אורולוג מגלה: אלה הסיבות שגורמות לדלקות בשתן - והן לא תמיד מה שחשבתן

דלקות בדרכי השתן הן מהזיהומים הנפוצים ביותר בקרב נשים, ולמרות זאת ברבות מהמקרים הטיפול בהן נשאר במשך שנים אותו טיפול קבוע ואוטומטי: הופיעו תסמינים - נרשמה אנטיביוטיקה. אלא שהמציאות הקלינית של השנים האחרונות מלמדת שהגישה הזו כבר אינה מתאימה.

העומס על המערכת, העלייה בעמידות החיידקים וההבנה המחודשת של סוגי הדלקות ודרכי הטיפול מחייבים שינוי בגישה. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא סיפורה של חיילת בת 20, שסבלה במהלך השנה האחרונה משמונה אירועים שונים של דלקות בשתן. בכל אפיזודה תיארה כאבים בבטן התחתונה, תחושת קושי בהטלת שתן, צריבה והתעוררות בלילה בגלל תחושה שאינה מתרוקנת עד הסוף. היא פנתה שוב ושוב למרפאת היחידה וטופלה תחילה באנטיביוטיקה אחת, שהביאה רק להטבה חלקית. בתוך זמן קצר התסמינים חזרו, התרופה הוחלפה באנטיביוטיקה נוספת - וגם היא לא פתרה את הבעיה. לאחר כחודש נוסף ניתנה אנטיביוטיקה שלישית, שגם היא לא היטיבה עם התסמינים. רק אז הוחלט להפנותה לאורולוג, כדי להבין מה עומד מאחורי ההישנויות ומה הגורם לכך שהטיפול האנטיביוטי לא מספק מענה.

המקרה שלה מדגים תופעה רחבה הרבה יותר: טיפול יתר באנטיביוטיקה ושימוש לא מבוקר בתרופות המיועדות להתמודד עם זיהום חד, מבלי לעצור לבחון את המצב, את סוג הדלקת, את ההיסטוריה הרפואית ואת הסיכון לעמידות.

הנתונים הרשמיים מראים כי כמחצית מהנשים יחוו לפחות דלקת אחת במהלך חייהן וכ־30% יסבלו מדלקות חוזרות. לצד המספרים הללו, מתפרסמים בשנים האחרונות נתונים מטרידים על עמידות גוברת של חיידקים, בין היתר כתוצאה משימוש יתר בתרופות מסוימות. כך למשל, אנטיביוטיקה מסוג ציפרודקס מוצגת בשנים האחרונות כדוגמה בולטת: בשל שימוש רב ולא מבוקר, שיעור העמידות אליה בישראל מגיע לכ־25%, על פי נתוני מעבדות ואיגודים רפואיים. תוצאה זו אינה רק בעיה פרטנית; היא משנה את כללי המשחק בטיפול בדלקות שתן, בעיקר במצבים חוזרים.

על רקע הממצאים הללו, קווי העמדה האחרונים של האיגוד האורולוגי האירופאי מציגים הבחנה ברורה בין דלקת קלה לבין דלקת מורכבת, ומחדדים את ההבנה שחלק גדול מהמקרים - גם כשמדובר בדלקת שחוזרת - אינם מחייבים טיפול אנטיביוטי מיידי. דלקת קלה היא דלקת שבה התסמינים מקומיים בלבד: צריבה, תכיפות, דחיפות וכאב קל. גם אם מדובר בהישנות, כל עוד אין חום, צמרמורות, כאבי גב תחתון או הרגשה כללית רעה, ניתן לעיתים לנהל את האירוע באמצעים שמרניים: הגברת שתייה, מנוחה, שינויי התנהגות, תוספים צמחיים ומתן שתן מבוקר.

לעומת זאת, כאשר מופיעים חום, כאבי גב, צמרמורות או תחושת מחלה - מדובר בדלקת מורכבת שמחייבת טיפול אנטיביוטי מיידי ולעיתים גם בירור רחב יותר.

