חסה היא אחד הירקות הכי שכיחים במקרר הישראלי, אבל גם אחד הכי פחות מוערכים. לרוב היא נתפסת כקישוט לצלחת או כתוספת "לנפח" בדיאטה, וכשמרקם העלים נפגע והיא מאבדת את הקריספיות - רבים פשוט מוותרים עליה.
אז האם חסה בכלל שווה משהו מבחינה תזונתית? התשובה היא כן, והרבה יותר ממה שנהוג לחשוב.
חסה היא ירק דל קלוריות במיוחד, כ־15 עד 20 קלוריות ל־100 גרם, מה שמאפשר לאכול ממנה כמויות גדולות מאוד בלי השפעה קלורית משמעותית.
היא מכילה סיבים תזונתיים שתורמים לשובע ולבריאות מערכת העיכול, וכמות יפה של אשלגן - מינרל חשוב לאיזון נוזלים ולתפקוד השרירים והלב.
בנוסף, חסה מספקת ויטמין K החשוב לקרישת דם ולבריאות העצם, חומצה פולית מקבוצת ויטמיני B, ויטמין A בצורת בטא־קרוטן, וגם ויטמין C בכמות מתונה.
לקורס הדיאטה האינטרנטי של ד"ר מאיה רוזמן לחצו כאן
חסה ובריאות
1. נוגדי החמצון
למרות שאין לה תדמית של "סופר־פוד", חסה - במיוחד עלים כהים או סגולים - מכילה קרוטנואידים, פלבנואידים ופוליפנולים, חומרים נוגדי חמצון שקשורים להגנה על תאי הגוף, לבריאות העיניים ולהפחתת תהליכי דלקת. למעשה, לפעמים קערת חסה נדיבה מספקת יותר נוגדי חמצון מירק טרנדי ואקזוטי שנאכל בכמות קטנה בלבד.
2. בריאות העורקים
מחקר מצא שצריכה של חסה מגבירה את הפרשת התוצרים של הכולסטרול ומשפרת את מצב האנטיאוקסידנטים בגוף, מה שעשוי לתרום להגנת כלי דם (PubMed).
3. עזרה בעיכול
סיקור רחב יותר על תרכובות תזונתיות בחסה מדווח שהירק מספק חומרים שיכולים להשפיע על מטבוליזם, זמינות ביולוגית וחיזוק פעילות אנטיאוקסידנטית לאחר העיכול (PMC - Physiological Reports).
4. תחושת שובע והידרציה
החסה כמקור לויטמינים ומינרלים חיוניים כמו ויטמין K, ויטמין C וסיבים, לצד נתח גבוה של מים - מסייעת בהידרציה ובתחושת שובע.
ההבדלים בין סוגי החסה
חסה ערבית, המכונה גם רומאית, נחשבת לבעלת הערך התזונתי הגבוה ביותר מבין החסות הנפוצות.
העלים הכהים שלה מכילים יותר בטא־קרוטן, יותר חומצה פולית, יותר אשלגן ויותר נוגדי חמצון בהשוואה לחסות בהירות. זו בחירה מצוינת למי שמחפש תרומה תזונתית אמיתית ולא רק נפח בצלחת.
חסה עגולה, המוכרת כחסת אייסברג, מכילה הרבה מים ופחות ויטמינים ונוגדי חמצון. היא לא חסרת ערך לחלוטין - יש בה סיבים ואשלגן - אבל התרומה התזונתית שלה נמוכה יותר בהשוואה לחסות כהות. היתרון שלה הוא בנפח ובתחושת השובע.
גם חסה הידרופונית, שגדלה במים ולא באדמה, אינה שונה מהותית מבחינה תזונתית מחסה רגילה מאותו סוג. היא לרוב נקייה יותר ונוחה לשימוש, אך אינה בהכרח עשירה יותר בוויטמינים או נוגדי חמצון.
עוד משהו מעניין בתחום הביולוגיה של הצמח - מצאו כי תנאי גידול יכולים להשפיע על רמות הוויטמינים והמינרלים בחסה, כולל אשלגן, מה שמדגיש את הקשר בין איכות הגידול לערך התזונתי (Scientific Reports).
הטריק שמצליח להחזיר לחסה את הפריכות
כשעלי חסה נעשים רפויים, הסיבה לכך כמעט תמיד היא איבוד נוזלים מתאי העלה. הפתרון הפשוט ביותר הוא השריה קצרה במים קרים מאוד, שמאפשרת למים להיכנס מחדש לתאים.
יש מי שמוסיפים למים כף סוכר, לא בשביל הטעם אלא בגלל עיקרון פיזיקלי מוכר בשם אוסמוזה: הפרש הריכוזים בין הנוזל החיצוני לתאי העלה מעודד כניסת מים, והעלים מתמלאים מחדש ומקבלים מרקם פריך יותר.
ההשריה קצרה, לרוב עשר עד חמש־עשרה דקות, ולא גורמת לספיגה משמעותית של סוכר. גם אם יש ספיגה מזערית, מדובר בכמות זניחה לחלוטין, ללא תוספת קלורית משמעותית, ובוודאי לא כזו שמשנה משהו מבחינה תזונתית. חשוב רק לשטוף קלות ולייבש לאחר מכן, והחסה חוזרת לעצמה.
סלט חסה בריא ברוטב חמאת בוטנים
לסיום אני משתפת אתכם ברוטב מושלם לסלט החסה:
שוטפים מייבשים קורעים חסות מסוגים שונים, למלא קערה שלמה (אפשר לקחת לקט חסות מוכן משקית), אפשר להוסיף פרוסות בצל סגול
הרוטב: מערבבים עם כף או בבלנדר:
4 כפות חומץ בלסמי
כף רוטב סויה
כפית חרדל
כף מיונז
כפית שום כתוש
כף פרמז'ן
כף חמאת בוטנים
אפשר לדלל עם רבע כוס מים