בזמן שבאירופה מדווחים על ירידה בעישון, בישראל המגמה הפוכה. הדו"ח השנתי של משרד הבריאות שפורסם היום (שלישי) מגלה תמונה מטרידה: אחד מכל חמישה מבוגרים בישראל עדיין מעשן, שיעור המעשנים גבוה ב-30% מהממוצע העולמי, ומספרם רק ממשיך לעלות. צעירים, חרדים, נשים, גברים - כמעט בכל מגזר, שיעורי ההתנסות במוצרי טבק וניקוטין לא יורדים.
למה? שאלה מורכבת. אפשר לייחס זאת למתח הביטחוני, ללחץ הנפשי הכללי, או לנורמות חברתיות. אבל האמת עמוקה וכואבת יותר: מדובר בתרבות של הכחשה. לא הכחשה מהסוג הגס, אלא בהדחקה שקטה, כמעט פסיכולוגית - כזו שמאפשרת לנו להמשיך לעשן תוך שאנחנו מספרים לעצמנו שזה לא נורא. שזה לא פוגע. שזה לא יקרה לנו.
נתחיל במספרים: לפי הדו"ח, כמעט מחצית מהצעירים החרדים בגילאי 12-17 התנסו בעישון, ו־80% מהנושרים מהמסגרות החרדיות כבר מעשנים בקביעות. בני נוער בוחרים לעיתים קרובות להתחיל עם סיגריה אלקטרונית - שער הכניסה של 53% מהמתנסים לעולם הסיגריות. 88% מעשני נרגילה בגיל העשרה בוחרים בתוספות טעם, ורבים מהם מאמינים שנרגילה מזיקה פחות - למרות שהמחקרים - מה לעשות - מוכיחים אחרת.
נזקי העישון - החיים בהכחשה
וזו לא רק הבעיה של הצעירים. גם המבוגרים חיים בהכחשה. סקר מ-2017 שערכה ד"ר מינה צמח מצא ש־70% מהציבור מודע לכך שעישון הוא הגורם העיקרי לסרטן ריאה - אך רק 54% מהמעשנים אכן מאמינים בכך. שליש מהם סבורים בטעות שדווקא זיהום אוויר או גנטיקה הם האשמים. יותר משליש מהמעשנים אף טוענים ש"אם תאונות דרכים לא מונעות נסיעה - גם הסיכון לסרטן הוא לא סיבה להפסיק לעשן".
וזה לא נגמר כאן. מחקר אחר של האוניברסיטה העברית מצא כי 79% מהמעשנים מעל גיל 50 בטוחים שיחיו לפחות כמו שאר האוכלוסייה, למרות שמחקרים מצביעים על קיצור תוחלת חיים של עשר שנים בממוצע למעשנים. שלא לדבר על כך שבין מחצית לשני־שלישים מהם ימותו בטרם עת ממחלות שקשורות ישירות לעישון.
בקרב הציבור החרדי, במיוחד הגברים, התמונה קשה אף יותר: סקר מ־2011 מצא ש־93% מהמעשנים אינם רואים בעישון גורם לבעיות בריאות. רבים מהם כלל לא מודעים לקשר שבין עישון למחלות לב, שבץ מוחי או סרטן.
עישון בישראל - למישהו באמת איכפת?
אז מה עושים עם כל זה? אפשר לשבח את משרד הבריאות על קמפיינים חינוכיים, מוקד גמילה חינמי ואזהרות גרפיות על קופסאות הסיגריות. אבל זה פשוט לא מספיק.
כש-65% מהרשויות המקומיות כלל לא מדווחות על אכיפת חוקי העישון, וכאשר רבות מאלו שכן מדווחות לא באמת פועלות - נוצר ואקום של אחריות. המרחב הציבורי הפך למרחב מעשן, בניגוד לחוק, ובניגוד לזכות הבסיסית של כולנו לנשום אוויר נקי.
והמחיר? הרסני: 1.7 מיליארד שקלים בשנה רק על טיפול רפואי בנזקי העישון. עוד 1.9 מיליארד שקל באובדן פריון והיעדרות מהעבודה. ואלפי מקרי מוות שניתן היה למנוע. זה לא "רק סיגריה" - זו מגפה.
המאבק חייב להיות כולל: אכיפה אמיתית בשטח, הגבלות פרסום גורפות, איסור גורף על סיגריות אלקטרוניות בטעמים, חינוך עמוק ועקבי - ובעיקר, שינוי תרבותי. כי אם לא נילחם בזה עכשיו - נשלם מחר את המחיר. כל אחד מאיתנו.