ד"ר מאיה רוזמן: הממתק הזה שכולנו אוכלים הוא הגרוע מכולם

מי לא מכיר את נחשי הגומי המתוקים והממכרים, שנמצאים כמעט בכל ארון ממתקים ביתי? למרבה הצער, האמת לגביהם הרבה פחות מתוקה וצבעונית

מאחורי המרקם האלסטי והצבעים הזוהרים של נחשי הגומי מסתתר שילוב של רכיבים בעייתיים במיוחד, שביחד הופכים אותם לאחד הממתקים הגרועים ביותר שאפשר לבחור - לילדים וגם למבוגרים.

לקורס הדיאטה האינטרנטי של ד"ר מאיה רוזמן לחץ כאן

ברוב נחשי הגומי, ה'גומי' הוא למעשה ג'לטין (חלבון מן החי), אבל יש גם מוצרים שבהם המרקם מתקבל מחומרי ג'ל אחרים כמו פקטין, עמילן או גומים צמחיים.

כשמבוגרים בריאים אוכלים את החומר הזה, זה יסתיים לרוב בתחושת כובד או אי־נוחות בבטן, אבל אצל ילדים הסיפור חמור יותר.

המרקם הצמיגי של נחשי הגומי דורש לעיסה יסודית וממושכת; בקרב ילדים הנוטים לבלוע אותם במהירות, הדבר עלול ליצור עומס על מערכת העיכול ולהוביל לתחושת כבדות, אי-נוחות בבטן או גזים.

בספרות הרפואית היו אפילו כמה תיאורי מקרה של חסימות מעיים וכאבי בטן חריפים בילדים צעירים לאחר צריכה מוגזמת של ממתקי ג'לי וגומי.

אם הג'לטין הוא בעיה פיזיולוגית, צבעי המאכל הם הבעיה הבריאותית המשמעותית ביותר בנחשי גומי. מרבית המוצרים מכילים צבעים סינתטיים כמו טטרזין, אלורה רד וסאנסט ילו - צבעים סינטטיים שמיוצרים בדרך כלל מנפט, ולא ממקורות טבעיים.

מחקרים רבים בדקו את השפעת צבעי המאכל הסינתטיים, ובמיוחד מחקר סאות'המפטון הבריטי, שהראה קשר בין צריכת צבעים אלה לבין החמרה בהיפראקטיביות, בעיות קשב ושינויים התנהגותיים בילדים.

מעבר לכך, צבעי מאכל סינתטיים נקשרו גם לתגובות אלרגיות, פריחות, כאבי ראש ובחילות, בעיקר אצל ילדים רגישים.

חלק מהצבעים אינם מוגדרים רשמית כמסרטנים, אך כן נמצאים תחת פיקוח והגבלות במדינות שונות, ובאירופה אף קיימת חובת סימון אזהרה על מוצרים המכילים אותם.

צבעי מאכל טבעיים, לעומת זאת, מופקים ממקורות כמו סלק, כורכום, פפריקה ואצות. הם יקרים יותר, פחות יציבים בצבעם, אך נחשבים בטוחים בהרבה. בפועל, רוב נחשי הגומי הנמכרים בישראל עדיין מבוססים על צבעים סינתטיים.

נחשי גומי מכילים כמעט אך ורק סוכר נטו. הם מכילים כמויות גדולות של סוכר פשוט, ללא שומן, ללא חלבון וללא סיבים.

המשמעות היא עלייה חדה ומהירה ברמות הסוכר בדם, חיזוק החשק למתוק, ופגיעה בשיניים כבר מגיל צעיר.

בגלל שהם כל-כך ממכרים - קל מאוד לאכול חופן אחרי חופן, בלי לשים לב לכמות, ולקבל עומס סוכר גבוה במיוחד בזמן קצר.

קיימים בעולם, בעיקר בחו"ל, נחשי גומי עם צבעי מאכל טבעיים ולעיתים עם פחות תוספים. אבל גם אז חשוב לומר ביושר: מדובר אולי בממתק פחות מזיק - אבל לגמרי לא בריא.

גם מוצרים אלה מבוססים על סוכר וג'לטין, והם עדיין ממתק שאין לו ערך תזונתי אמיתי.

בשנים האחרונות נפוצה הטענה שנחשי גומי "טובים לעור" בגלל תכולת הג'לטין, שמקורו בקולגן. צר לי לאכזב, אבל מדובר בטענה שיווקית שאין לה בסיס.

ג'לטין הוא חלבון פשוט, שמתפרק במערכת העיכול לחומצות אמינו. הגוף משתמש בחומצות האמינו הללו לפי הצרכים הכלליים שלו - ולא שולח אותן ישירות לעור או ליצירת קולגן.

הגוף יודע לייצר קולגן בעצמו, בתנאי שהוא מקבל חלבון איכותי ממקורות שונים, ויטמין C, אבץ ונחושת. נחשי גומי לא מספקים אף אחד מהגורמים הללו בצורה שמקדמת בריאות עור, ובוודאי שלא מהווים פתרון לקמטים.

לא רק זה - חשוב לדעת שצריכת סוכר גבוהה לא רק שלא תורמת לייצור קולגן, אלא אף מזיקה לו באופן ישיר: בתהליך הנקרא 'גליקציה', הסוכר נקשר לסיבי הקולגן והאלסטין בעור, גורם להם להפוך לקשיחים ושבירים יותר, ובכך למעשה מאיץ הופעת קמטים ופוגע בגמישות העור.

במקום לראות בנחשי גומי "ממתק תמים", כדאי להבין שמבחינה תזונתית הם נחשבים לבחירה פחות מומלצת אפילו בהשוואה למתוקים אחרים.

אפילו שוקולד מריר (עם אחוז מוצקי קקאו גבוה) עדיף משמעותית על נחשי גומי. בעוד שנחשי הגומי הם "סוכר נטו" שנדבק לשיניים ומעודד עששת, השוקולד מכיל נוגדי חמצון, מגנזיום וגם מעט שומן שמאט את קצב ספיגת הסוכר בדם.

אם כבר בוחרים במתוק, עדיף לבחור במוצרים שיש להם "ערך מוסף" כלשהו או כאלו שנשטפים מהפה בקלות רבה יותר.

אפשרות נוספת, בעיקר לקראת ט"ו בשבט - פירות יבשים (ללא תוספת סוכר). הם מספקים סיבים תזונתיים לצד המתיקות. ואם כבר גומי, כדאי לוודא שהצבעים מגיעים מרכז סלק או כורכום, ולא מנפט.

לסיכום, נחשי גומי הם כנראה בתחתית הרשימה. הנזק המצטבר לשיניים, לעור ולוויסות הסוכר הופך אותם לממתק שפשוט כדאי להשאיר על המדף.