כולנו מכירים את זה: אתם לא זוכרים את שם המסעדה החדשה בשכונה, משקפי הקריאה נעלמו שוב, או שפתאום אתם עומדים באמצע החדר ושואלים את עצמכם "מה באתי לפה לעשות?". אז לפני שאתם מתחילים לדאוג - אפשר לנשום לרווחה.
"מידה מסוימת של אובדן זיכרון יכולה להיחשב תקינה, במיוחד עם הגיל", מסבירה ד"ר כרמן קריון, נוירופסיכולוגית ופרופסור חבר בבית הספר לרפואה של ייל. בקיצור: שכחה מתונה היא לא סוף העולם, זה פשוט חלק מהתהליך.
אבל הנה עובדה מדכאת: אנחנו מתחילים לאבד נוירונים כבר בשנות ה-30 לחיינו, מסביר ד"ר מייקל רוזנבלום, נוירולוג במרכז לזיכרון ובריאות המוח של UW Medicine. כלומר, זה לא משהו שקורה רק לקשישים - זה תהליך שמתחיל הרבה לפני.
"עם הזמן, אנחנו הופכים פחות יעילים בלמידה ובזכירה", מוסיף רוזנבלום. "זה כמעט מרגיש כמו מעגל חיים - כשאתה צעיר ותלמיד, אתה צריך ללמוד יותר מידע והמערכות האלה צריכות לעבוד במלוא הכוח, אבל כשאתה מתבגר, זה פחות קריטי".
במילים אחרות, הגוף שלנו "יודע" שבגיל מבוגר יותר אנחנו צריכים יותר את היכולת להיזכר בדברים שכבר למדנו, ופחות את היכולת ללמוד מידע חדש במהירות.
הפער בין שכחה תקינה לבעייתית
לפני שנצלול לסימנים המדאיגים, חשוב להבין את ההבדל. שכחה תקינה היא כשאתם מחפשים את המשקפיים שעל הראש שלכם, או שוכחים מה רציתם לקנות בסופר. שכחה בעייתית היא כששכחה מתחילה להפריע לתפקוד היומיומי שלכם - כשאתם לא יכולים יותר לבצע משימות שתמיד עשיתם, כששיחות נמחקות מהזיכרון מיד אחרי שהן מתרחשות, או כשיקירים מתחילים להביע דאגה.
ד"ר צ'רלס ברניק, נוירולוג במרכז לו רובו לבריאות המוח במכון קליבלנד, מדגיש: "המפתח הוא לא רק תדירות השכחה, אלא השפעתה על חייכם. אם אתם מתחילים להימנע ממצבים חברתיים בגלל שאתם לא זוכרים שמות, או מפסיקים לטפל בכספים כי זה מבלבל אתכם - זה הזמן לפנות לעזרה מקצועית".
למרות שעדיף לא להיכנס לפאניקה מכל שכחה קטנה, יש סימנים שדורשים תשומת לב. מומחים מזהים 6 אזורים עיקריים שבהם שכחה יכולה להפוך למדאיגה:
1. חוסר יכולת ללמוד דברים חדשים
התסמין: אתם מתקשים ללמוד להשתמש בטלפון החדש, במחשב, או בכל טכנולוגיה אחרת - ולא מדובר רק ב"קושי", אלא במשימה שנראית בלתי אפשרית לחלוטין.
למה זה חשוב: זה תקין לצרוך קצת זמן כדי להתרגל לטלפון או מחשב נייד חדשים, אבל אם זו משימה בלתי אפשרית לחלוטין, כדאי לשקול לדבר עם רופא.
דוגמאות מהחיים:
• לא מצליחים להבין איך מפעילים את המצלמה בטלפון החכם
• מתקשים להבין את מערכת הניווט ברכב החדש
• לא מסוגלים ללמוד תוכנה חדשה בעבודה גם אחרי הסברים חוזרים
2. קושי בביצוע משימות שבעבר היו קלות
התסמין: דברים שעשיתם בעיניים עצומות פתאום הופכים למורכבים ומבלבלים.
תחומים נפוצים שבהם זה מתבטא:
במטבח
שכחה של מתכונים שבעבר הכינו בקלות במשך שנים רבות - למשל, פתאום לא זוכרים איך מכינים את העוגה המפורסמת של המשפחה.
בניהול כספי
• שכחה לשלם חשבונות
• תשלום כפול של אותם חשבונות
• אי הבנה של עקרונות פיננסיים בסיסיים
• קושי לחשב עודף במזומן בקניות
בחיי היומיום
• החמצת תורים לרופא באופן קבוע והצתת אוכל בשל שכחה
• הזנחת היגיינה אישית
• שכחת ביצוע משימות בסיסיות בבית
אזהרה מהמומחים: אם אתם או יקיריכם מתחילים להיאבק באמת, או מוצאים אפילו פעילויות יומיומיות קצת יותר קשות, זה צריך להיות דגל אדום שמשהו קורה.
3. שכחה מהירה של שיחות
• תקין: לא זוכרים כל שיחה שהייתה לכם בחיים
• מדאיג: שכחה מיידית של דיונים - למשל, כשעה עוברת והאדם שוכח שהתקיימה השיחה בכלל
מה צריך לזכור:
• אדם בריא צריך לזכור שהייתה לו שיחה, גם אם לא כל פרט
• עד סוף היום, השיחה צריכה להיזכר
• שכחה מוחלטת של אינטראקציה שהתרחשה לפני שעה - זה דגל אדום
4. הליכה לאיבוד במקומות מוכרים
התסמין: לא מדובר על להיאבד באזור שלא הייתם בו שנים, אלא להיאבד בעיר הולדתכם, פשוט לא למצוא את הדרך.
