בסין פועלים מחנות הרזיה סגורים למבוגרים ולילדים, עם שערים נעולים, משטר אימונים קפדני ושקילות יומיות - כחלק מהמאבק הלאומי בהשמנת יתר.
מחנות הרזיה סגורים, המכונים בתקשורת הבינלאומית "כלאי שומן", הפכו בשנים האחרונות לתופעה מתרחבת בסין. מדובר במתחמים סגורים, מוקפים חומות, שערי פלדה ושמירה, שבהם שוהים המשתתפים, מבוגרים ולעיתים גם ילדים, למשך 14 עד 28 ימים במטרה לרדת במשקל במהירות באמצעות משטר אינטנסיבי של פעילות גופנית, תזונה קפדנית ומשמעת יומיומית.
על קיומם של המחנות הציפה לאחרונה יוצרת תוכן אוסטרלית בשם @eggeats, שתיעדה ברשתות החברתיות את שהותה בת ה-28 יום במחנה כזה. לדבריה, עלות ההשתתפות עמדה על כ־1,000 דולר, והיא השילה ממשקלה כ־14 קילוגרמים תוך שבועיים בלבד.
אבל מאחורי ההבטחה ל"תוצאות מהירות" מסתתר מודל שמעורר שאלות אתיות, רפואיות ונפשיות כבדות משקל.
כך נראה יום טיפסי במחנה
על פי העדויות, היום במחנות מתחיל מוקדם בבוקר וכולל כ־4 שעות של פעילות גופנית ביום:
• שיעור אירובי קבוצתי
• אימון כוח או HIT
• שיעור אירובי נוסף
• אימון ספינינג בעצימות גבוהה
בין האימונים יש זמני מנוחה קצרים, אך גם הם מתקיימים במסגרת לוח זמנים קבוע ונוקשה.
שלוש ארוחות ביום מוגשות במנות מדודות על מגשים:
• ארוחת בוקר קלה במיוחד
• ארוחת צהריים גדולה יותר (ירקות מוקפצים, אורז שחור, ברווז מבושל, שרימפס או דגים)
• ארוחת ערב קטנה
עם הכניסה למחנה נדרשים המשתתפים למסור מזונות "אסורים" כמו חטיפים, אוכל מעובד, אטריות אינסטנט וממתקים.
שקילה מתבצעת מדי יום, והמעקב אחרי המשקל הוא חלק מרכזי מהשגרה.
שערים נעולים ותחושה של בית סוהר
אחד ההיבטים שמעוררים את הביקורת החריפה ביותר הוא אופיו הסגור של המקום:
• שערים נעולים 24/7
• יציאה מותרת רק באישור מיוחד
• שמירה בנקודות הכניסה והיציאה
• חומות בטון וגדרות חשמליות מסביב למתחם
המשתתפים ישנים בחדרים משותפים (כ־5 אנשים בחדר), עם אזור אישי קטן לכל אחד. השירותים והמקלחות משותפים ולעיתים בסיסיים מאוד.
חלק מהמשתתפים מתארים אווירה תומכת וחברתית, אחרים מדווחים על תחושת שליטה, לחץ והשפלה.
למה זה קורה דווקא בסין?
השמנת יתר הפכה לבעיה לאומית בסין. תהליכי עיור מואצים, תזונה מערבית, ירידה בפעילות הגופנית ושינויים תרבותיים הובילו לעלייה חדה בשיעורי ההשמנה, כולל בקרב ילדים ובני נוער.
בתגובה, הרשויות מאפשרות ואף מעודדות פתרונות דרסטיים, כולל מחנות הרזיה חצי-צבאיים, כחלק ממאבק כולל בנטל הבריאותי והכלכלי של ההשמנה.
המחנות מופעלים לעיתים על ידי חברות פרטיות ולעיתים בשיתוף רשויות מקומיות, במתקנים שהוסבו מקמפוסים, פנימיות או בסיסים ישנים.
ירידה מהירה במשקל - אבל יש לזה מחיר
מבחינה פיזיולוגית, אין ספק שמשטר כזה יוביל לירידה מהירה במשקל: גרעון קלורי משמעותי + פעילות גופנית אינטנסיבית = ירידה במספרים על המשקל.
אבל מחקרים רבים מראים שירידה חדה ומהירה במשקל:
• מגדילה את הסיכון להעלאה חוזרת ("אפקט יו־יו")
• עלולה לפגוע במסת שריר ובמטבוליזם
• מעלה סיכון להפרעות אכילה
• מחזקת דפוסים של בושה, אשמה ושליטה חיצונית במקום שינוי פנימי
אצל ילדים ובני נוער, הסיכון גבוה עוד יותר: פגיעה בדימוי הגוף, חוויית סטיגמה, פיתוח קשר פתולוגי עם אוכל ועם פעילות גופנית - ולעיתים טראומה של ממש.
האם זה באמת פתרון?
למרות הסיפורים על הצלחה, רוב המומחים בתחום בריאות הציבור סבורים שמחנות כאלה אינם פתרון ארוך טווח להשמנה.
השמנה היא תופעה רב-גורמית: גנטיקה, סביבה, מצב נפשי, הרגלים, תרבות, נגישות למזון, סטרס ושינה. טיפול יעיל מחייב שינוי הדרגתי, ליווי מקצועי, תמיכה פסיכולוגית וחינוך לבריאות - לא רק שליטה חיצונית זמנית.
בשורה התחתונה - "כלאי ההרזיה" של סין מציעים קיצור דרך מפתה לירידה במשקל, אבל המחיר הוא פגיעה בחופש אישי, ברווחה הנפשית ולעיתים גם פגיעה של ממש בבריאות הפיזית והנפשית - לטווח הארוך.
בתי הכלא האלו משקפים לא רק את החרדה החברתית מהשמנה, אלא גם את הנטייה לחפש פתרונות מהירים לבעיות מורכבות. הגוף אולי מגיב מהר - אבל הנפש, ההרגלים והחיים עצמם דורשים תהליך עמוק, אנושי ומתמשך יותר.