דוח חדש: עומס כבד על שירותי הבריאות לאנשים עם מוגבלות

דוח חדש של מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל חושף כי מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" נרשמה עלייה חדה במספר האנשים עם מוגבלות הפונים לשירותים רפואיים ולמענים חברתיים.

למערכת הבריאות נוספו למעלה מ־70 אלף נפגעי פעולות איבה ו־18 אלף נכי צה"ל חדשים - מה שהוביל לעומס משמעותי על שירותי הבריאות, השיקום והסיוע הנפשי.

החוקרים מדגישים כי ישראל נדרשת להיערכות חירום מתמשכת: "החיים כאן מתנהלים במצבי קיצון חוזרים, ולכן מערכות הרווחה והבריאות חייבות להיות ערוכות לשגרה שהיא עצמה חירום".

הנתונים מצביעים כי אנשים עם מוגבלות צורכים הרבה יותר שירותי בריאות מאשר האוכלוסייה הכללית, אך מצב בריאותם - הפיזי והנפשי - נמוך משמעותית.

למשל, רק כמחצית מהאנשים עם מוגבלות מדווחים על בריאות טובה או טובה מאוד, לעומת רוב ברור בקרב אנשים ללא מוגבלות. בנוסף, הם מבקרים יותר אצל רופאי משפחה ומומחים, אך משתמשים פחות בשירותים מקוונים של קופות החולים, מה שמצביע על פער דיגיטלי עמוק.

כ־30% מהנשאלים עם מוגבלות דיווחו על השמנה או השמנת יתר, נתון גבוה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית.

מאז תחילת המלחמה נרשמה עלייה של מאות אחוזים בפניות למוקדי סיוע נפשי.

היקף הפניות למשרד הבריאות לקבלת שירותי שיקום נפשי עלה בכ־70%, ויותר מ־12 אלף בני אדם הגישו בקשה לנכות צמיתה על רקע נפשי. לצד זאת, 6,400 חיילים ואזרחים ביקשו הכרה על רקע נפשי ממשרד הביטחון.

חוקרי ברוקדייל מזהירים כי בשל העומס הקיים על מערכת בריאות הנפש, קיים חשש שאנשים עם מוגבלות לא יקבלו טיפול מיטבי, בעיקר בפריפריה.

בני משפחה המטפלים באדם עם מוגבלות מדווחים על החמרה כלכלית, רגשית וחברתית, ועל תחושת בדידות גוברת.

מטפלים דיווחו על ירידה חדה בקשרים קהילתיים ועל עייפות נפשית מתמשכת. נשים, ערבים ומטפלים עיקריים נמצאו כפגיעים במיוחד.

למעלה משני שלישים מהמטפלים הודו כי לא קיבלו סיוע או מידע מעשי בזמן אמת, ורבים מהם נאלצו להתמודד לבד עם הפסקת מסגרות חינוך, מחסור במטפלים סיעודיים ועלייה בצורכי תמיכה יומיומיים.

הדוח מתאר סדרה של כשלים מערכתיים שחוזרים בכל מצב חירום:

• מיגון וניידות: מחסור במקומות אירוח נגישים, קושי להגיע למרחבים מוגנים, חוסר ציוד מתאים.
• מחסור בכוח אדם: עלייה דרמטית בביקוש לעובדים סוציאליים, מטפלים ואנשי מקצוע.
• חוסר תיאום ושירותים סגורים: הפסקת פעילות מסגרות לילדים ובוגרים עם מוגבלות והיעדר פתרונות חלופיים.
• פערי מידע וזכויות: חוסר נגישות למידע בזמן אמת, במיוחד לאנשים עם מוגבלות חושית או קוגניטיבית.
• מצוקה רגשית מוגברת: עלייה באירועי חרדה, PTSD ותגובות דחק.

החוקרים מציינים כי יוזמות מקומיות הוכיחו הצלחה: "כתובת אחת" מקצועית למשפחה, קשר ישיר ומתמשך עם אנשי צוות, שיתופי פעולה בין רשויות ועמותות, והפעלת מסגרות מקוונות בעת סגירה פיזית.

המלצות הדוח כוללות:
• מינוי "מלווה חירום" מקצועי קבוע לכל משפחה עם אדם עם מוגבלות;
• הפעלה מהירה של מסגרות חינוך ותעסוקה גם בשעת חירום;
• פיתוח מענים רגשיים מותאמים;
• הקטנת פערים בפריפריה;
• מתן מידע נגיש רב־ערוצי (כולל שפות, סימנים וטכנולוגיות מסייעות).

"כשחירום הופך לשגרה - שירותים נגישים ויציבים הם לא פריבילגיה אלא תשתית לאומית", נכתב בסיכום הדוח. "כדי להגן על האנשים הכי פגיעים בחברה, ישראל צריכה לעבור ממענה נקודתי לתכנון מערכתי קבוע - כזה שמבטיח שאף אדם עם מוגבלות לא יישאר מאחור, גם לא בשעת מלחמה".

דוח זה יוצג לראשונה בכנס "לקדם את המחר" ביוזמת בית איזי שפירא שיתמקד בשירותי בריאות נגישים בעיתות חירום לאנשים עם מוגבלות, אתגרים ופתרונות. הכנס, בהנחייתה של לינוי בר גפן יתקיים ב-5 בנובמבר בבית איזי שפירא. להרשמה - לחצו כאן