נערה מתבגרת ממישיגן שסבלה מבריונות ברשת גילתה לפני כמה שנים שה"טרול" האנונימי ששלח לה הודעות מלאות שנאה במשך יותר משנה היה לא אחר מאשר אמא שלה. קנדרה גייל ליקארי, בת 43 כיום, התעללה בבתה ובחבר שלה דאז דרך הטלפון והרשתות החברתיות, תוך שימוש בזהות בדויה וטכנולוגיה מתקדמת להסתרת מעשיה. הסיפור המטריד, שהחל ב-2021, הפך מאז לסרט טלוויזיה של Lifetime בשם "Mommy Meanest", ולמרות שהאם נשפטה לעונש מאסר ממושך - היא שוחררה לאחר זמן קצר יחסית.
איך הכל התחיל?
בשנת 2021, בתה של ליקארי, תלמידת תיכון ממאונט פלזנט, התחילה לקבל הודעות מרושעות ומשפילות ממישהו שהציג את עצמו כבן גילה. גם החבר שלה לא נמלט מההטרדות, כששניהם קיבלו עד 12 הודעות ביום דרך טקסטים ורשתות חברתיות. הנערה המבולבלת סיפרה לאמא שלה על ההודעות, וליקארי, כמו כל הורה מודאג (לכאורה), פנתה לרשויות לדווח על הבריונות. היא אפילו שיתפה פעולה עם אמו של החבר כדי "למצוא" את האשם - מבלי שאף אחד ידע שהיא עצמה עומדת מאחורי הכל.
איך היא הסתירה את זה?
ליקארי לא הסתפקה ביצירת פרופיל מזויף פשוט. היא השתמשה ב-VPN (רשת פרטית וירטואלית) כדי להסתיר את מיקומה, ותיבלה את ההודעות שלה בסלנג צעיר כדי שייראו כאילו נכתבו על ידי נער או נערה. בדצמבר 2021, כשהנערה ואמה דיווחו על ההודעות להנהלת בית הספר ביל סיטי, התחילה חקירה. כעבור חודש, כשהמאמצים המקומיים לא צלחו, נקראו רשויות אכיפת החוק לעזרה, ובאפריל 2022 נכנס ה-FBI לתמונה לאחר שמשאבי חקירת פשעי המחשב המקומיים מוצו. בסופו של דבר, מומחי ה-FBI הצליחו לאתר את כתובות ה-IP של ההודעות - והן הובילו ישירות לטלפון של ליקארי.
מה היה בהודעות?
החוקרים גילו מאות הודעות - יותר מ-349 עמודים של ראיות. התוכן עצמו לא פורסם לציבור, אבל התובעים תיארו אותו כ"מטריד" ו"מלא שנאה". חלק מההודעות כללו אפילו תמונות שעברו עריכה זדונית. השופט מארק דות'י, שדן בתיק, אמר במהלך הדיון ב-2023: "אני לא יכול לדמיין אמא שאומרת דברים כל כך נוראיים לבת שלה."
איך היא נתפסה?
במהלך החקירה, ליקארי ניסתה להטיל את האשמה על אחד המתבגרים, אבל כשה-FBI הציגו את הראיות המוצקות בדצמבר 2022, היא נשברה והודתה בכל. היא הואשמה במעקב אחר קטינים ובשיבוש מהלכי משפט, ובאפריל 2023 הורשעה ונשלחה ל-19 חודשים עד חמש שנים בכלא - עונש שהתבסס על שתי עבירות של מעקב אחר קטין שהודתה בהן.
למה היא עשתה את זה?
המניע של ליקארי נשאר בגדר תעלומה. התובע במחוז איזבלה, דיוויד ברברי, הציע תיאוריה בראיון ל-Local 12 News: "מישהו כינה את זה סוג של 'תסמונת מינכהאוזן דיגיטלית'. נראה שהיא רצתה לגרום לבת שלה להיות זקוקה לה, להרגיש שהיא חיונית בחייה." בדיונים בבית המשפט, ליקארי אמרה לשופט שהיא מתחרטת על מעשיה וש"הייתה חוזרת אחורה בזמן אם הייתה יכולה".
איפה היא היום?
ליקארי שוחררה על תנאי ב-8 באוגוסט 2024, לאחר שריצתה רק כ-16 חודשים במוסד כליאה לנשים במישיגן - הרבה פחות מהמקסימום של חמש שנות מאסר שהוטלו עליה. השחרור שלה הותנה ברשימה ארוכה של הגבלות: היא חייבת ליצור קשר עם קצין המבחן שלה תוך יום עסקים אחד מהשחרור, אסור לה לעזוב את מישיגן או לשנות את מקום מגוריה, והיא מחויבת להימנע מאלכוהול ומסמים ולעבור בדיקות סמים לפי דרישה. בנוסף, היא נדרשת להשתתף בתוכנית טיפולית (בריאות נפשית או אחרת) שאושרה על ידי קצין המבחן, לשלם פיצויים וקנסות, ולא להתקרב למרחק של 500 רגל מבית הספר, הבית או מקום העבודה של קורבנותיה. היא גם אסורה מלהחזיק בנשק או להתרועע עם אנשים שמרצים עונשי מאסר. כדי לחזור לחיים נורמליים, היא חייבת לעשות מאמץ כן למצוא עבודה ולציית לכל התנאים המיוחדים שניתנו לה.
ואז זה הפך לסרט
בינתיים, הסיפור שלה כבר הפך לסרט טלוויזיה ששודר ב-Lifetime במאי 2024. בסרט, השחקנית ליסה רינה מגלמת את "מדלין", גרסה בדיונית של ליקארי, שמנסה לשבש את העצמאות של בתה לקראת היציאה לקולג' ומשתמשת בהודעות המרושעות כדי "להחזיר אותה אליה".
הסיפור של ליקארי הוא תזכורת מצמררת לכמה רחוק אנשים יכולים ללכת - אפילו בתוך המשפחה שלהם - ולכוח של הטכנולוגיה להסתיר ולחשוף כאחד. עכשיו, כשהיא משוחררת על תנאי, השאלה הגדולה היא איך היא תשקם את חייה תחת כל המגבלות האלה, ואיך המשפחה הזו תתמודד עם הצלקות שהותיר המסע הזה. הסרט אולי נתן לנו גרסה דרמטית של הסיפור, אבל המציאות ממשיכה להתפתח ממש עכשיו.