שמן סויה הוא אחד מחומרי הגלם הנפוצים בעולם. הוא נמצא ברוב המזון המעובד, ברטבים, במאפים וגם כמובן בטיגון. אך מחקר חדש מאוניברסיטת קליפורניה ריברסייד (UC Riverside) מצביע על כך שמאחורי הפופולריות מסתתר מנגנון ביולוגי שמסביר מדוע מזון עשיר בשמן סויה עשוי להוביל לעלייה מהירה יותר במשקל.
על פי המחקר, שפורסם ב־Journal of Lipid Research, הבעיה אינה השמן עצמו, ואף לא חומצת השומן העיקרית שבו (חומצה לינולאית). להפך - הגורם המשמעותי הוא תוצרי הפירוק של השמן בגוף: אוקסיליפינים, מולקולות שומניות שמופקות מחומצות שומן ומשפיעות על דלקת, תפקוד הכבד ומאות גנים הקשורים למטבוליזם.
הניסוי שהפתיע את החוקרים: אותו תפריט - תוצאות שונות
במחקר הוזנו עכברים בתפריט עתיר שומן המבוסס על שמן סויה. רובם השמינו באופן ברור. לעומת זאת, קבוצת עכברים מהונדסים גנטית שקיבלו את אותה הדיאטה בדיוק - לא העלו משקל כלל.
ההבדל בין הקבוצות נבע משינוי קטן בחלבון כבד מרכזי בשם HNF4α, המשפיע על מאות גנים. העכברים המהונדסים ייצרו פחות אוקסיליפינים, ולכן גופם לא יצר תגובת דלקת ולא שינה את תפקוד הכבד בצורה המקדמת השמנה.
לדברי ד"ר סוניה דיאול, מדענית ביו-רפואית וראש צוות החוקרים: "זו עשויה להיות הסיבה הראשונה לכך שאנשים שונים מגיבים אחרת לדיאטות עתירות שמן סויה. לגנטיקה יש תפקיד מכריע".
כך זה עובד: איך שמן סויה משפיע על הגוף?
1. חומצה לינולאית → אוקסיליפינים
כאשר הגוף מפרק את החומצה הלינולאית, הוא יוצר אוקסיליפינים - מולקולות הידועות כמעודדות דלקת ורגישות מטבולית.
2. שינוי תפקוד הכבד
במוחם של עכברים רגילים, אוקסיליפינים השפיעו על מטבוליזם השומן וגרמו לאגירה מוגברת של שומן.
3. השפעה על המיטוכונדריות
בעכברים המהונדסים נצפתה פעילות מיטוכונדריאלית משופרת - מה שעשוי להסביר את עמידותם להשמנה.
4. לא רק בדם - אלא בתוך הכבד
רמות האוקסיליפינים בדם לא שיקפו את הנזק. רק אלו שנמדדו בתוך הכבד התאימו לעלייה במשקל. המשמעות: בדיקות דם רגילות לא יוכלו לחשוף את הבעיה.
צריכת שמן סויה: עלייה דרמטית במאה השנים האחרונות
בשנות ה־20 רק כ־2% מהקלוריות בארה"ב הגיעו משמן סויה. כיום מדובר בכ־10% מהתזונה המערבית. במקביל, חלה עלייה משמעותית במחלות הקשורות להשמנה, דלקת כרונית ותסמונת מטבולית.
למרות ששמן סויה אינו מכיל כולסטרול, העכברים שקיבלו אותו דווקא פיתחו רמות כולסטרול גבוהות יותר.
החוקרים מציינים כי שמנים נוספים עתירי חומצה לינולאית, כמו שמן תירס, חמניות וקנולה עשויים לפעול בצורה דומה. המחקר הבא יבחן האם גם הם מעודדים יצירת אוקסיליפינים מסוימים שקשורים לעלייה במשקל.
פרופ' פרנסס סלדיק, שותפה למחקר, מסכמת: "שמן סויה אינו רע ממהותו, אך הכמויות המטורפות שבהן אנו צורכים אותו מפעילות מנגנונים שהגוף לא בנוי להם".
אמנם המחקר בוצע בעכברים, אך המנגנונים הפיזיולוגיים דומים מאוד לאלו של בני אדם. החוקרים מקווים שהממצאים יובילו למחקרים קליניים שיבחנו האם צריכת שמן סויה בכמות גבוהה אכן מעלה סיכון להשמנה ולמחלות מטבוליות בקרב בני אדם.