גברים שגובהם נמוך באופן משמעותי מהממוצע מתמודדים לעיתים קרובות עם תחושת נחיתות וקשיים חברתיים ונפשיים. עומר, צעיר ישראלי, החליט להתמודד עם התחושות הללו באופן קיצוני: הוא השקיע כ-150 אלף שקלים בניתוח להארכת גפיים, בתקווה להוסיף מספר סנטימטרים לגובהו ולשפר את איכות חייו.
המסע להגשים את החלום הוביל אותו למרפאה בטורקיה, שם תוכנן לעבור את ההליך הרפואי. אולם במקום תוצאה רפואית מוצלחת, עומר חזר ארצה כשהוא סובל מכאבים כרוניים ומקושי ניכר בהליכה - גם באמצעות קביים. הניתוח, שאמור היה להוות פתרון, הפך למקור לבעיה רפואית מורכבת ותהליך שיקום ממושך וקשה.
המקרה של עומר אינו בודד. בחודשים האחרונים מגיעים למרכזים הרפואיים בארץ צעירים ישראלים נוספים שעברו ניתוחי הארכת גפיים בטורקיה ונקלעו לסיבוכים.
הסיבוכים בניתוחי הארכת גפיים תלויים במידה רבה בטכניקה הכירורגית הנבחרת. בעבר השתמשנו בעיקר במקבעים חיצוניים, אך כיום אנו מעדיפים מסמרים טלסקופיים פנימיים מתארכים, הפותחים אפשרויות טיפול מתקדמות יותר.
בעצם הירך, המסמר הטלסקופי המתארך הפך לסטנדרט הטיפול המועדף. באשר לשוקיים, למרות שקיימת טכנולוגיה דומה, אנו עדיין שוקלים בזהירות את השימוש בה, מכיוון שהחדרת המסמר דרך מפרק הברך עלולה לגרום לסיבוכים בטווח הארוך. לכן במקרים מסוימים, המקבע החיצוני עדיין נותר חלופה מועדפת עבור השוק.
הסיבוכים השכיחים ביותר כוללים:
ראשית, זיהומים - כמו בכל התערבות כירורגית גדולה. חשוב לציין שבמקבעים חיצוניים השכיחות גבוהה יותר בהשוואה למסמרים הפנימיים, בשל החשיפה המתמשכת לסביבה החיצונית.
שנית, כשל ביצירת עצם חדשה - מצב בו הרקמה הגרמית החדשה שנוצרת בתהליך ההארכה אינה מתפתחת כראוי או אינה מגיעה לצפיפות מספקת לנשיאת משקל. זה עלול לעכב את החזרה לפעילות מלאה.
שלישית, פגיעה בכלי דם או עצבים - למרות שמדובר בסיבוך נדיר יחסית, הוא עדיין מהווה חשש כירורגי שיש לקחתו בחשבון בתכנון הניתוח.
כמו כן, ניתן לפתח סיבוכים כלליים הקשורים לניתוח ארוך טווח, כגון תסחיף שומני או בעיות הקשורות להרדמה ממושכת.
סיבוך נוסף שאנו רואים הוא התפתחות קונטרקטורות של המפרקים - קיצור ושינוי במבנה השרירים והרקמות הרכות. זה מתרחש בעיקר במפרק הברך במקרה של הארכת הירך, בקרסול ובכף הרגל בהארכות השוק.
ההבנה המעמיקה של סיבוכים אלה מאפשרת לנו לתכנן את הניתוח בצורה מיטבית ולספק למטופלים ציפיות ריאליות לגבי תהליך ההחלמה.
האם מדובר בניתוח מסוכן?
לא. חשוב לציין שהסיבוכים האלה לשמחתנו אינם שכיחים, וברוב המקרים הניתוחים עוברים בצורה חלקה על פי התכנון, אם הם מבוצעים כהלכה ושומרים גם על פרוטוקול של פיזיותרפיה, לאחר הניתוח.
לד"ר דרור עובדיה באתר zap דוקטורס
לאתר של ד"ר דרור עובדיה
לדברי ד"ר דרור עובדיה, רופא אורטופד, מומחה לכירורגיה אורתופדית, מנהל מחלקת אורתופדיה ילדים של בית החולים דנה-דואק לילדים שבמרכז הרפואי תל-אביב, ומנהל השירות לטיפול במחלות עמוד השדרה בילדים ובמתבגרים דווקא אינו מתנגד לניתוח כזה, אך מדגיש את החשיבות הקריטית של ביצועו במרכז מנוסה עם מעקב הדוק וקפדני".
אז אתה לא מתנגד לניתוח הזה
לא, אני בהחלט לא מתנגד לניתוח הזה. ניתוח הארכת גפיים הוא הליך כירורגי לגיטימי ומבוסס מדעית שיכול להביא לתוצאות מצוינות כאשר הוא מבוצע בצורה נכונה ובאינדיקציות המתאימות.
חשוב להבהיר נקודה עקרונית - אני לא מחזיק בנתונים סטטיסטיים מדויקים לגבי התפלגות המטרות של הניתוח, אך המושג 'ניתוח הארכת גפיים' עצמו מגדיר את המטרה הרפואית העיקרית.
