תסמונת הכתף הקפואה: לא חייבים לסבול - כך תשתחררו מהכאב

כתף קפואה (Adhesive Capsulitis/Frozen Shoulder) היא תסמונת מורכבת שעדיין לא פוענחה, שמשפיעה על מפרק הכתף וגורמת לכאב עז ולהגבלה משמעותית בתנועה. על פי הספרות הרפואית כ-10% מהאוכלוסייה יסבלו ממנה.

מדובר בתהליך פתולוגי שבו מעטפת מפרק הכתף מתעבה ומתהדקת סביב ראש עצם הזרוע, מה שמוביל לצמצום חלל המפרק, להפחתת הנוזל המפרקי ולהגבלה בתנועה.

התסמונת חולפת מעצמה ברוב המוחלט של המקרים גם ללא התערבות רפואית. שיא הכאב והמגבלה הינם סביב 6-9 חודשים ולרוב לאחר כשנה וחצי עד שנתיים התסמונת נעלמת כמעט ללא סימנים.

כך מוגדרת "כתף קפואה" מבחינה קלינית: כאב עז המלווה בהדרגה בהגבלה בתנועה האקטיבית, כלומר בעזרת כוח השרירים וכך גם בתנועה הפסיבית, כלומר על ידי עזרה חיצונית כדוגמת היד השנייה. למעשה היד תקועה.

התסמונת הראשונית אינה כוללת מצבים של הגבלה בתנועה על רקע שברים בכתף, הסתיידויות, קרעים בגידים, השלכות כאב מהצוואר וכל פתולוגיה מוגדרת אחרת. הגבלת התנועה במקרים אלו מוגדרת כ"ככתף נוקשה" או "כתף קפואה משנית" אל מול התסמונת המכונה "כתף קפואה" ובהתאם ההתייחסות והטיפול שונים.

מכיוון שהתסמונת כוללת כאבים והגבלת תנועה, השפעתה לעיתים איננה רק פיזית. התסמונת עשויה להשפיע גם על הרווחה הנפשית והחברתית של הסובלים ממנה ולעיתים קרובות מובילה אותם לחיפוש פתרונות מחוץ למערכת הבריאות הקונבנציונלית.

למרות עשרות שנות מחקר, נכון להיום, הגורמים להתפתחות כתף קפואה אינם ידועים במלואם, אולם ישנם מאפיינים וגורמי סיכון ידועים:

• מופיעה לרוב בין הגילים 40-60, בעיקר נשים.
• מופיעה בדרך-כלל לצד סוכרת ומחלות מטבוליות כמו היפרגליקמיה והיפרליפידמיה.
• לעיתים מופיעה ביחד עם הפרעות בתפקוד בלוטת התריס.

1. שלב הכאב: הכאב דומיננטי יותר מהנוקשות
• כאב עז במפרק הכתף, שמתגבר בעיקר בתנועה ולעיתים גם במנוחה. הכאב עלול להקרין לשכמה, לאורך הזרוע ולכף היד.
• הכאב יכול להיות מורגש גם בשעות הלילה, ולעיתים קרובות מפריע לשינה. זה עלול לגרום לתשישות, תסכול ואף לשינויים במצב הרוח.
• מתחילה ירידה הדרגתית בטווחי התנועה של הכתף.
• קושי משמעותי בביצוע פעולות יומיומיות.
השלב הזה קל לפספוס ונראה לעיתים כמו פתולוגיות אחרות בכתף. המטופלים עוברים בין רופאים, מבצעים בדיקות ונעים בין מטפלים כדי למצוא פתרון שיגאל אותם מהכאב ויחזיר אותם לשגרה. הם מתארים חוסר אחידות בדרכי האבחון ובקביעת הטיפול. המפתח לזהות אותם הוא הכרת התסמונת וידיעה של מאפייני הסובלים.

