תופעה חברתית: למה יותר אנשים מעדיפים כלבים על בני אדם?

אהבת כלבים כבר מזמן איננה עניין פרטי או שולי. בישראל לא קיימת סטטיסטיקה מדויקת בנושא, אבל בארצות הברית, כמעט מחצית ממשקי הבית מחזיקים כלב, ורבים מבעלי חיות המחמד רואים בהן חלק בלתי נפרד מהמשפחה. יותר מכך - סקרי דעת קהל מראים כי למעלה מ־50% מהבעלים סבורים שכלב הוא "בן משפחה לכל דבר, בדיוק כמו אדם".

המהפכה הזו ניכרת גם בשוק העבודה: מספר הווטרינרים, מאלפי הכלבים, המטפלים ההתנהגותיים והעסקים הקשורים לחיות מחמד נמצא בעלייה מתמדת, ובתי ספר לרפואה וטרינרית מתקשים לעמוד בביקוש. חוקרים ופרשנים תרבותיים מכנים זאת לעיתים "מהפכת חיות המחמד" - שינוי עמוק במקומן של חיות בחברה המודרנית.

בעבר נטען כי הקשר ההדוק עם כלבים נובע בעיקר מבדידות, במיוחד בעידן האינטרנט. אולם מחקרים וניתוחים עדכניים מציעים פרשנות שונה: לא בהכרח בדידות, אלא אי־שביעות רצון הולכת וגוברת מקשרים אנושיים וממבנים חברתיים.

מאז מגפת הקורונה, מגמה זו החריפה. תקופות הסגר אילצו אנשים לשהות זמן רב עם בני זוג, ילדים או שותפים לדירה - חוויה שלא תמיד חיזקה קשרים. במקביל, רבים דיווחו כי הקשר עם הכלב דווקא העמיק, הפך ליציב, צפוי ומנחם יותר.

ברשתות החברתיות ניתן לראות ביטויים ברורים לכך: האשטגים כמו "כלבים טובים מבני אדם" או "מעדיף כלבים על אנשים" הפכו לנפוצים, לצד אינספור מוצרים עם מסרים דומים.

מחקר שפורסם בשנת 2025 מצא כי בעלי כלבים נוטים לדרג את הקשר עם חיית המחמד שלהם כטוב יותר מאשר קשרים עם בני אדם קרובים כמו בני זוג, ילדים או קרובי משפחה, במספר מדדים מרכזיים, בהם תחושת תמיכה, נאמנות וחברות.

בנוסף, המשתתפים דיווחו על פחות אינטראקציות שליליות עם כלבים בהשוואה לאנשים הקרובים אליהם. הכלב אינו מבקר, אינו שופט ואינו מייצר קונפליקטים מורכבים - תכונות שהופכות אותו, בעיני רבים, לשותף רגשי "קל" יותר.

הקשר בין התחזקות אהבת הכלבים לבין היחלשות המרקם החברתי ברור בנתונים. בתחילת שנות ה־70 כ־46% מהאמריקנים סברו ש"רוב האנשים ראויים לאמון". עד 2018 המספר ירד לכ־34% בלבד.

במקביל, חוקרים מזהים תופעה המכונה "מיתון החברות": אנשים נפגשים פחות עם חברים, נמנעים משיחות עם זרים ומבלים יותר זמן בבית. בקרב בני 25-44, יותר ממחצית מחזיקים חיית מחמד - לעיתים במקום סמלים מסורתיים של יציבות כמו נישואים, ילדים או רכישת דירה.

אין ספק שלקשר עם כלבים יש יתרונות מוכחים. מחקרים מצביעים על תרומה לשיפור מצב הרוח, הפחתת תחושת בדידות, עידוד פעילות גופנית ואף השפעה מיטיבה על בריאות קוגניטיבית. תוכניות אילוף כלבים בבתי כלא, למשל, נמצאו כמפחיתות חזרה לפשיעה.

עם זאת, מומחים מזהירים מפני ציפיות מוגזמות. כלבים אינם תחליף למערכות יחסים אנושיות מורכבות, ואינם יכולים - או צריכים - לשאת על גבם את כל העומס הרגשי של בעליהם.

חוקרים ווטרינרים מצביעים על תופעות מדאיגות: תפיסת הכלב כ"תינוק פרווה" עלולה להוביל לטיפולים רפואיים מיותרים, בדיקות יתר ונטייה להשליך על הכלב צרכים אנושיים שאינם מתאימים לו.

בנוסף, כלבים שנשארים לבד שעות ארוכות בזמן שבעליהם עובדים עלולים לסבול משעמום כרוני, חרדה ובעיות בריאות. במקביל, העלייה במספר בעלי החיים מובילה גם לעלייה במספר הנטישות ולהעמסת יתר על מקלטים.

קולות לא מעטים קוראים לבחינה מחודשת של עצם החזקת חיות מחמד, אך רוב המומחים מסכימים שזו אינה גישה מעשית. כלבים מלווים את האדם עשרות אלפי שנים, ויש אף חוקרים הסבורים שהקשר איתם עיצב את האנושות עצמה.

האתגר האמיתי, לדבריהם, הוא איזון: חברה שמטפחת קשרים אנושיים בריאים, מפחיתה לחץ כלכלי וחברתי ומקדמת רווחה נפשית - תהיה גם חברה שבה הקשר עם חיות מחמד בריא, מכבד ובר־קיימא יותר.

השורה התחתונה - הקרבה ההולכת וגוברת לכלבים אינה מקרית. היא משקפת תהליכים עמוקים של שינוי חברתי, שחיקה רגשית וירידה באמון בין בני אדם. כלבים אכן מציעים קשר יציב, פשוט ותומך - אך הם אינם פתרון לכל פער חברתי.

כדי שהקשר ייטיב עם שני הצדדים, חשוב לראות בו תוספת משמעותית לחיים - לא תחליף לחברה אנושית מתפקדת.