קרן פטל-ארנברג היא פסיכולוגית ותיקה, שנתקלה במקרים לא פשוטים לאורך הקריירה, אבל השנה האחרונה הביאה לפתחה אתגרים חדשים לבריאות הנפש. "אין ספק שהשבעה באוקטובר והמלחמה שנמשכת כבר למעלה משנה פצעו אותנו כחברה והשפיעו באופן משמעותי על כל אחד ואחת מאיתנו בדרך זו או אחרת. למרפאות בריאות הנפש פונים מטופלים שחוו חוויות קשות ובלתי ניתנות לעיכול: שורדי הנובה, תושבי העוטף והצפון, חיילים ומילואימניקים. אבל חשוב לי לציין שגם אלו שלא חוו את השבעה באוקטובר או את המלחמה עצמה באופן ישיר, מושפעים מהמצב וזה בא לידי ביטוי באופן משמעותי".
איך זה בא לידי ביטוי?
"בשנה האחרונה ישנה עלייה משמעותית במספר הפניות למרפאות לבריאות הנפש, של אנשים שנפגעו בצורה ישירה בשבעה באוקטובר או בזמן המלחמה - תושבי העוטף והצפון, מפונים, חיילים ומילואימניקים, שורדי הנובה, חיילים שחוו אובדן חבר במלחמה, משפחות של חטופים - כל אחד מהם סובל מתסמינים שונים בעקבות חוויות טראומטיות, זה כולל חרדה, תחושת חוסר ביטחון, הימנעויות, מחשבות טורדניות ושיבושים בתפקוד היומיומי. כמובן שגם המעגל השני סובל מתסמינים דומים, הורים לחיילים קרביים או צעירים שאיבדו חברים בנובה וכד'.
"בנוסף, אנחנו רואים עלייה משמעותית בקרב ילדים הנזקקים לטיפול עקב אובדן של בן משפחה, טראומה שעברו בשבת השחורה או חרדה בעקבות האזעקות. מעבר לכך יש הרבה פניות של אנשים שהמצב והאווירה הכללית במדינה משפיעים עליהם. אחד המאפיינים החדשים הוא שגם אם אדם לא נפגע ישירות ואפילו לא מכיר אישית מישהו שנפגע, המתח והלחץ שהוא חווה באווירה הכללית משפיעים עליו לא פחות. אנחנו רואים יותר נשים עם דיכאון אחרי לידה, אנשים עם התקפי חרדה, חשש לצאת מהבית ועוד.
"אנחנו גם שמים לב לעלייה בסימפטומים גופניים - חולי סוכרת שמאבדים איזון, יתר לחץ דם ובעיות גופניות אחרות שהיו מאוזנות וכעת משתבשות. גם אנשים שהיו מאוזנים מבחינה נפשית איבדו את האיזון ועוברים טלטלה נפשית וכעת צריכים למצוא את האיזון מחדש שכן הנפש נהייתה שבירה יותר. אם אדם היה מתמודד עם מצב מסוים בצורה סבירה, הרי שאחרי השנה הקשה הזו יש פחות כוחות להתמודדות באופן עצמאי וההרגשה היא שחייבים עזרה מקצועית".
נראה שאירועי המלחמה שינו את הסטיגמה שתמיד היתה קיימת על טיפול נפשי
"לגמרי, בשנה האחרונה אנחנו עדים לשינויים משמעותיים בתפיסה החברתית לגבי בריאות הנפש. אנחנו מדינה שחווה דברים קשים שלא היו מוכרים בעוצמה ובמשך שלהם. מדינה שחווה טראומה קולקטיבית ומתמשכת, חברה פצועה והכל בממדים נרחבים ובמסות. אישית אני מרגישה שהמקצועות הטיפוליים (פסיכולוגים, פסיכיאטרים) הפכו להיות נדרשים כמעט כמו רופא משפחה. אם פעם הפנייה אלינו, ובעיקר לפסיכיאטרים, הייתה של אלו שהיו 'בשוליים', שסבלו מהפרעות או מחלות נפש מיוחדות, היום יש עלייה משמעותית בפניות גם מאלו שלא היו חושבים מעולם לפנות לעזרה נפשית. מהות המקצוע ונחיצותו השתנו לחלוטין".
איך לדעתך השתנה המקום של הפסיכולוג והפסיכיאטר במערכת הבריאות בשנה האחרונה?
"הוא השתנה באופן דרמטי. הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי הפך להיות חלק מרכזי לא רק בטיפול של חיילים או שורדי טראומה, אלא גם בחיים האזרחיים. במקרים רבים יש שיתוף פעולה חזק יותר בין אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ובין רופאים ושירותי בריאות כלליים, כל זאת מתוך הבנה שמצב נפשי יכול להשפיע על מצב פיזי ולהפך. הפנייה למטפלים פסיכולוגיים נחשבת היום לטיפול לגיטימי, לאור המודעות הגוברת. שירותי בריאות הנפש כבר לא נתפסים כמשהו חריג, והם חלק מהשירותים הרפואיים החשובים של מערכת הבריאות".
