ד"ר מאיה רוזמן: הירק הישראלי הזה מאוד בריא, אבל יש בו גם צד אפל

החציל הוא ירק בסיסי כמעט בכל מטבח ישראלי - מסלטים קלויים על האש ועד ממרח מושלם. מאחורי הירק הסגול מסתתר עולם תזונתי מעניין במיוחד: ערכים בריאותיים, נוגדי חמצון ייחודיים, וגם - תכולת ניקוטין מפתיעה.

החציל מכיל רק כ־20 קלוריות ל־100 גרם, ולכן נחשב למאכל ידידותי לדיאטה. הוא מספק סיבים תזונתיים בכמות נאה (כ־3 גרם ל־100 גרם), שתורמים לעיכול תקין, לאיזון רמות הסוכר בדם, וגם לתחושת שובע שמחזיקה לאורך זמן.

בחציל יש מגוון של ויטמינים מקבוצת B, כולל B1 (תיאמין) החשוב לייצור אנרגיה ולפעילות מערכת העצבים, ו־B6 (פירידוקסין) המעורב בפעילות של מאות אנזימים שונים בגוף.

החציל מכיל גם ויטמין C, שמוכר כנוגד חמצון מרכזי ומסייע בהגנה על התאים ובחיזוק מערכת החיסון.

מבחינת מינרלים: החציל מספק אשלגן - מינרל חיוני לאיזון לחץ הדם ולתפקוד שריר הלב, וכן מנגן ונחושת, שמשחקים תפקיד חשוב במטבוליזם ובמערכת נוגדי החמצון של הגוף.

העושר האמיתי של החציל נמצא דווקא בקליפה הסגולה שלו.

הקליפה מכילה אנתוציאנינים - פיגמנטים טבעיים שנותנים לצמח את צבעו העז ומשמשים כנוגדי חמצון רבי־עוצמה. אחד המרכיבים העיקריים שנחקר הוא Nasunin, שנמצא בקליפת החציל ונחשב לייחודי בהגנה על קרומי התאים מפני חמצון.

מחקר שפורסם בכתב העת כימיה של מזון וחקלאות הראה שחומר נוגד חמצון שנמצא בקליפת החציל הסגולה מסייע להגן על תאי הגוף מפני נזקי חמצון. נזק כזה קשור להזדקנות מוקדמת ולהתפתחות מחלות כרוניות, ולכן לחציל עשויה להיות תרומה ייחודית לבריאות.

סקירה ב־Food Chemistry מצאה קשר בין צריכת חציל ועשבי תיבול סגולים אחרים לירידה בסמנים דלקתיים ולשיפור פרופיל שומנים בדם.

ניסוי בבעלי חיים (Journal of Nutritional Biochemistry) הראה שתמצית קליפת חציל הפחיתה משמעותית רמות כולסטרול והקטינה נזק חמצוני בכלי הדם.

חצילים ידועים כ"ספוגים טבעיים": במהלך טיגון הם סופגים כמות גדולה מאוד של שמן. כתוצאה מכך, פרוסת חציל אחת יכולה לקפוץ מ־20 קלוריות טבעיות ליותר מ־100 קלוריות, תלוי בכמות השמן. זה מסביר למה מנות כמו מוסקה או חציל מטוגן נחשבות עתירות קלוריות.

כדי ליהנות מהטעם בלי להעמיס, ההמלצה היא להשתמש בשיטות אחרות - צלייה על האש, אפייה בתנור או צריבה קלה עם מברשת שמן.

הנה עובדה הרבה פחות ידועה - החציל מכיל עקבות של ניקוטין טבעי.

זה לא מפתיע מפני שהוא משתייך למשפחת הסולניים (כמו עגבנייה ותפוח אדמה), שמכילים כולם כמויות זעירות של ניקוטין.

האם זה משפיע? התשובה חד־משמעית לא. כדי להגיע לכמות ניקוטין השווה לסיגריה אחת - אדם יצטרך לאכול כ־9 קילוגרם חצילים בבת אחת!

בסקירה שפורסמה ב־New England Journal of Medicine, החוקרים הדגישו כי תכולת הניקוטין בירקות אינה מהווה סכנה בריאותית, ואין לה כל השפעה על מצב הרוח או על התמכרות.

כמו בני משפחת הסולניים האחרים, גם החציל עלול לגרום לחלק מהאנשים לרגישות.

מדובר בדרך כלל באי־נוחות במערכת העיכול - נפיחות, גזים או צרבת.

ישנם גם דיווחים נדירים על אלרגיה אמיתית לחציל, בעיקר בהודו, שם הוא אחד הירקות הנפוצים ביותר.

עם זאת, עבור רוב האנשים - אכילת חציל היא בטוחה לחלוטין ואינה כרוכה בסיכון.

טיפים לבחירת חציל טרי

כדי ליהנות מהטעם במיטבו, חשוב לדעת לבחור נכון.

קליפה מבריקה ומתוחה - מעידה על טריות.

גבעול ירוק - הוא סימן שהחציל לא שכב זמן רב במחסן.

חציל שנראה כבד יחסית לגודלו - לרוב עסיסי ובעל פחות זרעים, חציל קל - יותר טרי.

חצילים קטנים נוטים להיות פחות מרים - ולכן מתאימים במיוחד לסלטים ולצלייה.

כדאי להימנע מחצילים עם כתמים חומים או שקעים רכים - אלו סימנים לפגמים או לאחסון ארוך מדי.


לקורס של ד"ר מאיה רוזמן: איך משפרים את הבריאות ואיך יורדים במשקל בצורה שפויה והגיונית לחצו כאן