"הטנטון מלבנון": הסיפור הכואב של לוחם שנשאר עם צפצוף שלא נפסק

"כבר שנה" כותב בפוסט בפייסבוק הלוחם אביעד בלום, "צפצוף שלא נפסק. מקדחה בתוך הראש. צביטה שלא מרפה".

הוא מתאר את מה שרבים מחיילי צה"ל חווים - טנטון, רעש תמידי באוזניים, שנשאר אחרי חשיפה לפיצוץ או הדף חזק.

"לרגעים אתה שוכח שזה שם", הוא כותב, "ואז זה חוזר - בשקט של הבוקר, לפני השינה, בקריאת ספר, בתפילה".

בלום מספר כי הפגיעה התרחשה אחרי כמעט שנה רצופה של שירות מילואים. "עמדתי ליד חלון, היה הדף מטורף, עפתי מעט, נפלתי לרצפה - וזהו".

לדבריו, הפיצוץ נגרם לאחר שמפקד בשטח הפעיל מטען גדול בלי להודיע בקשר. "לא היה תחקיר, זה לא רשום בשום מקום. בתכלס - למי אכפת?"

הוא מתאר מציאות כואבת של היעדר אחריות מערכתית: "בכל מקום עבודה נורמלי היו עושים תחקיר, פיצויים, בדיקות, שיפורים. בצבא - כלום. הכל עובר חלק"

בלום מנצל את הפוסט כדי להתריע: "אני מהמר שלפחות 40% מאיתנו סובלים מירידה בשמיעה, ו־5-10% עם נזק קבוע". לדבריו, אין נתונים רשמיים, וגם לצה"ל אין אינטרס לבדוק.

הוא מבקר בחריפות את אמצעי ההגנה שמקבלים החיילים: "הספוג הצהוב שמתנפח באוזן מזכיר את שנות ה־50. אחרי 10 שעות זה בלתי נסבל. חייל אמריקאי לא היה יוצא ככה לקרב".

בלום מציע לחיילים לקנות אטמי אוזניים איכותיים בעצמם - כאלה עם פילטר המאפשר לשמוע דיבור מבלי לחשוף את האוזן לרעש מזיק.

מעבר לכאב הפיזי, בלום מתאר גם פגיעה נפשית ואכזבה מערכתית עמוקה. "נתתי את עצמי באהבה, השתמשו בי וזרקו. עד היום בקושי קיבלתי שיחת טלפון, לא ימי מחלה, לא הכרה - כלום". הוא מוסיף כי למרות שהוגשה בקשה לוועדה רפואית - "כבר עברה שנה, והיא עדיין לא התכנסה".

למרות הכל, בלום לא כותב ממקום של שנאה, אלא של תקווה לשינוי. "עם כל האהבה למדינה הזאת - אני גם בן אדם. כמה עוד אפשר להרוס חיים בלי לקחת אחריות, או לפחות לתת כתף תומכת?"

בסיומו של הפוסט הוא פונה ללוחמים אחרים ולציבור: "אני לא יודע אם הפוסט הזה יגיע לאן שצריך. אני מקווה שכן. מוזמנים לשתף באהבה".

המקרה של בלום מדגיש בעיה רחבה: היעדר מודעות וציוד מגן מתאים לשמיעה בקרב חיילי צה"ל.
טנטון ונזק שמיעתי הם בין הפגיעות השכיחות ביותר בצבא, אך לעיתים נדירות מדווחים, מוכרים או מטופלים בזמן.

מומחי שמיעה מזהירים כי חשיפה חוזרת לרעש מעל 85 דציבל - כמו פיצוצים, ירי או מנועים כבדים -עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך, גם לאחר זמן קצר.