האירועים הקשים של ה-7 באוקטובר הותירו את קהילות העוטף עם תחושת אובדן ועצב עמוק. מעבר לפגיעות הפיזיות, הקהילה כולה נדרשה להתמודד עם טראומות נפשיות קשות שהשפיעו על רבים. אולם, מתוך הייאוש, צמחה יוזמה מרגשת ומלאת תקווה - פרויקט "וְנָטַעְתָּ", שמוביל שינוי משמעותי בעוטף. העמותה מקימה כ-300 גינות טיפוליות ברחבי היישובים שנפגעו, במטרה להחזיר לתושבים את החיבור לאדמה ולטבע ולהפוך אותם לשחקנים פעילים בתהליך הריפוי.
הגינות אינן רק אמצעי לעיצוב מחדש של המרחב - הן מהוות מקום של ריפוי אישי וקהילתי, תחושת שייכות ותיקון. את הגינות הללו מקימים מאות מתנדבים מכלל הארץ, בשיתוף פעולה עם עסקים, ארגונים מקומיים ומספר תורמים. כל גינה שמוקמת מספקת את האפשרות להרגיש את הקרקע תחת הרגליים מחדש, ולחוות את הריפוי שהטבע יודע להציע, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית.
חיבור לטבע - תחילת הריפוי
הפרויקט מממש את הערך העמוק של חיבור לאדמה כחלק מהתהליך של שיקום וריפוי. כל גינה טיפולית, שנבנית מתוך תשומת לב לפרטים ולצרכים הקהילתיים, מציעה לאנשים את האפשרות להחלים באמצעות עבודה עם צמחים ועם טבע. הגינון הטיפולי הוא כלי שמסייע לא רק ליצירת סביבה אסתטית ונעימה, אלא גם תורם לרגיעה, להתמודדות עם לחץ נפשי ולהפגת מתחים.
ההיבט הטיפולי של הגינה מתבטא במגוון פעילויות: נטיעת עצים וצמחים, טיפול בגינה, יצירת קשרים עם הקהילה ופעילויות מעשיות כמו סדנאות גינון, יוגה ותרפיה דרך אמנות. כל אחד מהאלמנטים הללו מספק לאנשים הזדמנות להתחבר לעצמם, למקום ולזולת, במטרה לשוב לתפקוד רגשי ונפשי.
פרופ' איתמר גרוטו מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון בנגב שמבצע בימים אלה מחקר מדעי בתחום ההשפעה של מרחבים כאלו על הבריאות מסביר כי "המרחבים הירוקים והגינות הקהילתיות הם הרבה יותר מנוף נעים לעין - הם כלי מוכח במניעה ובריפוי בתחום בריאות הנפש". לדבריו, החיבור לטבע מאפשר ויסות רגשי, הפחתת בדידות, והקלה במצבי דחק. הסטרס הוא גורם סיכון למגוון רחב של מחלות, לא רק נפשיות - ויש בידינו את היכולת להשתמש בטבע עצמו כאמצעי התמודדות יעיל, נגיש ומשמעותי".
"כל פרח שאני שותלת הוא כמו תיקון"
הקשר בין הגינה לבין תהליך הריפוי מתחדד בצורה ברורה בעדויותיהם של תושבים שהיו שותפים להקמתה של הגינה טיפולית בקיבוצים וביישובים השונים.
יוכי אלון, תושבת קיבוץ בארי, ששחזרה את חוויות מלחמת יום כיפור, משתפת: "העבודה בגינה נותנת לי תחושת חיבור שהייתה חסרה לי מאז. אני מרגישה שאני מחזירה לעצמי משהו - לא רק את האדמה, אלא גם את עצמי. ברגע שאני נוגעת בעפר, אני מרגישה שזו הצלה מבחינתי. כל פרח שאני שותלת הוא כמו תיקון - תיקון של מה שעברנו, תיקון של כל מה שאיבדנו".
