מחקר יפני גדול שפורסם לאחרונה מצא שאנשים עם סוכרת מסוג 2 שחלק גדול מהקלוריות היומיות שהם אוכלים מקורו בפחמימות - במיוחד אורז - מתמודדים עם סיכון מוגבר משמעותית למחלות לב, שבץ מוחי ומוות מכל סיבה שהיא. הממצאים, שפורסמו בכתב העת הרפואי The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, מאתגרים את דפוסי התזונה המסורתיים עתירי הפחמימות ודלי השומן שהיו נפוצים זה מכבר ביפן ומעוררים שאלות לגבי תפקידם של שומנים מן החי בניהול מחלת הסוכרת.
החוקרים עקבו אחר 731 מבוגרים יפנים עם סוכרת מסוג 2 במשך 7.5 שנים בממוצע. אף אחד מהנבדקים לא סבל ממחלה קרדיווסקולרית קודמת לפני תחילת המחקר. באמצעות שאלוני מזון מפורטים, החוקרים עקבו אחר דפוסי התזונה שלהם לצד הרגלי חיים אחרים כמו איכות השינה, פעילות גופנית ותסמיני דיכאון.
מה שהם מצאו היה ראוי לציון: אנשים שצרכו אחוז גדול יותר מסך הקלוריות היומיות שלהם מפחמימות היו בעלי שיעורים גבוהים משמעותית של אירועים קרדיו-וסקולריים - כולל התקפי לב ושבץ - כמו גם תמותה כללית גבוהה יותר. לעומת זאת, לאלו שהקפידו על דיאטה דלת פחמימות, במיוחד כזו שכללה שומנים וחלבונים שמקורם בבעלי חיים, היו תוצאות בריאותיות טובות יותר.
מהי כמות פחמימות גבוהה מדי?
במחקר זה אפילו הקבוצה עם צריכת הפחמימות הנמוכה ביותר עדיין צרכה כ-44% מסך הקלוריות היומיות שלה מפחמימות - בערך 185 גרם ליום - בעיקר מאורז. לשם השוואה, אנשים בקבוצת הפחמימות הגבוהה ביותר צרכו דיאטה דומה לאזרח היפני הממוצע, כאשר כ-56% מסך הקלוריות היומיות מגיעות מפחמימות, שהן בערך 250 גרם פחמימות ליום.
התוצאות היו ברורות: ככל שהמשתתפים צרכו יותר פחמימות, כך גדל הסיכון למחלות לב ולמוות. קשר זה התקיים גם לאחר שהתייחסו לגורמי סיכון אחרים כמו גיל, רמות כולסטרול, שימוש בתרופות וצריכת קלוריות כוללת.
לדוגמה, אנשים ברבעון הגבוה ביותר של צריכת פחמימות היו בסיכון גבוה פי חמישה לאירועים קרדיו-וסקולריים בהשוואה לאלו ברבעון הנמוך ביותר.
לא כל הדיאטות דלות הפחמימות הן שוות
מעניין שהמחקר גם הבחין בין סוגים שונים של דיאטות דלות פחמימות. החוקרים השתמשו במערכת ניקוד בשם LCDS המעניקה ציון לדיאטות דלות פחמימות (Low-Carbohydrate Diet Score), כדי להעריך לא רק כמה פחמימות אנשים אכלו, אלא גם מאיפה הגיעו השומנים והחלבונים בתזונה שלהם - צמחים או בעלי חיים.
מה שהם מצאו חרג מכמה מחקרים מערביים: באוכלוסיה יפנית זו, דיאטות דלות פחמימות עשירות בחלבון ובשומן מן החי - ככל הנראה מדגים ומצריכת בשר צנועה - היו קשורות לסיכון קרדיווסקולרי נמוך יותר. ממצא זה סותר ממצאים קודמים מארה"ב ואירופה, שבהן דיאטות דומות נקשרו לעתים קרובות לסיכון גבוה יותר למחלות לב, אולי בגלל ההסתמכות הרבה יותר על בשר אדום מרפתות תעשייתיות ובשר מעובד.