2. שלב הנוקשות: הנוקשות דומיננטית יותר מהכאב
• הכאב פוחת בהדרגה, אך נוקשות הכתף ניכרת ומשמעותית.
• טווחי התנועה מוגבלים מאוד, במיוחד בסיבוב חיצוני, הרמת היד, או הושטת היד מאחורי הגב.
• הנוקשות מגבילה את טווחי התנועה לפחות בשני מישורים ולפחות 25% מטווח התנועה. בהמשך בולטת ירידה לפחות של 50% בטווח התנועה הפאסיבי והאקטיבי בהשוואה ליד השנייה.
• המטופלים חווים פגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי, כמו לבישת בגדים או עבודה מעל גובה הכתף.
• ההגבלה מתבטאת הן בתנועה אקטיבית והן בתנועה פסיבית
• במהלך של שנה עד שנתיים הנוקשות חולפת בהדרגה, אך לא תמיד טווח התנועה חוזר להיות מלא.

3. שלב ההפשרה
• בשלב זה יש שיפור הדרגתי בטווחי התנועה של הכתף.
• הכאב נחלש משמעותית או נעלם לחלוטין.
• המטופלים עשויים לשחזר את רוב התפקוד היומיומי, אם כי לעיתים התנועה אינה חוזרת במלואה.

לרוב האבחנה הינה לפי מאפיינים גיל, מין ומחלות רקע, ועל דרך השלילה של מחלות כתף אחרות

אנמנזה ובדיקה קלינית:
• גיל ומין המטופל (לרוב 40-60 ויותר בנשים)
• כאב עז למעלה מחודש, סבל של ממש
• הגבלות תנועה אופייניות בעיקר סיבוב חיצוני

צילומי רנטגן ואולטרה-סאונד:
• במקרים של כתף קפואה, צילום הרנטגן יפוענח כתקין אולם יש לבצעו לצורך שלילת מחלות אחרות כמו שינויים ניווניים במפרק, גידולים סרטניים, פגיעה באספקת הדם ועוד.
• בדיקת אולטרה-סאונד לרוב תפוענח כתקינה.

הטיפול בכתף קפואה דורש גישה רב-מערכתית, רגישה ומותאמת אישית. בעבר סברו שפיזיותרפיה וללא טיפול התסמונת תחלוף. גישה זו לא מתייחסת לסבל ולהשלכות של כאב כרוני ממושך על תפקוד האדם הסובל. כתף קפואה משפיעה באופן עמוק על רווחת המטופלים, ומובילה לעיתים קרובות לחיפוש פתרונות מחוץ למערכת הבריאות הקונבנציונלית. כאשר רופאים ממליצים רק "לחכות", מטופלים חשים נטושים ומחפשים פתרונות בכל מחיר, לעיתים תוך הוצאה כספית גבוהה וללא תוצאות ברורות.

מטופלים הסובלים מכאב כרוני נוטים לפנות לטיפולים אלטרנטיביים, שלרוב אין להם בסיס מחקרי מוצק. זה מוביל לתסכול וייאוש. בנוסף, טיפולים לא יעילים עשויים להעמיק את תחושת חוסר האונים ולהכביד כלכלית. פיזיותרפיה מעודכנת מלווה את האדם הסובל ומסייעת לו לנהל את האירוע.
טיפול בשלב הכאב: דגש על שליטה בכאב ומניעת החמרה ומתן תמיכה ומסגרת

הטיפול שתקבלו אצל אורתופד כתף או רופא כאב:
• טיפול בתרופות נוגדות כאב החל מאקמול, אופטלגין, נוגדי דלקת וכלה באופיאטים.
• טיפול בגלי רדיו לשיתוק זמני של עצבי כאב המובילים לכתף.
• הזרקות סטרואידים לחלל מפרק הכתף למטרת הורדת התגובה הדלקתית והכאב.

