לראשונה בהיסטוריה: מדענים מצאו את תאי המוח שגורמים לדיכאון

פריצת דרך היסטורית בהבנת הדיכאון. מדענים מאוניברסיטת מקגיל ומהמכון דאגלס בקנדה השיגו הישג מדעי חסר תקדים: הם זיהו לראשונה בהיסטוריה את סוגי תאי המוח הספציפיים שמשתנים אצל אנשים הסובלים מדיכאון. הממצא, שפורסם בכתב העת המדעי היוקרתי Nature Genetics, עשוי לסלול את הדרך לפיתוח טיפולים ממוקדים הרבה יותר אפקטיביים מהתרופות הנוכחיות.

המחקר מספק תובנות חדשות שיכולות להוביל ליצירת טיפולים הממוקדים בתאים הספציפיים הללו, ומחזק את ההבנה המדעית של דיכאון - מצב הפוגע ביותר מ-264 מיליון בני אדם ברחבי העולם ונחשב לאחד הגורמים המובילים לנכות.

"זו הפעם הראשונה שהצלחנו לזהות אילו תאי מוח ספציפיים מושפעים בדיכאון, על ידי מיפוי פעילות גנטית יחד עם מנגנונים שמווסתים את קוד ה-DNA," אומר המדען הבכיר של המחקר, פרופסור גוסטבו טורצקי, מאוניברסיטת מקגיל, מדען-קליני במכון דאגלס ועמית מחקר קנדי בנושא הפרעת דיכאון מג'ורית והתאבדות.

"זה נותן לנו תמונה הרבה יותר ברורה של היכן מתרחשות ההפרעות, ואילו תאים מעורבים", הוא הוסיף.

הצוות ביצע את עבודתו תוך שימוש ברקמות מוח שנלקחו מאנשים מתים, מבנק המוחות דאגלס-בל קנדה, אחד האוספים הבודדים בעולם הכוללים תרומות מאנשים עם מצבים פסיכיאטריים. באמצעות ניתוח גנומי מתקדם ברמת תא בודד, החוקרים בדקו RNA ו-DNA מאלפי תאי מוח בודדים כדי לקבוע אילו מהם התנהגו אחרת אצל אנשים עם דיכאון, ואילו רצפי DNA עשויים להסביר את הווריאציות הללו.

המחקר ניתח רקמות מ-59 אנשים שסבלו מדיכאון ו-41 שלא סבלו. החוקרים גילו ששני סוגי תאי מוח הראו שינויים משמעותיים:
• נוירונים מעוררים: סוג של תאי עצב האחראים לוויסות מצב הרוח והתגובה ללחץ.
• תת-קבוצה של מיקרוגליה: תאי חיסון במוח שמנהלים דלקת במערכת העצבים המרכזית.

בשני סוגי התאים הללו, גנים רבים התבטאו בצורה שונה אצל אנשים עם דיכאון, מה שמצביע על הפרעות אפשריות במערכות עצביות חיוניות. על ידי זיהוי התאים הספציפיים המושפעים, המחקר מעמיק את ההבנה של הבסיס הביולוגי של דיכאון ומסייע לפזר תפיסות מיושנות של המצב.

"המחקר הזה מחזק את מה שמדעי המוח אומרים לנו כבר שנים", אומר טורצקי. "דיכאון אינו רק רגשי - הוא משקף שינויים אמיתיים וניתנים למדידה במוח".

הממצא חשוב במיוחד בהקשר של הסטיגמה החברתית סביב מחלות נפש. עד היום, רבים עדיין רואים בדיכאון בעיה "נפשית" או "רגשית" בלבד, ולא מצב רפואי לגיטימי עם בסיס ביולוגי ברור. המחקר החדש מספק הוכחות מוצקות לכך שדיכאון הוא הפרעה ביולוגית אמיתית ברמה התאית.

במבט קדימה, המדענים מתכוונים לחקור כיצד השינויים התאיים הללו משפיעים על תפקוד המוח, והאם מיקוד בהם יכול להוביל לטיפולים יעילים יותר.

כיום, רוב התרופות נגד דיכאון פועלות בצורה כללית על מערכות נוירוטרנסמיטרים כמו סרוטונין ונוראפינפרין. אבל אם ניתן יהיה לפתח תרופות שמתמקדות ספציפית בנוירונים המעוררים ובמיקרוגליה שזוהו במחקר, הטיפול עשוי להיות ממוקד הרבה יותר, עם פחות תופעות לוואי ויעילות גבוהה יותר.

עבור מאות מיליוני האנשים ברחבי העולם הסובלים מדיכאון, הממצא הזה מהווה תקווה אמיתית. הוא מאשר שהמצב שלהם הוא רפואי ולגיטימי, ומציע אפשרות לטיפולים עתידיים שיהיו הרבה יותר מדויקים ויעילים מהאפשרויות הקיימות כיום.

כפי שמציין פרופסור טורצקי: "אנחנו מתקרבים להבנה אמיתית של מה קורה במוח של אנשים עם דיכאון - ועם הידע הזה, אנחנו יכולים לפתח טיפולים שבאמת עובדים".