ממה עשויה השעווה שמצפה את התפוחים - והאם היא מזיקה? ד"ר מאיה רוזמן מסבירה

תפוחים זמינים בכל עונה, מחזיקים מעמד זמן רב, ולא דורשים קילוף או התעסקות. בזכות הקליפה - הם שומרים על טריות גם מחוץ למקרר, ומספקים נשנוש נוח ודל קלוריות. והכי חשוב - בניגוד לחטיפים מעובדים, תפוח הוא אוכל שלם וטבעי, עם רשימת רכיבים קצרה מאוד: תפוח.

תפוח גדול (כ־200 גרם) מכיל כ־80 קלוריות וכ־20 גרם פחמימות - מתוכן 4 כפיות סוכר טבעי (בעיקר פרוקטוז). נשמע הרבה? אולי - אבל חשוב לזכור: מדובר בסוכר שבא "ארוז" עם סיבים תזונתיים שמעכבים את קצב הספיגה של הסוכר אל הדם.

בסופו של דבר, אם נשווה לפירות אחרים, האינדקס הגליקמי של תפוח נמוך/בינוני - הרבה פחות מתמרים, אבטיח או ענבים, למשל.

אם נרצה להוריד עוד יותר את ההשפעה הגליקמית של התפוח, שילוב עם כמה אגוזים או שקדים, או אפילו יוגורט 3% שומן - יפחיתו את עליית הסוכר בדם וגם יוסיף תחושת שובע ממושכת.

זה נכון - תפוחים לא שופעים ויטמינים כמו תפוזים או רימונים, אבל יש בהם לא מעט ערכים חיוביים:

• כמות מתונה של ויטמין C
• פוליפנולים ונוגדי חמצון שמפחיתים סיכון למחלות ומחזקים את מערכת החיסון
• כ־3-4 גרם סיבים תזונתיים לתפוח שלם - זוהי תרומה חשובה לבריאות העיכול
• מעט אשלגן ומגנזיום - לא בכמות גבוהה, אבל כתרומה יומית זה לגמרי נספר.

בקיצור - תפוח אולי לא יחליף מולטי־ויטמין, אבל הוא חלק חשוב מהשגרה התזונתית היומית.

שמתם לב שתפוחים מחזיקים חודשים במקרר בלי להשתנות? לפעמים אני נדהמת לראות במקרר תפוח שקניתי לפני כמה חודשים במצב זהה. זו לא מקריות.

התפוחים נעטפים (גם בארץ) בשכבת שעווה דקה, שמונעת איבוד נוזלים ומאריכה את חיי המדף שלהם בצורה משמעותית. לרוב מדובר בשעווה שמקורה בצמחים (כמו שעוות קרנובה), והיא מאושרת לשימוש במזון.

נכון להיום אין מחקר שמצביע על נזק מהשעווה הזו. אבל אם תרצו בכל זאת, ניתן להסירה חלקית על ידי שטיפה במים חמימים עם מעט סבון כלים רגיל. ובכל מקרה - השעווה נמצאת רק על הקליפה. מי שמעדיף יכול לקלף, אבל בכך גם מאבדים חלק גדול מהסיבים ונוגדי החמצון.

שמעתי הרבה שטוענים שאם מקלפים את התפוחים מפסידים את כל הערך התזונתי שלו. ובכן, קילוף התפוח אמנם מפחית קצת את כמות הסיבים התזונתיים שאנחנו אוכלים, אבל לא מפחית את כמות הוויטמינים, כולל ויטמין C.

הוויטמינים נמצאים בתוך התפוח - ממש כמו בקליפתו, והקילוף אינו מקטין את כמות הויטמינים, ואפשר לראות זאת אם בודקים בטבלאות את התכולה של הויטמינים במאה גרם תפוח. כך שמי שמעדיף לקלף, לחתוך, ולאכול לאט לאט, יכול להירגע - זה לא פחות בריא. עדיף תפוח מקולף מאשר בכלל לא. זה נכון בעיקר לגבי ילדים קטנים, ואנשים מבוגרים שסובלים מבעיות שיניים.

לא בהכרח. המתיקות שאנו חשים תלויה בגורמים רבים ולא רק באחוז הסוכר. כך למשל, גם בצל מכיל סוכר אבל לא מרגישים אותו בגלל חריפותו, ורק לאחר שאופים בצל וחומרי הטעם החריפים מתפרקים - מרגישים שהבצל מעט מתקתק.

אבטיח למשל, מורגש מאוד מתוק, אבל אחוז הסוכר בו נע בין 7-8 אחוז, שזה נמוך יותר מאשר בתפוז או אשכולית שמורגשים פחות מתוקים ויותר חמוצים.

בתפוח ירוק כמות סוכר דומה לזו שבסוגי תפוחים אדומים, אבל כמות החומצה בו שונה. ההבדלים בכמות הסוכר בין תפוחים ירוקים (כמו גרני סמית) לבין אדומים (כמו פוג'י, גאלה, רד דלישס) הם קטנים מאוד:
• תפוחים ירוקים (גרני סמית): פחות מתוקים, מכילים בממוצע 9-10 גרם סוכר ל־100 גרם פרי.
• תפוחים אדומים (פוג'י, גאלה): יותר מתוקים, מכילים בממוצע 11-13 גרם סוכר ל־100 גרם פרי.

כלומר - ההבדל הוא בערך 2-3 גרם סוכר ל־100 גרם, שזה חצי כפית סוכר פחות או יותר. מהותית, מבחינת קלוריות ובריאות - ההבדל זניח. מה שכן, הירוקים מרגישים הרבה פחות מתוקים כי יש בהם יותר חומצה מאלית שמעניקה להם את החמיצות הבולטת.

האמרה האנגלית המפורסמת - An Apple a Day Keeps the Doctor Away - כנראה הומצאה בשעת משבר בענף גידול התפוחים בארה"ב.

אבל מחקר שפורסם ב־JAMA ניסה לבדוק זאת מדעית - והשווה בין אנשים שאוכלים תפוח ביום לבין כאלה שלא. המחקר לא מצא קשר ישיר להפחתת ביקורים אצל הרופא - אבל כן נצפו הרגלי תזונה טובים יותר בקרב אוכלוסיית אוכלי התפוחים. במילים אחרות - התפוח עצמו אינו קסם רפואי, אבל הוא חלק מהרגלי אכילה נכונים.

אז כן - תפוח ביום? בהחלט! למרות שהוא לא הכי עשיר בוויטמינים ולא הדיאטטי ביותר - תפוח הוא פרי חכם, שמתאים כמעט לכל מצב:

• שומר על תחושת שובע
• מתאים כמעט לכל תפריט
• טוב לסוכרתיים במינון נכון
• משתלב נהדר עם יוגורט, דייסת שיבולת שועל או אגוזים, וגם בשייקים, ואפילו בסלט עלים
• ובעיקר - שומר על הפשטות: מינימום עיבוד, מקסימום נגישות.

לקורס של ד"ר מאיה רוזמן: איך משפרים את הבריאות ואיך יורדים במשקל בצורה שפויה והגיונית לחצו כאן