן שיש לו אפקט אנטי־דלקתי קל. חשוב לדייק: זה לא מחקר שהוכיח ריפוי קליני של צינון בבני אדם.
בנוסף, היה מחקר ישן יותר שהרבה מסתמכים עליו משנת 1978 מצא שמרק עוף חם (יותר ממים חמים) משפר את מהירות פינוי הריר מהאף.
אז למה אנשים מרגישים שזה עובד? יש כמה סיבות הגיוניות:
• נוזלים חמים יכולים להקל על תחושת גודש וכאב גרון
• האדים יוצרים תחושת הקלה בדרכי הנשימה
• המרק מספק נוזלים ומלחים כשאין תיאבון ואם יש בו ירקות כמו גזר, תפוחי אדמה ועוף - גם חלבון, מינרלים כמו אשלגן מתפוח האדמה, וויטמין A שחשוב למערכת החיסון מהגזר.
חשוב לזכור שוויטמין A זקוק לשומן לספיגה, והשומן מהעוף במרק הוא "שידוך" מושלם לספיגה שלו.
כלומר - לא תרופה אבל כן תמיכה תזונתית נעימה בזמן מחלה.
יש לשים לב לכמות המלח, במיוחד אם יש נטייה ללחץ דם גבוה או בצקות.
גוגל מוגל
גוגל מוגל הוא תערובת של ביצה מוקצפת עם סוכר או דבש, לעיתים עם חלב חם. אין כמעט מחקר מדעי שתומך ביעילותו לטיפול בצינון. אז למה הוא נחשב "מרפא"? כנראה בגלל המרקם הסמיך שמצפה את הגרון, החום שמרגיע, והקלוריות שמספקות אנרגיה כשלא אוכלים.
כדאי לשים לב:
1. אם משתמשים בביצה לא מבושלת - יש סיכון לזיהום סלמונלה.
2. תזונתית - מדובר בתערובת עתירת קלוריות (ביצה + סוכר/דבש + חלב). אין כאן "אפקט רפואי" מיוחד מעבר לתחושת נחמה. זה יותר קינוח חם מאשר טיפול רפואי.
3. אסור לתת דבש לתינוקות מתחת לגיל שנה (בגלל חשש מבוטוליזם).
גרגור מי מלח
גרגור מים חמימים עם מלח הוא אחת ההמלצות הביתיות הוותיקות. יש לכך בסיס הגיוני:
• מי מלח יוצרים סביבה היפרטונית שמפחיתה בצקת מקומית
• הפעולה המכאנית מפחיתה עומס חיידקי באזור
• בנוסף יש דיווחים על הקלה בכאב גרון
מחקרים חדשים יותר סביב מחלות נשימתיות ויראליות הראו שגרגור מי מלח ושטיפת אף במי מלח מקצרים במעט את משך המחלה (בכחצי יום עד יום) על ידי הפחתת העומס הוויראלי בלוע.
חשוב להבין כי המלח לא מחטא עמוק את הגרון. הוא לא "הורג את החיידקים" בצורה קלינית משמעותית בריכוזים ביתיים, ולא מטפל בזיהום חיידקי כמו סטרפטוקוק.
כדי שמלח יהיה בעל פעילות אנטי־מיקרוביאלית משמעותית, צריך ריכוזים גבוהים בהרבה שלא מתאימים לריריות הפה והגרון. כלומר הגרגור זה לא טיפול בזיהום - אבל זו דרך פשוטה להפחתת אי־נוחות.
לסיכום חשוב להבחין בין שלושה דברים:
טיפול בגורם המחלה - תרופות סבתא לא עושות זאת.
הקלה סימפטומטית - חלק מהן כן. גם נחמה פסיכולוגית שכמובן גם לה יש ערך.
בכל מקרה, זו לא סיבה ללקק חצי צנצנת דבש בימים בהם לא מרגישים טוב. דבש הוא עדיין סוכר פשוט (פרוקטוז וגלוקוז), ולכן לחולי סוכרת חשוב לספור אותו כפחמימה לכל דבר, גם אם הוא "תרופה".