השינה של הישראלים הפכה בשנים האחרונות לשברירית מאי פעם. מאז פרוץ המלחמה, לפחות מחצית מהישראלים מדווחים על הפרעות שינה ונדודי שינה, ונתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים כי לא מדובר עוד בבעיה רפואית שולית - אלא בתופעה חברתית רחבה, עם השלכות בריאותיות, נפשיות וכלכליות.
על רקע הנתונים המדאיגים, פרסמו לאחרונה החברה הישראלית לחקר השינה והמכון לאיכות ברפואה של ההסתדרות הרפואית נייר עמדה ראשון מסוגו בישראל. מטרתו: לספק למטפלים ולרופאי הקהילה כלים עדכניים, מבוססי ראיות, לאבחון ולטיפול בהפרעות שינה - ובעיקר באינסומניה כרונית.
ד"ר יואל רייטר, מנהל מעבדת השינה בהדסה עין כרם, יו"ר החברה הישראלית לחקר השינה ואחד ממחברי המסמך, מסביר מה השתנה - ולמה זה חשוב לכל מי שממשיך לספור כבשים.
הפרעות שינה הן הרבה יותר מ"עוד לילה בלי להירדם"
הפרעות שינה אינן מסתכמות בקושי נקודתי להירדם. מדובר בתסמינים מתמשכים של קושי בהירדמות, בשמירה על רצף השינה או בקימה מוקדמת מדי, המלווים בעייפות, ירידה בריכוז ובתפקוד יומיומי - עד כדי פגיעה בעבודה, בלימודים וביחסים האישיים.
לפי הסיווג הבינלאומי להפרעות שינה (ICSD-3), אינסומניה מוגדרת כהפרעה כרונית כאשר התלונות מופיעות לפחות שלושה לילות בשבוע, נמשכות מעל שלושה חודשים ואינן מוסברות טוב יותר על ידי מחלה גופנית, נוירולוגית או פסיכיאטרית אחרת. האבחנה נשענת גם על תחושת מצוקה סובייקטיבית: דאגה מהלילה הקרוב, "רעש רקע" קוגניטיבי במיטה ותפיסה של שינה ככישלון מתמשך.
ממשיכים לסבול בשקט
נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) מצביעים על כך שכ־50% מהישראלים ישנים פחות משבע שעות בלילה. נייר העמדה קובע כי אינסומניה כרונית פוגעת באחוזים ניכרים מהאוכלוסייה הבוגרת, עם עלייה חדה במיוחד בגילאי 60-70. השכיחות גבוהה יותר בקרב נשים ובקרב אנשים עם מחלות רקע - מחלות לב־ריאה, סוכרת, מחלות כליה כרוניות והפרעות נפשיות כמו חרדה והפרעת דחק פוסט טראומטית.
ההשלכות חורגות בהרבה מתחושת עייפות: עלייה בסיכון לתאונות עבודה ולתאונות דרכים, פגיעה קוגניטיבית ורגשית, החמרת דיכאון ומחלות כרוניות קיימות. למרות זאת, רבים אינם פונים לאבחון מסודר ואינם מקבלים טיפול מבוסס ראיות - מה שהופך את האינסומניה לאחת ההפרעות השכיחות והמטופלות בחסר במערכת הבריאות.
ההנחיות החדשות: פחות מעבדת שינה, יותר רופא משפחה
עד היום, מטופלים רבים עם תלונות על נדודי שינה הופנו במהירות לניטור במעבדות שינה - לעיתים לאחר המתנה ממושכת ותהליך מסורבל. ההנחיות החדשות משנות כיוון: ברוב המקרים, רופא המשפחה יכול לאבחן אינסומניה כרונית כבר במרפאה, על סמך תסמינים קליניים ברורים - ללא אלקטרודות, ללא לילה מחוץ לבית וללא בדיקות מיותרות.
למעבדת השינה נשמר תפקיד חשוב, אך ממוקד יותר - בעיקר במקרים שבהם עולה חשד להפרעות ספציפיות כמו דום נשימה בשינה, תנועות רגליים תקופתיות או הפרעות נוירולוגיות אחרות.
טיפול הבחירה: פסיכולוג לפני כדורים
מהפכת האבחון מלווה גם במהפכת טיפול. ההמלצה הראשונה והחשובה ביותר היא טיפול קוגניטיבי התנהגותי ייעודי לאינסומניה (CBT-I). זהו טיפול קצר וממוקד שמלמד את המוח והגוף "ללמוד מחדש" לישון: הגבלת זמן השהייה במיטה, שינוי הרגלים מזיקים, טכניקות הרפיה וניפוץ מיתוסים שמגבירים חרדה סביב השינה.
האתגר בישראל הוא מחסור חמור במטפלים מוסמכים, מה שמוביל לתורי המתנה ארוכים. כדי להתמודד עם הפער, נפתחים בימים אלה קורסי הכשרה ייעודיים. הקורס היחיד המוכר על ידי החברה הישראלית והאירופית לחקר השינה מתקיים באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת חיפה (לסירוגין).
גם בתחום התרופתי מסמנות ההנחיות שינוי דרמטי. תרופות ותיקות ממשפחת הבנזודיאזפינים, כמו בונדורמין, אינן עוד קו ראשון. למרות יעילותן בהשריית שינה, הן עלולות לגרום לתלות, ערפול, נפילות ו"תחושת האנגאובר" ביום שאחרי, ואף לפגוע בארכיטקטורת השינה על חשבון שינה עמוקה ושנת REM (שנות חלום).
במקומן, מוצגות לראשונה תרופות מקבוצת חוסמי קולטני האורקסין (DORA). תרופות אלו פועלות בגישה הפוכה: הן אינן "דוחפות" לשינה, אלא בולמות את מנגנוני הערות במוח. מחקרים מראים פרופיל תופעות לוואי מתון יותר, היעדר התמכרות והשפעה טובה לאורך מרבית הלילה, עם פגיעה מינימלית בשלבי השינה. תופעת לוואי נדירה אך ייחודית היא חלומות "בהירים" ומוחשיים במיוחד.
המסר למטופלים ברור. מי שסובל מהפרעות שינה לא צריך להמשיך לסבול בשקט. ההנחיות החדשות מדגישות את חשיבות האבחון בקהילה, טיפול התנהגותי כקו ראשון ושימוש מושכל ומעודכן בתרופות. כדאי לוודא שרופא המשפחה מכיר את ההנחיות, להבין מתי יש צורך במעבדת שינה, ולבחור יחד טיפול מבוסס ראיות - במקום להמשיך להעביר לילות לבנים.