איך את רואה את השינוי בתפיסת הציבור כלפי בריאות הנפש?
"אם יש אולי משהו חיובי שאפשר להצביע עליו אחרי ה-7 באוקטובר זה השינוי המהותי בתפיסת הציבור לגבי טיפולי נפש. בעבר אנשים פחדו שהחברה תראה בהם חלשים או לא נורמליים אם יבקשו עזרה. היום האווירה השתנתה לחלוטין. השיח על בריאות הנפש, חרדה, דיכאון והתמודדות עם טראומות נמצא בכל מקום. יש תמיכה חברתית רחבה יותר ומודעות גבוהה יותר. אנשים מבינים שזה לא רק שמדובר בטיפול במצבים קשים, אלא גם כלי שמסייע לשיפור איכות החיים, להתמודד עם קשיים ולהגיב נכון למתחים יומיומיים.
"בנוסף, היום יותר ויותר אנשים מגיעים למה שנקרא טיפול מניעתי. יש מודעות עמוקה כך שאנשים לא רוצים ליפול למקומות לא טובים ומבינים שהטיפול יאפשר להם להימנע מכך או לפחות להקטין את התחושות והרגשות השליליים. עולם בריאות הנפש הפך להרבה יותר לגיטימי וההתייחסות אל הנפש הפכה להיות חשובה לפחות כמו ההתייחסות אל הגוף כמשהו שדורש טיפול נכון ותחזוקה".
איזה סוג מטופלים את פוגשת בזמן האחרון?
"פונים אלינו הרבה מילואימניקים, שהמודעות שלהם לפוסט טראומה נמצאת במקום טוב. הם מבינים שחשוב לטפל בטראומה ובחוויות הקשות עכשיו ולא לחכות עד להתפתחות סימפטומים קשים. הם מגיעים אלינו בין סבבי המילואים, רוצים לקבל טיפול ולחזור אל הסבב הבא. גם מצד הצבא יש כיום הרבה נכונות וסיוע בפועל".
איך מי שזקוק לטיפול יכול לדעת האם לפנות לפסיכיאטר או פסיכולוג?
"פסיכולוגים עוסקים בעיקר בעבודה טיפולית, בעיבוד רגשי ועבודה קוגניטיבית-התנהגותית, בעוד שהפסיכיאטרים מתמקדים יותר בטיפול תרופתי והפחתת הסימפטומים. הציבור מבין את ההבדלים האלה ויותר אנשים פונים לטיפול פסיכולוגי יחד עם תמיכה פסיכיאטרית כשנדרש. יש שיתוף פעולה הדוק יותר בין שני תחומים אלו, וזה עוזר הרבה במתן טיפול הוליסטי וכוללני, שמכסה את כל ההיבטים של בריאות הנפש. עם זאת, אני חושבת שחשוב להבהיר לציבור שלפעמים טיפול פסיכולוגי לא תמיד מספיק, ובמקרים של מצבים קשים כמו דיכאון עמוק או חרדה קשה יש צורך גם בטיפול תרופתי. בכל מקרה של התלבטות אפשר ורצוי להתייעץ עם רופא המשפחה או פסיכיאטר".
איך את רואה את ההתפתחות של שירותי בריאות הנפש בישראל בשנים הקרובות?
"אנחנו נמצאים בתקופה של שינוי מעניין מאוד. ככל שימשיך להיות דיבור פתוח יותר על בריאות הנפש, יהיו יותר שירותים זמינים ומגוונים. בשנה האחרונה משרד הבריאות וקופות החולים משקיעים משאבים בתקציבים ותקנים בתחום, ויש רצון רב של כלל המערכת לתת מענה טיפולי כוללני באמצעות פסיכיאטרים, פסיכולוגים ומומחי שיקום, תוך חשיבות מתן מענה לכל האוכלוסייה ללא קשר לדרגת החשיפה והטראומה. כל אחד חשוב לנו באותה מידה.
"חשוב להדגיש שהטראומה שאנחנו חווים היא קולקטיבית ומתמשכת. למרות שלעיתים נראה שזה נגמר זה עדיין כאן. אזעקות ברחבי הארץ עדיין נמשכות, חיילים ומילואימניקים עדיין מאיישים את כל הגזרות, והחטופים שאנחנו מחכים לשובם, עדיין שם. אני צופה שהביקוש עוד ילך ויגדל, כך שהמערכת צריכה להמשיך ולהתאים את עצמה לצרכים של האוכלוסייה".