אנחנו רגילים לחשוב שצלילות מחשבתית בגיל מבוגר היא עניין של גנטיקה טובה או מזל. אבל מחקרים עדכניים בפסיכולוגיה ובמדעי המוח מציעים תמונה אחרת לגמרי. כשליש מהאנשים מעל גיל שמונים שומרים על יכולות חשיבה כמעט זהות לאלו שהיו להם בגיל שישים, וההבדל בינם לבין אחרים אינו כרוך בטכנולוגיה מתקדמת או באימוני מוח יקרים. מדובר בהרגלים קטנים, יומיומיים ועקביים.
לא פעולות דרמטיות אלא התנהגויות חוזרות שנבנות לאורך שנים ויוצרות מעין שכבת הגנה מוחית. אלו ההרגלים הבולטים שנמצאו משותפים לאנשים ששומרים על מוח חד במיוחד:
1. קריאה מאתגרת מדי יום
מבוגרים חדים מקפידים לקרוא לפחות עשרים דקות ביום חומר שדורש מאמץ מחשבתי. לא רק ספרות קלילה אלא גם היסטוריה, מדע או נושאים שאינם מוכרים להם. הקריאה מאלצת את המוח להתמודד עם מילים חדשות ורעיונות מורכבים ומאטה משמעותית ירידה בזיכרון.
2. ריכוז עמוק ללא הסחות
רבים מהם מקדישים זמן לפעילות אחת בלבד ללא טלפון או הפרעות. פאזל, לימוד שפה או נגינה. המטרה אינה התוכן אלא היכולת להתמקד לאורך זמן. בעולם של התראות בלתי פוסקות מדובר באימון מוחי חזק במיוחד.
3. שעות שינה קבועות
הגורם המפתיע ביותר הוא לא משך השינה אלא הקביעות. אנשים חדים קמים ונרדמים בערך באותה שעה מדי יום. שגרה זו תומכת בעיבוד זיכרון מהיר יותר וביכולת עיבוד מידע טובה יותר.
4. שינוי מסלולים והרגלים
מבוגרים חדים בכוונה שוברים שגרה. הם הולכים בדרך אחרת, מזיזים רהיטים או מבקרים במקום חדש. המוח נאלץ למפות מחדש את הסביבה וכך מתחזקת הרזרבה הקוגניטיבית.
5. התבוננות בהכרת תודה
לא רשימת תודה קצרה אלא מחשבה עמוקה על חוויות יומיומיות. התהליך מפעיל אזורים רבים במוח ומעודד הפרשת דופמין הקשורה ללמידה וזיכרון.
6. קשרים חברתיים קבועים
לא כמות חברים אלא עומק השיחה. מפגש קבוע עם אדם אחד או שיחה שבועית משמעותית מפעילים את המוח בצורה מורכבת ומגינים מפני ירידה קוגניטיבית.
7. למידה יומית קטנה
מילה חדשה, עובדה היסטורית או תכונה בטלפון. למידה זעירה אך יומיומית משמרת את היכולת של המוח ליצור קשרים עצביים חדשים גם בגיל מבוגר מאוד.
8. תנועה מכוונת
לא אימונים קשים אלא תנועה יומיומית מודעת. הליכה, גינון או מתיחות. השילוב בין תנועה, תשומת לב וסביבה מפעיל בו זמנית כמה מערכות מוחיות.
9. תחושת משמעות
המאפיין החזק ביותר הוא תחושת תפקיד. התנדבות, יצירה או העברת ידע לאחרים. המוח מגיב למטרה ופעילות משמעותית יותר מאשר לגיל כרונולוגי.
המסקנה: שמירה על מוח חד אינה תלויה בפעולה אחת גדולה אלא בהרגלים קטנים שנבנים לאורך שנים. כל אחד מהם מפעיל אזור אחר במוח, והחיבור ביניהם יוצר אפקט מצטבר. החדשות הטובות הן שאין צורך לחכות לגיל מבוגר כדי להתחיל. שינוי קטן אחד ביום עשוי להיות ההשקעה המשתלמת ביותר בעתיד הקוגניטיבי שלנו.