מושתלת צמחונית שמפנטזת על עוף: התופעה המפתיעה בקרב מושתלי איברים

השתלות איברים עברו דרך ארוכה מאז השתלת הלב הראשונה מאדם לאדם בשנת 1967. בשנת 2024 אף נשבר שיא בארצות הברית, עם יותר מ־48 אלף השתלות איברים בשנה אחת.

ככל שההליך הרפואי הופך לנפוץ ובטוח יותר, הרפואה לומדת גם על ההשפעות הפחות צפויות של ההשתלה -ובהן שינויי אישיות לאחר קבלת איבר חדש.

מושתלי איברים ברחבי העולם מדווחים על שינויים בהעדפות מזון, בטעמים מוזיקליים ואמנותיים, בדפוסי שינה, במצב הרוח ולעיתים גם באופן שבו הם תופסים את עצמם ואת סביבתם. במקרים מסוימים מדובר בשינויים עדינים בלבד, אך אחרים מתארים תחושה ברורה של "אני קצת אחר".

אחד המקרים שזכו לפרסום מדעי מתאר אישה שחיה רוב חייה כצמחונית, איך לאחר השתלת לב מצאה את עצמה משתוקקת לעוף מטוגן - מאכל שהיה אהוב במיוחד על תורם הלב שפועם עכשיו בגופה.

התופעה אינה מוגבלת להשתלות לב בלבד. גם לאחר השתלות מח עצם דווחו שינויים בטעמים ובהעדפות, כולל מעבר מסלידה לאהבה למאכלים מסוימים או שינוי בהרגלי שתיית אלכוהול. נקודה שחוזרת בעדויות רבות היא שהשינוי אינו מופיע מיד לאחר הניתוח, אלא חודשים אחר כך - לאחר שהגוף התאושש מההליך עצמו - מה שמעלה שאלות לגבי מקורו.

חלק מהחוקרים סבורים כי יש כאן מרכיב פסיכולוגי משמעותי. קבלת איבר חדש נתפסת בעיני רבים כהזדמנות שנייה לחיים, חוויה רגשית עוצמתית שעשויה להוביל לשינוי בתפיסת העולם, בהרגלים ובהעדפות. במובן זה, ייתכן שחלק מהשינויים נובעים מאפקט פלצבו או מהסתגלות נפשית עמוקה למצב החדש.

עם זאת, יש גם הסבר פיזיולוגי אפשרי. פרופ' אדם טיילור, מומחה לאנטומיה קלינית מאוניברסיטת לנקסטר בבריטניה, מדגיש שאיברים מושתלים אינם "ניטרליים". הם ממשיכים לייצר הורמונים וחומרי איתות ביולוגיים - לעיתים בכמויות או בדפוסים שונים מאלה שהגוף היה רגיל אליהם.

הלב, למשל, מפריש הורמונים פפטידיים המשפיעים על הכליות, על ויסות נוזלים, על לחץ הדם וגם על פעילות מערכת העצבים. לב מושתל עשוי לייצר כמות שונה של הורמונים או להגיב אחרת לאותם חומרים שמסתובבים בגוף, שינוי שעלול להשפיע גם על מצב הרוח, רמות עוררות ותגובה למצבי לחץ.

גם מערכת העיכול משחקת תפקיד מפתיע: רוב הסרוטונין - מוליך עצבי המזוהה עם תחושת רווחה - מיוצר דווקא במעיים ולא במוח. לכן, שינוי משמעותי באיבר מרכזי בגוף עשוי להשפיע בעקיפין גם על המערכת העצבית ועל התנהגות.

המחקר בתחום עדיין בראשיתו. מרבית הנתונים מבוססים על דיווחים עצמיים, שאלונים וראיונות עומק - ולא על מדידות אובייקטיביות של שינויי אישיות. עם זאת, מחקרים קטנים ומחקרי מעקב מצביעים על כך ש-70-90 אחוזים ממושתלי האיברים מדווחים על שינוי כלשהו בתחושת העצמי, בהעדפות או בהתנהגות לאחר ההשתלה.

החוקרים מדגישים כי קשה לבודד גורם אחד בלבד. לצד ההשפעה הפיזיולוגית האפשרית של האיבר המושתל, יש להביא בחשבון גם תרופות נוגדות דחייה, שינויים הורמונליים, טראומה רפואית, שינוי באורח החיים והחוויה הרגשית של חיים עם איבר מתורם. בשלב זה אין הוכחה לכך שתכונות אישיות "עוברות" מהתורם למושתל, אך קיימת הסכמה רחבה שהגוף והנפש פועלים כמערכת אחת מורכבת.

הגוף האנושי הוא רשת צפופה של מערכות תקשורת - עצביות, הורמונליות וחיסוניות - והחלפת איבר מרכזי משנה בהכרח את האיזון כולו. לכן, ייתכן כי שינוי בתחושת העצמי לאחר השתלה אינו תופעת לוואי חריגה, אלא חלק מתהליך הסתגלות עמוק של הגוף והנפש יחד.

ככל שמספר ההשתלות בעולם ממשיך לעלות והמעקב ארוך הטווח משתפר, החוקרים מקווים להבין טוב יותר אילו שינויים הם זמניים, אילו מתמשכים, ומהו משקלם היחסי של גורמים ביולוגיים לעומת פסיכולוגיים. עד אז, נראה שהשאלה "מי אנחנו" מורכבת לא פחות מהשאלה "איך הגוף שלנו פועל".