המפתח עשוי להיות טמון במקור של מוצרים מן החי. ביפן, המקורות העיקריים לחלבון מן החי הם דגים ופירות ים, ולא בשר אדום. למרות שמחקר זה לא מצא השפעה מגנה ישירה של צריכת הדגים עצמה, התזונה הכוללת הדלה בבשר ועשירה בדגים עשויה להשפיע על התוצאות.
בו בזמן, שומן רווי - שנהוג לייחס לו השפעה רעה על בריאות הלב - היה קשור לסיכון נמוך יותר לאירועים קרדיו-וסקולריים בקבוצה זו. שוב, ייתכן שהדבר נובע מהמקורות הספציפיים של שומן רווי בתזונה היפנית, הכוללים יותר שומן שמקורו בדגים ומוצרי חלב ופחות מבשר מעובד.
מה לגבי אורז?
אורז הוא מרכיב מפתח בדיאטה היפנית, אך מחקר זה מצביע על כך שהגיע הזמן לשקול מחדש את המקום המרכזי שלו - לפחות עבור אנשים עם סוכרת מסוג 2. החוקרים מצאו קשר אפשרי בין צריכת אורז גבוהה יותר לסיכון קרדיווסקולרי מוגבר, בעוד שלא נמצא קשר כזה עם לחם או אטריות.
בהתחשב באינדקס הגליקמי הגבוה של האורז ותפקידו הדומיננטי בארוחות היפניות, המחקר מציע כי הפחתת האורז - ולא בהכרח כל הפחמימות - עשויה להציע יתרונות קרדיווסקולריים.
איך זה בהשוואה להנחיות המערביות?
האגודה האמריקאית לסוכרת (ADA) ממליצה אמנם על דיאטות מותאמות אישית לאנשים עם סוכרת, אך כן תומכת בהפחתת צריכת הפחמימות כדי לסייע בניהול רמות הסוכר בדם. עם זאת, ה-ADA - יחד עם רוב ארגוני בריאות הלב העולמיים - עדיין מייעץ להגביל שומן רווי.
מחקר זה מוסיף להוכחות הולכות וגדלות לכך שהנחיות התזונה צריכות ככל הנראה להיות מותאמות לדפוסי אכילה אזוריים ולהקשרים תרבותיים. מה שעובד במדינה אחת עשוי שלא להתאים למדינה אחרת, במיוחד כאשר מקורות המזון וגודל המנות שונים ביניהן באופן קיצוני.
מה המסקנות עבור אנשים עם סוכרת סוג 2?
● תזונה עתירת פחמימות עלולה להזיק לאנשים עם סוכרת מסוג 2, ולהגביר את הסיכון למחלות לב ומוות.
● הפחתת צריכת הפחמימות לסביבות 44-45% מהקלוריות היומיות (בערך 185 גרם ליום) עשויה להציע יתרונות מגנים.
● נראה כי דיאטות דלות פחמימות הכוללות כמויות מתונות של שומנים וחלבונים מהחי - במיוחד מדגים ומוצרי חלב - יכולות להועיל.
● אורז עשוי להיות אשם גדול יותר ממקורות פחמימות אחרים וייתכן שיהיה צורך להגביל אותו.
● תפקידו של השומן הרווי הוא מורכב יותר ממה שחשבו בעבר ועשוי להיות תלוי במקור המזון שלו.
כמו בכל מחקר תצפיתי, מחקר זה אינו יכול להוכיח סיבה ותוצאה. המחקר גם בחן ספציפית מבוגרים יפנים עם סוכרת מסוג 2 וייתכן שאינו ניתן להכללה לאוכלוסיות אחרות. הנתונים התזונתיים מקורם בדיווח עצמי של המשתתפים, דבר הטומן בחובו סיכון מסוים להטיה. בנוסף, המחקר לא בדק לעומק מידע מפורט לגבי הסוגים הספציפיים של מוצרי החלב או הבשר שנצרכו.
ובכל זאת, תקופת המעקב הארוכה שלו, המעקב התזונתי הקפדני וההתמקדות בקבוצת סיכון גבוהה הופכים את הממצאים לרלוונטיים ביותר - במיוחד באסיה, שבה אורז הוא מרכיב עיקרי ושיעורי הסוכרת מטפסים.
ד"ר דלית דרימן מדינה היא מומחית ברפואת המשפחה ורפואה אינטגרטיבית ופונקציונלית