מחקר ישראלי: כך ניתן להאט את קוצר הראייה אצל ילדים

קוצר ראייה (מיופיה) כבר מזמן אינו עניין שולי או בעיה אופטית פשוטה. בשנים האחרונות מתריעים ארגוני בריאות ברחבי העולם מפני עלייה חדה במספר הילדים והמתבגרים המאובחנים עם קוצר ראייה, תופעה שהוגדרה על ידי ארגון הבריאות העולמי כאחת הבעיות המשמעותיות של בריאות הציבור בעשורים הקרובים.

התחזיות מדברות על כך שעד שנת 2050, כמחצית מאוכלוסיית העולם תסבול מקוצר ראייה - וחלק לא מבוטל ממנה בדרגות חמורות.

המשמעות חורגת הרבה מעבר לצורך במשקפיים: קוצר ראייה מתקדם מעלה משמעותית את הסיכון להיפרדות רשתית, גלאוקומה, פגיעות במקולה ואף ירידה בלתי הפיכה בראייה.

על רקע המציאות המדאיגה הזו, מחקר קליני חדש שנערך באסותא מרכזים רפואיים ובמרכז הרפואי שיבא תל השומר מציג ממצא מעודד במיוחד. במחקר, שנמשך כשנתיים והשתתפו בו מעל מאה ילדים בגילאי 6-12, נבדקה יעילותן של עדשות משקפיים מיוחדות בטכנולוגיית דיפוקוס פריפריאלי (Myoslow) לעומת משקפיים רגילים.

הילדים חולקו לשתי קבוצות: קבוצה אחת הרכיבה משקפיים עם העדשות הייעודיות, וקבוצת ביקורת הרכיבה משקפיים סטנדרטיים. כל המשתתפים סבלו מקוצר ראייה בטווח שבין מינוס 1 למינוס 5.

הממצאים היו ברורים: בקרב הילדים שהרכיבו את העדשות המיוחדות נרשמה האטה של כ-30% בהחמרת מספר המשקפיים, לצד האטה של כ-24% בקצב התארכות גלגל העין - מנגנון מרכזי בהתקדמות קוצר הראייה .

בניגוד למה שנהוג לחשוב, החמרת קוצר ראייה אינה נובעת רק מ"החמרה במספר", אלא מתהליך פיזיולוגי שבו גלגל העין מתארך מעבר לנורמה. ככל שהעין ארוכה יותר - כך הסיכון לנזקים עתידיים גדל.

העדשות שנבדקו במחקר פועלות על עיקרון של דיפוקוס פריפריאלי: הן יוצרות מיקוד שונה בשולי הרשתית, שמעביר למוח "אות בלימה" להמשך ההתארכות של העין. מדובר בהתערבות אופטית, לא תרופתית ולא פולשנית.

אחד הממצאים החשובים במחקר היה השפעת הגיל. ילדים צעירים יותר, בגילאי 6-9, הפיקו את התועלת הגדולה ביותר מהשימוש בעדשות. בקבוצה זו נצפתה האטה ברורה ומשמעותית יותר בקצב ההתקדמות של המיופיה לעומת ילדים בוגרים יותר.

המשמעות ברורה: ככל שההתערבות מתחילה מוקדם יותר - כך גדל הסיכוי להשפעה ארוכת טווח ולהפחתת סיבוכים בעתיד.

אחת השאלות המרכזיות בכל טיפול בילדים היא שאלת הבטיחות. כאן מגיע ממצא מרגיע נוסף: הילדים הסתגלו במהירות לעדשות, כמעט שלא דווח על תופעות לוואי, ולא נרשמה פגיעה באיכות הראייה, בנוחות או בתפקוד היומיומי.

שאלוני איכות חיים שמולאו במהלך המחקר הראו כי אין הבדל משמעותי בין הילדים שהרכיבו עדשות מיוחדות לבין אלה שהרכיבו משקפיים רגילים - נתון חשוב במיוחד להורים החוששים מהשפעה על הלמידה, הספורט או חיי החברה.

ד"ר שירי שולמן, מנהלת מערך העיניים באסותא, מציינת כי העלייה בקוצר הראייה בילדים היא תופעה גלובלית שאין לה גורם יחיד ברור. לדבריה, "היכולת להאט את ההחמרה כבר בשלב מוקדם היא קריטית, והטכנולוגיה שנבדקה במחקר מציעה מענה מבוסס־ראיות ולא פולשני".

גם פרופ' תמרה ויגננסקי-יפה, מנהלת יחידת עיניים לילדים בשיבא, מדגישה את החשיבות של מעקב מוקדם והתערבות מבוססת מחקר, נוכח ההשלכות הבריאותיות ארוכות הטווח של קוצר ראייה מתקדם.

העדשות מיועדות בעיקר לילדים עם קוצר ראייה קל עד בינוני, בגיל בית ספר, ובמיוחד בשלבים הראשונים של התפתחות המיופיה. הן אינן מחליפות מעקב רפואי, ואינן מתאימות לכל מקרה - למשל, לילדים עם קוצר ראייה גבוה במיוחד או בעיות עיניים מורכבות אחרות.

כמו כן, חשוב להדגיש: מדובר בהאטה של ההחמרה, לא בעצירתה המלאה ולא ב"ריפוי".

השורה התחתונה: בעידן שבו יותר ילדים מבלים שעות מול מסכים ופחות זמן באור יום, קוצר הראייה הופך לאתגר רפואי של ממש. המחקר הישראלי החדש מספק עדות מדעית לכך שפתרון פשוט יחסית - משקפיים ייעודיים - יכול להשפיע משמעותית על עתיד הראייה של ילדים, במיוחד כאשר מתחילים מוקדם.