המטרה הקלינית הראשונית של הניתוח איננה בהכרח הוספת גובה כללי, אלא השגת איזון באורכי הגפיים. כאשר קיים אי-שוויון משמעותי באורך הגפיים - בין אם בשל מחלות מולדות, טראומה, זיהומים בילדות או הפרעות בצמיחה - ההליך מיועד להשגת סימטריה פונקציונלית.
זהו הבדל מהותי בהבנת התוויות הטיפול. ההארכה נועדה להביא את הגפה הקצרה לאורך התקין, ולא בהכרח להוסיף גובה מעבר לפוטנציאל הטבעי של המטופל.
כמובן, יש מטופלים שמבקשים את ההליך למטרות קוסמטיות גרידא, אך זוהי התפתחות יחסית חדשה בתחום. מבחינתי, כל עוד המטופל מקבל הסבר מלא על הסיכונים והתוחלת, והניתוח מבוצע במרכז מתאים עם מעקב הולם, זוהי בחירה אישית מושכלת.
למה בעצם אנשים עושים את זה בחו"ל?
הסיבה העיקרית שמובילה מטופלים לעבור ניתוחי הארכת גפיים בחו"ל נובעת ממדיניות הבריאות הציבורית בישראל. מערכת הבריאות הישראלית, כולל קופות החולים השונות, מאשרת ומממנת ניתוחי הארכת גפיים אך ורק עבור אינדיקציות רפואיות ברורות.
אלו כוללות בעיקר מקרים של אי-שוויון באורך הגפיים העולה על 3-5 סנטימטרים, הנגרם על ידי מצבים פתולוגיים שונים. לדוגמה: תוצאות של זיהומים חמורים בעצם במהלך הילדות שפגעו במרכזי הגדילה, מחלות מולדות כמו המיפלגיה או דיספלזיה פיברוזית, או תוצאות של טראומה חמורה שגרמה לפגיעה במרכזי הצמיחה.
במקרים אלה, ההארכה מבוצעת כטיפול רפואי הכרחי לשיפור תפקוד הגפה ולמניעת בעיות אורתופדיות משניות כמו עיוותי עמוד השדרה או בעיות במפרק הירך.
לעומת זאת, כאשר המדובר בבקשות להארכת גפיים למטרות אסתטיות בלבד - כלומר מטופלים בריאים שמעוניינים להוסיף לגובהם מסיבות קוסמטיות או פסיכולוגיות - מערכת הבריאות הציבורית אינה רואה בכך הכרח רפואי.
התוצאה היא שמטופלים המבקשים ניתוח להארכת גפיים למטרות אסתטיות נאלצים להידרש לחלופות פרטיות, ומכיוון שהטיפול הפרטי בישראל יקר יחסית ולא נפוץ, הם פונים למדינות כמו טורקיה, הודו או מזרח אירופה, שם הטיפול זמין יותר ובעלות נמוכה יחסית.
חשוב לציין שמגמה זו יוצרת פערים בטיחותיים משמעותיים, מכיוון שהמטופלים מתרחקים מהמעקב והטיפול הרב-תחומי הנדרש לניתוחים מורכבים אלה.
מה הם הסיבוכים הנפוצים ביותר בניתוחי הארכת גפיים?
כדי להבין את הסיבוכים, חשוב תחילה להכיר את הטכניקות הכירורגיות הזמינות. בעבר השתמשנו בעיקר במקבעים חיצוניים - מערכת של טבעות ומסמרים החודרים דרך העור ומתחברים לעצם. כיום, אנו מעדיפים במקרים רבים מסמרים טלסקופיים פנימיים מתארכים, המספקים יתרונות משמעותיים מבחינת נוחות המטופל ושיעורי הסיבוכים.
בעצם הירך, המסמר הטלסקופי המתארך הפך לסטנדרט הטיפול המועדף. באשר לטיביה, למרות שקיימת טכנולוגיה דומה, אנו עדיין שוקלים בזהירות את השימוש בה, מכיוון שהחדרת המסמר דרך מפרק הברך עלולה לגרום לסיבוכים בטווח הארוך. לכן במקרים מסוימים, המקבע החיצוני עדיין נותר חלופה מועדפת עבור השוק.
הסיבוכים השכיחים ביותר כוללים:
זיהומים - הסיבוך הנפוץ ביותר, במיוחד במקבעים חיצוניים בשל החשיפה המתמשכת לסביבה החיצונית. שיעור הזיהומים במסמרים פנימיים נמוך משמעותית.
כשל ביצירת עצם חדשה - מצב בו הרגנרציה הגרמית במקום ההארכה אינה מתפתחת כראוי או אינה מגיעה לצפיפות מספקת לנשיאת משקל. זה המניע העיקרי לכשלי טיפול ועיכוב בחזרה לפעילות מלאה.
פגיעה כלית-דם או עצבית - למרות שמדובר בסיבוך נדיר יחסית, הוא מהווה חשש כירורגי שיש לקחתו בחשבון, במיוחד בהארכות מקיפות.