גם נעה צרפתי, תושבת כפר עזה, מספרת על השפעת הגינה שהוקמה בכפר רוחמה על הקהילה שלה: "הגינה היא משהו שמחזיר את היכולת שלנו להתחבר מחדש. אחרי כל מה שקרה, אנחנו צריכים מקום להיות בו, להיות שקטים. השקט של הצמחים והעבודה שלהם בגינה נותנת לנו רגעים של שלווה. אנחנו גם מתמודדים עם הכאב, וגם צומחים מתוך המקום הזה".
קמליה חוטר ישי שבתם האחת איבדה את בעלה ביום הארור ובתם השנייה איבדה בן. קמליה, אמנית שעברה עם בן זוגה ביחד עם חברי הקיבוץ לחצרים. כשמגיעים לאזור הקרווילות אי אפשר שלא להתרשם מהגינה הכי מטופחת וצבעונית שמטפחת קמליה מדי יום.
"תמיד טיפחתי את הגינה שלי. בבארי כל הגינה הייתה מלאת עצים, בריכת דגים ומלאת חיים. גם כיום, הטיפול בצמחייה ובפרחים נותן לי מעט מזור לנפש ובריחה של כמה שעות מהמציאות הקשה".
סופי ברזון מקאי, חברת קיבוץ בארי ואוצרת גלריית בארי, שהייתה עד לא מזמן מוקד תרבותי חשוב, עוסקת כיום בהגשמת חלום להקים שמורת אמנות חדשנית. לאחר שגלריית בארי נשרפה כליל, היא משתפת על החשיבות של אמנות בטיפול בכאב ובאסון, במיוחד כשהיא נוגעת בקשר בין האדם לטבע.
סופי פועלת להקים שמורת אמנות שתהיה מוקפת ביער מאכל, מודל אקולוגי מתקדם שיעניק חוויית טבע משתנה לאורך השנה. מיזם זה נתמך על ידי עמותת "ונטעת" וממשלת גרמניה, עם אדריכל מקסיקני שמתכנן את הגלריה תוך דגש על מחזורי השמש והאור הטבעי. הגלריה צפויה להפתח בסוף 2026, ובינתיים העבודות מוצגות בבית רומנו בתל אביב.
סופי מתארת את ההתמודדות האישית שלה עם האסון, כשהיא מציינת את הצורך להעניק משמעות למקום ההרוס ולטפח את המורשת האמנותית והטבעית של הקיבוץ. היא מאמינה שהאמנות מסוגלת לקחת את הרגשות הקשים ביותר ולהפוך אותם לכוח יצירתי ומרפא. "האמנות היא הדרך בה בני האדם מבדילים את עצמם משאר בעלי החיים, ודרך היצירה הם מצליחים לבטא את עצמם ולהתמודד עם האתגרים הגדולים ביותר".
לא מדובר רק בגינות
הפרויקט הזה לא עוסק רק בהקמת גינות. הוא עוסק בהחזרת החיים לקהילות שבאמת זקוקות לכך - מתוך אמונה שלחיבור לטבע ולסביבה יש כוח שמסייע לא רק בהבאת יופי, אלא גם בהחלמה נפשית, בשיקום אישי, ובחיזוק הקשרים הקהילתיים. הפרויקט מראה כי אין דבר יותר מרפא מאשר יצירת מקום של תקווה ותחושה של שייכות.
הגינות הטיפוליות אינן רק פינה ירוקה ויפה, אלא הן מעין מקום מקודש של ריפוי שבו האדם שב ומתמזג עם הטבע, מרפא את נפשו ומחזיר לעצמו את תחושת הביטחון. כל אדם, בין אם הוא גנן, מתנדב או תושב מקומי, מוצא כאן את המקום שבו הוא יכול להחלים ולהתחדש.
בעקבות ההצלחה הגדולה, העמותה מתכננת להרחיב את הפרויקט ולקיים קמפיינים נוספים של גיוס תרומות, במטרה להמשיך ולפתח את הרשת של הגינות טיפוליות בעוטף וביישובים נוספים.
'ונטעת' יוצאת במימון המונים ב- 22/4 לגיוס 2.5 מיליון ש"ח לפרויקט שתילה של מאה אלף עצים לריפוי החברה הישראלית בכלל ושורדי העוטף בפרט