המחקר שמטלטל את הרופאים: אנשים שמתו מוות קליני - "שמענו והבנו הכל מסביבנו"

המוות מוגדר ברפואה כנקודת אל־חזור: הלב מפסיק לפעום, זרימת הדם נפסקת, ותוך דקות המוח נפגע באופן בלתי הפיך. כך לפחות חשבו במשך עשרות שנים.

אלא שמחקרים חדשים מתחילים לסבך את התמונה. יותר ויותר עדויות מצביעות על כך שהגבול בין חיים למוות חד פחות ממה שנדמה - במיוחד בכל הנוגע לפעילות המוח.

מחקר שנערך במספר בתי חולים בעולם בחן אנשים שעברו דום לב, הוגדרו כמתים קלינית - ואז הוחזרו לחיים. חלקם סיפרו לאחר ההתאוששות פרטים מדויקים על מה שהתרחש סביבם בזמן ההחייאה.

הדבר הוביל חוקרים לבדוק: האם המוח באמת "נכבה" מיד?

מוות קליני מתרחש כאשר הלב מפסיק לפעום והנשימה נעצרת. בשלב זה הדם כבר לא מספק חמצן למוח, ובדרך כלל ההנחה היא שתאי מוח מתחילים להיפגע בתוך דקות ספורות.

עם זאת, ההחייאה המודרנית - הכוללת עיסויים, הנשמה וטכנולוגיות מתקדמות - מאפשרת להחזיר לעיתים את זרימת הדם לאחר פרק זמן ארוך יותר.

השאלה היא: מה קורה למוח בזמן הזה?

החוקרים ניתחו פעילות מוחית בקרב עשרות מטופלים שעברו דום לב במספר מרכזים רפואיים. הם השתמשו במדידת EEG - רישום גלי מוח - תוך כדי פעולות החייאה. בנוסף, ראיינו את המטופלים ששרדו לאחר שחזרו להכרה.

חלק ניכר מהם דיווח על חוויות מודעות: מחשבות, זיכרונות ואפילו תפיסה של הסביבה בזמן שהיו לכאורה ללא דופק. כ-40% מהניצולים סיפרו על חוויות תודעתיות כלשהן.

בבדיקות נמצאה פעילות חשמלית מורכבת במוח גם עשרות דקות לאחר הפסקת פעילות הלב.

גלי מוח הקשורים לחשיבה, מודעות ועיבוד מידע - כולל גלי גמא - הופיעו גם במהלך פעולות החייאה ממושכות. כלומר: המוח לא בהכרח מפסיק לפעול מיד.

הדבר מפתיע במיוחד משום שההנחה הרפואית המקובלת הייתה שפגיעה בלתי הפיכה מתחילה בתוך כ-10 דקות ללא חמצן.

אחת התופעות המפורסמות בדיווחי "חוויות סף מוות" היא תחושת בהירות חריגה: אנשים מתארים זיכרונות חדים במיוחד או תפיסה רחבה של המציאות.

החוקרים מציעים הסבר אפשרי: כאשר אספקת הדם למוח נפסקת, מנגנוני הבקרה שמגבילים פעילות עצבית נחלשים. התוצאה - מעין "שחרור בלמים" עצבי - עלול ליצור פעילות מוחית רחבה ומסונכרנת.

במצב כזה המוח עשוי לעבד מידע באופן חריג בעוצמתו. זה יכול להסביר דיווחים על שמיעת קולות בחדר או תחושת מודעות גם ללא תגובה גופנית.

אחת השאלות המרכזיות היא האם מדובר בהזיות הנגרמות מחוסר חמצן. לדברי החוקרים, הדיווחים היו עקביים בין מטופלים שונים ולעיתים תאמו אירועים אמיתיים שהתרחשו בחדר - דבר שמקשה להסבירם כהזיה בלבד.

עם זאת, הקהילה המדעית עדיין חלוקה בדעותיה, והנושא רחוק מהכרעה.

המשמעות איננה פילוסופית בלבד. אם המוח מסוגל להתאושש לאחר זמן רב יותר משחשבו, ייתכן שצריך לעדכן את:

• משך פעולות ההחייאה
• שיטות הגנה על המוח בזמן דום לב
• טיפול בפגיעות מוחיות לאחר החייאה

הבנה טובה יותר של תפקוד המוח במצבי קיצון יכולה לשפר סיכויי הישרדות ואיכות חיים לאחר מכן.

אז מתי באמת מתים?
הרפואה המודרנית מגדירה מוות מוחי כנקודה הסופית - כאשר אין פעילות מוחית כלל. דום לב לבדו אינו בהכרח סוף מיידי, אלא תחילתו של תהליך. המחקר הנוכחי מדגיש עד כמה התהליך מורכב. הגוף מפסיק לפעול ראשון - המוח לעיתים אחריו.

הגבול בין חיים למוות, מסתבר, אינו רגע אחד חד וברור, אלא רצף של שלבים. הממצאים החדשים אינם מוכיחים קיום תודעה לאחר המוות, אך הם מציעים שהמוח יכול להישאר פעיל זמן רב יותר מהמקובל לחשוב - במיוחד בזמן החייאה.

עבור הרפואה זו הזדמנות: להבין טוב יותר את הרגעים הקריטיים ביותר בחיי האדם - הרגעים שביניהם.