לצערנו, פתרונות אלו רחוקים להיות מושלמים ולעיתים השפעתם מוגבלת ולכן המרכיב התמיכתי בפיזיותרפיה כה חשוב.

פיזיותרפיה: מתן מידע עדכני ומדויק תוך התייחסות לקשיי ההתנהלות ביום יום, שמירה על אורח חיים בריא הכולל פעילות גופנית מותאמת, תזונה ומרכיבים של תפקוד ופעילות פנאי.

בשלב הכאב, פיזיותרפיה עדינה כוללת: עיסוי עדין לאזור הצוואר, השכמות והכתף, אמצעים שונים לקירור וחימום, טיפול בזרמים חשמליים, תרגילי נשימה והרפיה, תרגול עם מראה לצד הנגדי טיפול במציאות מדומה, שימוש בחבישות מיוחדות.

חשוב לדעת: בשום אופן לא לגרום לתנועה מכאיבה בניסיון "להפשיר" את הכתף. זו טעות נפוצה שעלולה להחמיר את המצב.

רופא אורתופד: מכיוון שזוהי תסמונת שבסופו של דבר חולפת מעצמה, ההתערבות של הרופא האורתופד נשמרת למקרים מסוימים בלבד. במקרים ספורים שלב "ההפשרה" והחזרת טווח התנועה מתעכב ואז יש לשקול התערבות של אורתופד הכתף. התערבות זו יכולה לכלול:
• הליך בו בהרדמה כללית מבצעים הנעה של הכתף עד הגעה לטווח מספק.
• הזרקת נוזל בלחץ לתוך הכתף מתוך מטרה לגרום לקרע של המעטפת המכווצת ולשחזר את טווח התנועה
• שחרור אורתרוסקופי: ניתוח זעיר פולשני בו תחת סיב אופטי מבוצע שחרור מבוקר של המעטפת המכווצת עד הגעה לטווח תנועה רצוי

פיזיותרפיה: זה השלב שבו הפיזיותרפיה מאד משמעותית ומזרזת את החזרת התנועה. הטיפול יכלול:
• טכניקות לשיפור טווח התנועה
• תרגילי מתיחות מותאמים
• תרגילי חיזוק הדרגתיים וחזרה מותאמת לפעילות ספורט
• מתן דגש רב על תרגול ביתי

הטיפול צריך להיות מותאם אישית ויש להתחשב בשלב התסמונת. ליווי מקצועי רציף חיוני להצלחת הטיפול, ובעיקר - סבלנות היא מפתח, אין פתרונות קסם מהירים. הבשורה המעודדת היא שהתסמונת מוגבלת בזמן. לאחר שנה עד שנתיים, רוב המטופלים חווים שיפור משמעותי.

חשוב להבין שזהו מסע. עם ליווי מקצועי, סבלנות ותמיכה נכונה, אפשר לעבור את התקופה המאתגרת הזו. הפיזיותרפיסטים משחקים תפקיד מרכזי בטיפול. הם מספקים מידע עדכני ומדויק על התסמונת, מעניקים תמיכה רגשית ומקצועית לאורך כל הדרך, מתאימים את הטיפול לשלב בו נמצא המטופל, עובדים בשיתוף פעולה עם הרופא המטפל ומסייעים בקבלת החלטות לגבי המשך הטיפול.

למרות שהדרך עשויה להיות ארוכה ומתסכלת, המסר החשוב הוא שיש אור בקצה המנהרה. עם טיפול מתאים, סבלנות והתמדה, הכתף הקפואה תפשיר. החשוב ביותר הוא לקבל ליווי מקצועי מתאים ולא לוותר - התסמונת אכן חולפת בסופו של דבר, והחיים חוזרים למסלולם.

השתתפו בכתיבת הכתבה: פרופסור ערן ממן, מנהל יחידה לניתוחי כתף בבית חולים איכילוב; עירית סמילנסקי, פיזיותרפיסטית ספורט ואורתופדיה