סיבוכים מערכתיים כלליים - כוללים תסחיף שומני ובעיות הקשורות להרדמה ממושכת או ניתוח ארוך.
קונטרקטורות מפרקיות - התפתחות קיצור ושינוי במבנה השרירים והרקמות הרכות, בעיקר במפרק הירך בהארכות הירך, ובקרסול ובכף הרגל בהארכות השוק.
מיוזיטיס אוסיפיקנס - התפתחות של הידבקויות שריר-עצם, המתרחשת בעיקר בשימוש במקבעים חיצוניים ועלולה להגביל את הניידות לאחר הניתוח.
הכרת הסיבוכים הללו מאפשרת לנו לתכנן את הניתוח בצורה מיטבית ולספק למטופלים ציפיות ריאליות לגבי תהליך ההחלמה.
האם מנותח עלול להישאר נכה לצמיתות בעקבות ניתוח הארכת גפיים?
הסיבוך החמור ביותר, למרות שהוא נדיר יחסית, הוא אי-האיחוי של העצם - מצב שבו הרגנרציה הגרמית באזור ההארכה נכשלת וחלקי העצם אינם מתחברים כראוי.
מצב זה, הידוע בספרות הרפואית כ-Non-Union, יכול להתפתח כתוצאה מגורמים מרובים: זיהום עמיד לטיפול, אספקת דם לקויה לאזור, הארכה מהירה מדי שלא מאפשרת לרגנרציה הגרמית להתפתח כראוי, או במקרים נדירים - כשל בתהליכים הביולוגיים הטבעיים של יצירת העצם.
כאשר מתפתח אי-איחוי עמיד, המטופל עלול להזדקק לסדרה של ניתוחי תיקון מורכבים, הכוללים השתלת עצם, התערבויות לשיפור זרימת הדם, או שימוש בטכנולוגיות מתקדמות להמרצת צמיחת העצם.
במקרים הקשים ביותר, אם כל הניסיונות הטיפוליים נכשלים, עלולה להיווצר פגיעה תפקודית קבועה - המתבטאת בחוסר יציבות של הגפה, כאבים כרוניים, ומגבלות משמעותיות בניידות ובנשיאת משקל.
חשוב לציין שמדובר בסיבוך נדיר, אך הוא מדגיש את החשיבות הקריטית של ביצוע הניתוח במרכז מנוסה עם מעקב הדוק וקפדני, כמו גם של הקפדה על הנחיות ההחלמה וקצב ההארכה המומלץ.
מה ההבדל בין השיטה המסורתית עם קיבוע חיצוני לבין השיטה החדשה עם מסמר טלסקופי פנימי?
ההבדל בין שתי השיטות מהותי הן מבחינה טכנית והן מבחינת חוויית המטופל.
השיטה המסורתית - מקבע חיצוני:
המקבע החיצוני מורכב ממערכת טבעות מתכתיות המוקפות סביב הגפה ומחוברות לעצם באמצעות מסמרים וחוטים. היתרון העיקרי הוא הגמישות הטיפולית - המערכת מאפשרת תיקון לא רק של אורך הגפה אלא גם של עיוותי זווית ויישור העצם במקביל להארכה. זהו יתרון משמעותי במקרים של עיוותים מורכבים, אולם השיטה כרוכה באתגרים ניכרים.
מבחינה פסיכולוגית, המטופל נדרש לחיות במשך חודשים עם מתקן בולט וכבד, הפוגע במראה ובתפקוד היומיומי. הדבר יוצר קשיי הסתגלות, במיוחד אצל צעירים. מבחינה רפואית, קיים סיכון גבוה משמעותית לזיהומים שטחיים, מכיוון שקיים מעבר מתמיד בין הסביבה החיצונית לפנים הגפה דרך נקודות הכניסה של המסמרים.
השיטה המתקדמת - מסמר טלסקופי פנימי:
המסמר הטלסקופי מוחדר לחלל השד של העצם וכולל מנוע מגנטי פנימי המפעיל הארכה הדרגתית. לאחר החתך הכירורגי המבוקר של העצם, המנוע מאפשר הארכה אוטומטית של המסמר, היוצרת את המרווח הנדרש לרגנרציה גרמית.
היתרונות משמעותיים: ראשית, מבחינה קוסמטית - המסמר אינו נראה כלל מבחוץ, מאפשר לבוש ותפקוד רגילים. שנית, שיעור הזיהומים נמוך משמעותית בהיעדר חשיפה חיצונית. שלישית, תהליך ההארכה פשוט יותר עבור המטופל - במקום הפעלה מכנית יומיומית של המקבע, המנוע המגנטי מבצע את ההארכה באופן מבוקר.
החיסרון העיקרי הוא שהשיטה מתמחה בעיקר בהארכה ופחות מתאימה לתיקון עיוותי זווית מורכבים. כמו כן, בסיום התהליך נדרש ניתוח נוסף להסרת המסמר.
הבחירה בין השיטות תלויה במורכבות המקרה, במטרות הטיפול ובהעדפות המטופל לאחר הסבר מפורט על היתרונות והחסרונות של כל גישה.
* המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי
הכתבה בשיתוף zap דוקטורס