"חזרתי הביתה בידיים ריקות": האם שמעבירה מסר חשוב לכל הריונית

באוקטובר מציינים ברחבי העולם את חודש המודעות לאובדני הריון ולידות שקטות - חוויה כואבת שלא פעם נותרת בצל, אך משנה חיים מן היסוד. מאחורי כל נתון רפואי יש סיפור אישי של אישה, של משפחה ושל חלום שנקטע באחת.

חן חיון, בת 43 מרמת גן, בוחרת לשתף את סיפורה הכואב, כדי להעלות מודעות ולעזור לנשים אחרות. המסר שלה ברור: "אל תפחדי להיתפס כהיסטרית. תהיי קשובה לגוף שלך."

ההיריון הראשון של חן הסתיים בלידה שקטה, קשה וכואבת - חוויה שנצרבה בה לעד. זה קרה באפריל 2022, בחודש התשיעי, שבועיים לפני תאריך הלידה המשוער.

"באותה תקופה המשפחה שלי ואני עברנו תקופה לא פשוטה לאחר שגילו לאבא שלי סרטן," היא מספרת. "בוקר אחד, כאשר לא הרגשתי את תנועת העובר, לא ייחסתי לכך חשיבות רבה לצד כל המתח שהייתי בו באותו זמן, והלכתי כהרגלי בכל בוקר למרפאה שבה אני עובדת כווטרינרית".

רק בערב, כשהבינה שלאורך כל היום לא הרגישה את העובר, החליטה חן לגשת בדרך הביתה למוקד. "לא ידעתי שזה הרגע שבו עולמי יתהפך עליי", היא אומרת.

האחות ולאחריה הרופא במוקד לא הצליחו למצוא דופק ושלחו אותה מיד לבית החולים שיבא. "הגעתי מבוהלת ובוכה, ובתוך זמן קצר שמעתי את המילים הקשות ביותר מנשוא - אין דופק. לא הצלחתי לעכל".

שבועיים אחרי בכלל הייתה אמורה לעבור קיסרי מתוכנן, כי העובר היה במצג עכוז. במקום זאת מצאה את עצמה בזירוז של 24 שעות, בחדר ייעודי ללידות שקטות. ביום למחרת חוותה לידה מהירה, קשה ועצובה מאין כמוה.

"אני לא מתיימרת להשוות כאב אחד לאחר, אבל לא הרבה אנשים מבינים מה זה לעבור לידה שקטה ומה ההבדל בינה לבין הפלה," חן מסבירה. "אישה שעוברת את כל תהליך הלידה, מרגישה איך העובר שנשאה ברחמה יוצא אך יודעת באותה העת שלא תזכה לחבק אותו, לגדל אותו ולהכיר אותו. זו תחושה שבאמת קשה לתאר במילים".

התחושה העיקרית, לדבריה, היא השקט שאחרי. "לחזור הביתה בידיים ריקות, לשמוע ברכות מזל טוב מאנשים שלא יודעים, והכי קשה - הצורך להסביר ולעיתים להרגיש צורך 'לנחם' אחרים".

אחרי הלידה גילתה חן כמה התופעה נפוצה. "פתאום נשים וזוגות סביבי חלקו את התהליכים הכואבים שהם עברו, לידות שקטות בשל גילוי מום בשלב מאוחר והצורך הכואב לעבור ועדה להפסקת היריון. לצערי לא הרבה מודעים לתופעה הזו ועד כמה היא משפיעה על היולדת והסובבים אותה".

לצד הכאב הפיזי והנפשי, חן לא יכלה להשתחרר מתחושת האשם. "מה אם הייתי הולכת למוקד מוקדם יותר? אולי היו סימנים מוקדמים? האם יכולתי למנוע את מה שקרה? המחשבות האלו לא נותנות מנוח."

חלי נוה, אחות ליווי היריון ורכזת בריאות הציבור ובריאות האישה במחוז מרכז במאוחדת, הייתה זו שאמרה את המשפט החשוב ביותר: "זו לא אשמתך!"

"זה היה משפט כל כך פשוט אבל היחיד שאפשר לי למצוא את הכוחות להמשיך הלאה," חן אומרת.
לאחר הלידה הצטרפה חן לקבוצת תמיכה במרכז "חוה" בשיבא, שמנוהלת על ידי פסיכיאטרית גינקולוגית. "הקבוצה עזרה לי לעבד את החוויה, לנשום מחדש, ולהבין שאני לא לבד".

היום, שלוש שנים אחרי, היא אמא לילד בן שנה וחצי. "אני אמא מאושרת. זה לא אומר ששכחתי את הילד הראשון שלא זכיתי לגדל וזה לא אומר ששכחתי את החוויה הטראומטית".

"בחודש המודעות ללידות שקטות אני רוצה להעביר מסר לנשים במצבי, שידעו שלמרות שהתהליך ארוך, מייגע וקשה, אפשר למצוא את הכוחות להמשיך הלאה, לצד הזיכרון שתמיד ילווה אתכן".

המסר החשוב ביותר? "לכן הנשים ההרות - תקשיבו לגוף שלכן. אל תחששו לשאול, לבדוק ואל תפחדו שיחשבו שאתן היסטריות. יש מקרים בהם גילוי מוקדם של בעיה יכול למנוע מראש סיטואציה נוראית".

חלי נוה ליוותה לאורך השנים נשים רבות שחוו אובדני היריון ולידות שקטות.

"אלה רגעים קשים ועצובים מאוד, שבהם יש כמובן אלמנט רפואי, אבל האלמנט הרגשי הוא לא פחות משמעותי," היא אומרת. "התפקיד שלנו הוא להיות שם עבור האישה ובני המשפחה מהבשורה הראשונה ובתוך תהליך האבל".

נוה מדגישה: "אישה שחווה לידה שקטה חוותה גם את תופעות ההיריון, לעיתים עד השלבים הכי מתקדמים, כולל תנועות העובר המשותפות רק לשניהם ואיתן את ההיקשרות אליו באופן הכי מוחשי שניתן."

"הטיפ המרכזי שלי לצוותים הרפואיים - לעיתים הקשבה היא לא פחות משמעותית ממילים או מעשים," נוה מסבירה. "לא תמיד יש למצב פתרון, אבל עצם ההקשבה והשיח הפתוח, לפי הקצב שמתאים למטופלת, הם לכשעצמם חלק מתהליך הריפוי".

לנשים שעוברות אובדן היא אומרת: "קשת התגובות הרגשיות האפשריות היא מגוונת וטבעית, אבל אתן לא לבד. חשוב לשתף את הכאב, לפתוח אותו מול הסביבה ומעגלי התמיכה האישיים, ואל תהססו לפנות בכל שלב לאנשי המקצוע לליווי, תמיכה וחיבור לסיוע רגשי".

חן מסיימת במסר לסובבים: "לידה שקטה היא אובדן אמיתי, לכל דבר. זה שלא הכרתי את התינוק שלי לא אומר שלא הרגשתי כבר אמא שלו. תבינו אותנו, תנו לנו להתאבל, אל תאיצו בנו להחלים ופשוט תהיו שם בשבילנו".