בירק יש כתם או עובש? כך תדעו אם לחתוך, לאכול או לזרוק אותו

מה קורה אם קונים ירקות או פירות לא מושלמים? האם הכתמים מעידים על משהו מזיק בריאותית? ובכן, לא תמיד. בעידן שבו עגבנייה אחת יכולה לעלות כמעט כמו גביע גלידה, כולנו מנסים לבחור רק את הפירות והירקות המושלמים ביותר: בלי כתם, בלי מכה, בלי שום סימן קטן שיכול להעיד על "פגם".

אבל האמת היא שאי אפשר תמיד לדעת, האם הירק המושלם באמת טעים, או רק יפה מבחוץ? ולעומת זאת - אם בטעות קנינו פלפל עם כתם, עגבנייה עם סימן שחור, או מלפפון עם עובש בקצה - האם זה מסוכן לבריאות? או שאפשר פשוט לחתוך את האזור הפגום ולהמשיך כרגיל?

ריכזתי את השאלות הנפוצות - עם התשובות הבריאותיות הכי מדויקות:

בדרך כלל מדובר בפגם שנגרם בעקבות מכה, או חמצון של קליפת התפוח. אם הכתם שטחי, וקל לחתוך אותו החוצה - אין בעיה לאכול את השאר. אבל אם החלק החום מפושט בצורת עיגול, זה עלול להעיד על עובש פנימי מסוג פניציליום, שעלול להפריש מיקוטוקסינים - חומרים רעילים שמזיקים לבריאות, ולכן במקרים כאלה עדיף לא לאכול את הפרי.

זו תופעה נפוצה יחסית שנקראת "רקבון פריחת הקצה" (blossom end rot), והיא לרוב לא נגרמת מעובש, אלא ממחסור בסידן במהלך גידול העגבנייה.

לא מסוכן - אבל פחות אסתטי. אם החלק השחור קשה או מעובה - פשוט חותכים אותו, ואפשר לאכול את השאר.

כשפלפל מקבל מכה בזמן הקטיף או ההובלה, הרקמה הפגועה מתרככת ועלולה להתחיל להתפרק. אם זה עדיין רק ריכוך קל בלי סימני עובש - אפשר לחתוך את האזור הרך ולאכול את השאר.

אבל אם האזור הפגוע מתחיל להעלות ריח חמצמץ, או יש סימנים של עובש לבן או אפור - עדיף לא לאכול.

קצה לבן, רך או מעט רירי במלפפונים - במיוחד אם לא אוחסנו בקירור - עלול להעיד על התחלה של תסיסה או ריקבון.

אם מדובר רק בקצה - פשוט חותכים אותו, שוטפים היטב, וניתן להשתמש. אבל אם יש סימני עובש לבן פלומתי - יש להשליך את כל המלפפון, כי עובש כזה עלול לחדור פנימה מבלי שנראה אותו מבחוץ.

לא רק שאפשר לאכול - לפעמים זה אפילו הרגע הכי מתוק שלה. כתמים שחורים על קליפת הבננה מעידים על הבשלה.

אם גם הבפנים הפך לחום ודביק - זו כבר שאלה של טעם, לא של בריאות.

פרי אקזוטי עם ריכוך קל הוא לרוב פשוט בשל מאוד. אם אין סימני תסיסה, ריח רע או עובש - אפשר בהחלט ליהנות ממנו. רק לוודא שהעור/קליפה לא סדוקים או דולפים.

כתמים כהים בקצוות העלים של חסה (ובמיוחד בחסה ערבית או רומית) הם תוצאה של חמצון או ריקבון מקומי, לרוב בגלל חשיפה לאוויר, מגע עם מים, או אחסון לא אידאלי.

לא מדובר בעובש ולא במשהו מזיק לבריאות, אלא בתהליך טבעי שקורה לעלים עדינים אחרי קטיף.
אפשר פשוט להוריד את הקצה הכהה, לשטוף היטב - ולאכול כרגיל. אם כל העלה רך או רטוב בתוך האריזה - עדיף כמובן לוותר.

לעיתים מופיע כתם חום-שחור באזור הקצה של הגזר, שנובע מהתחמצנות או עובש.

אם זה כתם קטן שאפשר לחתוך - אין בעיה. אם זה אזור נרחב עם מרקם רך - מומלץ להשליך.

כתם חום על קליפת הליצ'י אינו מעיד על שום תהליך מסוכן, הכתם נמצא בקליפה בלבד. אפשר לקלף ולאכול ללא חשש.

אז נעשה סדר בקצרה:

אפשר לחתוך ולהציל חלקים גדולים מהפרי או הירק - בתנאי שאין עובש או ריח רע.
עובש לבן, ירוק או אפור - בעיקר באזורים לחים - מחייבים להשליך את כל הפרי.
ריכוך קל ללא ריח חריג או שינוי צבע עמוק - לרוב לא מזיק.
חוש הריח הוא החבר הטוב שלנו - אם יש ריח חמוץ = להיפרד לשלום.

חשוב לזכור: המראה של ירק או פרי לא תמיד מעיד על הטעם. בעידן של חקלאות מודרנית והנדסה גנטית, נעשה מאמץ לשפר בעיקר את העמידות, האחידות והמראה החיצוני של התוצרת - כדי שתשרוד זמן מדף ארוך, תיראה יפה באריזות ותעמוד בדרישות של סופרמרקטים.

אבל בתהליך הזה, הטעם והריח לעיתים נדחקו הצידה. לא במקרה קשה היום למצוא עגבנייה עם הריח והעסיסיות שהיו פעם, או תפוח שלא עבר אחסון ממושך בקירור. אז כן - חשוב לשים לב לכתמים ולעובש, אבל גם לא לפחד מפגם קטן במראה.

לפעמים דווקא הפרי הפחות מושלם מבחוץ - הוא זה שגדל באופן טבעי יותר, בשדה פתוח, עם פחות טיפולים ויותר טעם.

לניוזלטר של ד"ר מאיה רוזמן - כתבות, טיפים ועיצות לשיפור הבריאות - ישירות אליכם למייל, בחינם, כל מוצ"ש