שכיחות הדלקות לאורך מעגל החיים הנשי מושפעת מגורמים פיזיולוגיים, הורמונליים והתנהגותיים. בסוף גיל העשרה ובשנות העשרים הקדומות נצפה פיק בשכיחות הדלקות, בעיקר בשל תחילת קיום יחסי מין ושינויים בהרגלי היגיינה והתרוקנות. נשים אחרי לידה עשויות להתמודד עם התרוקנות לא מלאה של השלפוחית או עם שינויים ברירית הנרתיק והשופכה שמעלים סיכון לזיהום. בגיל המעבר מתרחש פיק נוסף: הירידה ברמות האסטרוגן גורמת לדלדול הרירית, מה שמקל על חדירת חיידקים לכיס השתן. לכן במצבים אלו יש מקום לשקול טיפול הורמונלי מקומי שמחזק את הרירית ומפחית הישנויות.

לצד הגורמים הפיזיולוגיים הללו, נשים רבות מגיעות לטיפול כשהן מצוידות בשורה של מיתוסים שאינם מבוססים ויכולים להטעות. כך למשל, לבוש צמוד או ג'ינסים אינם גורמים לדלקת בשתן; לכל היותר הם עשויים ליצור תחושת לחות או אי־נוחות, אך מקור רוב הדלקות הוא חיידקים שמקורם במערכת העיכול. אסלות ציבוריות כמעט אינן מהוות מקור הדבקה, והסיכוי להידבק מהן זניח וכנ"ל לגבי בריכות שחייה.

מאידך, שימוש תכוף בשטיפות אינטימיות דווקא מעלה סיכון, משום שהוא פוגע בחיידקים המגינים על האזור. גם ההנחה שכל כאב או צריבה מצביעים על זיהום חיידקי שגויה - פעמים רבות מדובר ביובש, גירוי מחומר רחצה או אפילו פטרייה. חמוציות אינן מטפלות בדלקת פעילה, אלא עשויות לסייע מעט במניעה בלבד. הכי חשוב לזכור, לא כל דלקת מצריכה טיפול אנטיביוטי; הגוף מצליח לעיתים להחלים בעצמו, והכדוריות הלבנות, שהן חלק ממנגנון ההגנה, עשויות לגרום לתסמינים שיישארו גם לאחר שהזיהום חלף.

שינויי התנהגות בסיסיים יכולים לצמצם משמעותית את הסיכון להישנויות: שתייה מספקת, הימנעות מהתאפקות ממושכת, הקפדה על התרוקנות מלאה, הימנעות משטיפות אינטימיות מיותרות ושמירה על הפלורה הטבעית. כשמדובר במקרים חוזרים, מומלץ לבצע בירור מקיף הכולל תרבית שתן, בדיקת רגישות לאנטיביוטיקה, הערכת הרגלי התרוקנות ובמידת הצורך בדיקות הדמיה. רק לאחר הבנה מלאה של הגורמים לדלקת ניתן לבנות תכנית מניעה מדויקת.

בחלק מהמקרים ניתן לשלב תכשירים צמחיים כחלק מטיפול מונע. תכשירים הכוללים רכיבים כמו היביסקוס ופרופוליס יכולים להשפיע על הסביבה הביולוגית של מערכת השתן, לשנות את החומציות, להפחית את יכולת החיידקים להיצמד לדופן השלפוחית ולעכב שגשוג מיקרוביאלי. הם אינם תחליף לאנטיביוטיקה במצבים מורכבים, אך יכולים להיות כלי תומך והקלה במצבים קלים או חוזרים.

דלקות חוזרות פוגעות באיכות החיים של נשים רבות: הן מקשות על התנהלות בשגרה, פוגעות בעבודה, מפריעות לשינה, מונעות פעילות גופנית ופוגעות בזוגיות ובקיום יחסי מין. עבור חלק מהנשים, ההישנויות יוצרות חשש מתמיד ומובילות להימנעות מפעילות. כל טיפול מניעתי או שינוי התנהגות שיכול לצמצם את כמות האירועים משפיע באופן דרמטי על איכות חייהן.

בסיום, חשוב להכיר את נורות האזהרה שלא ניתן להתעלם מהן: הופעת חום, צמרמורות, כאבים במותן, כאבי גב תחתון, עייפות או חולשה משמעותית והקאות. החמרה שאינה משתפרת תוך יומיים או הופעת דם גלוי בשתן - כל אלו מחייבים פנייה לרופא וביצוע בדיקות ותרבית שתן כדי לזהות את סוג הזיהום ולהתאים טיפול נכון.

ד"ר בוריס פרידמן הוא אורולוג בכיר בית חולים כרמל ומנהל מחלקת אורולוגיה מרכז רפואי לין בחיפה