דוגמאות מדאיגות:
• להיאבד בדרך למכולת השכונתית
• לא למצוא את הדרך הביתה מהליכה מוכרת
• בלבול בניווט ברחובות שאתם מכירים שנים
למה זה חמור: אובדן היכולת לנווט בסביבה מוכרת יכול להיות סימן מוקדם לבעיה נוירולוגית משמעותית.
5. חזרה תכופה על סיפורים
• תקין: לספר אותו סיפור פעמיים לאותו אדם בטעות. למי זה לא קורה...?
• מדאיג: חזרה על שאלות או סיפורים באותו יום או לעיתים תוך דקות ספורות
איך זה נראה:
• לשאול את אותה שאלה 5 פעמים באותה שעה
• לספר את אותו סיפור שוב ושוב לאותו אדם באותו ערב
• חוסר מודעות לכך שהמידע כבר הועבר
6. יקיריכם מציינים שמשהו נראה לא תקין
זה הסימן החשוב ביותר, ואסור להתעלם ממנו.
למה דווקא אחרים רואים לפני?
החוויה הסובייקטיבית של הזיכרון של האדם עצמו אינה אינדיקטור אמין במיוחד למה שבאמת קורה - זה הרבה יותר קשור לדברים כמו נטייה כללית לדאגה, מסביר פרופסור אולריך מאיר מאוניברסיטת אורגון.
במילים אחרות: אחרים יכולים לזהות דפוסים שאתם לא מזהים:
• חזרתיות בסיפורים
• קשיים במשימות יומיומיות
• שינויים בהתנהגות
אם אתם היקר שמודאג:
• אל תפחדו לדבר על החשש שלכם
• התמיכה שלכם חשובה
• העלאת הנושא יכולה להציל חיים
אם החשש מופנה כלפיכם:
• אל תהיו מגננים
• התייחסו לדאגה ברצינות
• זכרו: אהבה = התערבות בזמן
מה עושים אם מזהים סימנים אלה?
צעדים ראשונים:
1. תיעוד: רשמו מתי ואיך הבעיות מתרחשות
2. שיחה עם קרובי משפחה: קבלו פידבק נוסף
3. פנייה לרופא המשפחה: זה הצעד הראשון והחשוב ביותר
מה הרופא יכול לעשות:
• הערכה קוגניטיבית ראשונית
• בדיקות דם לשלילת גורמים הפיכים (כמו חוסרים בוויטמינים)
• הפניה לנוירולוג או מרכז זיכרון במידת הצורך
• בדיקות הדמיה במקרה הצורך
גורמים הפיכים שחשוב לשלול
חשוב לדעת שלא כל בעיית זיכרון נובעת מנזק קבוע למוח. ישנן סיבות רבות שניתן לטפל בהן:
• חוסרים תזונתיים: חוסר בוויטמין B12, חומצה פולית או ויטמין D יכולים לגרום לירידה קוגניטיבית שהיא הפיכה לחלוטין עם טיפול מתאים.
• תרופות: תרופות מסוימות, במיוחד כשמשלבים כמה תרופות יחד, יכולות להשפיע על הזיכרון. זה נפוץ במיוחד בקרב מבוגרים הנטלים מספר תרופות.
• בעיות שינה: אנשים הסובלים מדום נשימה בשינה או נדודי שינה כרוניים עלולים לחוות בעיות זיכרון משמעותיות שמשתפרות עם טיפול בהפרעת השינה.
• דיכאון וחרדה: מצבים פסיכולוגיים יכולים להשפיע באופן דרמטי על התפקוד הקוגניטיבי, וטיפול במצב הרגשי יכול להשיב את הזיכרון לקדמותו.
• בעיות בלוטת התריס: היפותירואידיזם (תת פעילות בלוטת התריס) היא סיבה נפוצה לבעיות זיכרון שניתנות לטיפול מלא.
לכן, חשוב לא לוותר ולפנות לבדיקה רפואית מקיפה - יכול להיות שהפתרון פשוט יותר ממה שחשבתם.
בין מודעות לפאניקה
ככל שאנשים מתבגרים, הם עשויים לחוות שכחה קלה, כמו איבוד מפתחות או קושי לזכור שמות. שינויים אלה בזיכרון הקשורים לגיל בדרך כלל אינם סיבה לדאגה. אבל אם אתם מזהים סימנים חמורים יותר - אל תתעלמו, ופנו לייעוץ רפואי.
מה כן תקין:
• שכחה מתונה של שמות או מילים
• איבוד מפתחות מדי פעם
• צורך בזמן ללמוד טכנולוגיה חדשה
• שכחה של שיחות ישנות
מה לא תקין:
• אובדן יכולת ללמוד בכלל
• קושי במשימות בסיסיות ומוכרות
• שכחה מיידית של שיחות
• הילכדות במקומות מוכרים
• חזרתיות קיצונית
• חששות של יקירים
זכרו: גילוי מוקדם של בעיות קוגניטיביות יכול לעשות הבדל עצום בטיפול ובאיכות החיים. אין בושה בלבקש עזרה, ויש כוח רב בשים לב לסימני האזהרה.