"האישה נשבעה שהעובר זז": הסיבות המוזרות לתופעת ה'היריון המדומה'

אחרי שנים של ניסיונות כושלים להיכנס להריון, מרב (44), לכאורה מצליחה. בטנה תופחת, היא חשה בעובר, וגופה משתנה, ההיריון לו ציפתה הגיע, אבל בדיקת האולטרסאונד הראשונה מראה שאין עובר והיא חווה הריון מדומה.

אלא שמרב נצמדת לחוויית ההיריון המדומה ומסרבת להרפות. החודשים מתקדמים והאילוזיה משתלטת עליה, סביבתה האוהבת מנסה לתמוך ומירב, לכאורה, לראשונה מאושרת. אך עם התקדמות החודשים, האילוזיה הופכת למצב נפשי מסוכן ,שהולך ומסתבך, מסתבך והולך.

זהו סיפור המסגרת של הסרט הישראלי החדש "עשרה חודשים" של הבמאי עידן הובל, שגם כתב את התסריט ובכיכובם של שירי גדני, עידית טפרסון, תום חגי' אילנית בן יעקב, אלישבע וייל, אברהם סלקטר ונתלי פיינשטיין.

אלא שתופעת ההיריון המדומה היא לא פרי יצירתו המדומיינת של הבמאי עידן הובל. הקשר בין גוף לנפש ידוע ומוכר, ולא מעט תופעות פיזיולוגיות מוסברות באמצעות כוחה של הנפש להשפיע על הגוף. אלא שבתוך עולם התופעות הזה, תופעת ההיריון המדומה היא אחת המשונות וגם הנדירות.

אחד המקרים המפורסמים של הריון מדומה התרחש ב-1555, כשמרי מלכת אנגליה בישרה למקורביה שהיא בהריון. זו הייתה חדשה משמחת מאוד, שכן לא היו לה ילדים, והיה חשש ממשי שלא יהיה לה יורש במלכות. אלא שעד מהרה התברר כי היה זה הריון מדומה. בהמשך חזרה התופעה ומרי מלכת אנגליה סיימה את חייה מבלי שילדה יורש.

לרוב, הריון מדומה מתרחש באחד משני מקרים: כשהאישה רוצה מאוד להיות בהריון ולא מצליחה, או כשמקנן בה פחד מאוד גדול מפני כניסה להריון. אלא שהמקרה הראשון נפוץ הרבה יותר.

בדרך כלל, מדובר בנשים שמטפחות את ההיריון המדומה ושמחות בו, וחוות משבר גדול כשהן נאלצות להתעמת עם העובדה שלא מדובר בהריון אמיתי.

לעתים קרובות מדובר בהתמודדות קיצונית עם טראומה קשה מהעבר. האישה עוברת תהליך עמוק ואינטנסיבי של שכנוע פנימי, עד שהיא בטוחה באמת ובתמים שהיא בהריון. חשוב לציין שלא מדובר בהונאת הסביבה, אלא בחוויה נפשית אותנטית.

בעולם הפסיכולוגיה, התופעה של אנשים המפתחים תסמינים גופניים לגורמים נפשיים מוכרת וידועה, והריון מדומה נכלל בעולם התופעות הזה. לכאורה, אין כל סיבה פיזית למצב - כלומר, אין הריון - אבל האישה חווה תסמינים גופניים ומשוכנעת שהם אמיתיים.

נושא ההיריון המדומה לא היה זר לעידן הובל, במאי ותסריטאי 'עשרה חודשים', שיעלה למסכי הקולנוע החל מיום חמישי הקרוב (5 בספטמבר). "כששירי גדני (השחקנית הראשית בסרט, ד.ק) סיפרה לי שהיא בהריון, זה עורר בי באופן מאוד מוזר זיכרון ילדות: דודתי התמודדה עם הריון מדומה, היא כל כך רצתה ילד עד שגופה החל לייצר חלב. שיתפתי את שירי וזה הצית אצלה רעיון לדמות ורצון עז לגלם אותה. וכך הסרט נולד.

"רצינו להשתמש בהריון האמיתי של שירי, ובן זוגה, הצלם דוד סטרז'מייסטר הצטרף לתהליך היצירתי. לא היה לנו עדיין תסריט, כתבתי וצילמנו מהר ככל שניתן והתסריט גדל, השתנה והתפתח במקביל להריון. ההפקה האינטימית אפשרה לנו חופש יצירה וחדוות עשייה. זה סרט על הכוח שיש לכמיהה ועל הסכנה שהיא יכולה להביא עימה. כי לפעמים מסוכן לרצות כל כך חזק".

השאלה המרכזית בתופעה מוזרה זו היא איך ניתן לטעות בתסמינים של הריון? הרי כל אישה שהייתה בהריון או אפילו רק קראה על הנושא, יודעת ומכירה את התופעות שנלוות למצב זה. סימן אחד ברור שלא ניתן לטעות בו - הבטן התופחת. אז איך ניתן לטעות ולחשוב שמישהי נמצאת בהריון מתקדם כשהיא לא?

מסתבר שכוחו של הרצון הנפשי והשכנוע העצמי גדול וחזק מכפי שניתן לשער. גורמים רבים יכולים לגרום להפסקת המחזור החודשי, החל במתח קיצוני, דרך נטילת תרופות שונות וכלה בהפסקה טבעית של הגוף בשל גיל מתקדם.

בהמשך, הפעילות ההורמונלית, המושפעת אף היא מהמצב הנפשי, יכולה ליצור תופעות הדומות לאלה המתפתחות בהריון - כמו בחילות, תיאבון מוגבר, קשיים בהירדמות ואפילו גודש בשדיים וייצור חלב.

כאמור, לא מדובר בטעות או באי הבנה. לעתים קרובות, מתוך כמיהה או חשש, יכולה אישה לחשוב שהיא חשה סימפטומים של הריון, והחשש או התקווה מתבדים עם בוא המחזור או לאחר ביצוע בדיקת הריון.

במקרה של הריון מדומה, מדובר במצב נפשי קיצוני המונע מהאישה לעמוד על טעותה וגורם לה להיסחף למציאות חליפית ולא ממשית, שבה היא בהריון - ללא קשר לטיעונים או הפרכות רציונליות.

הרצון העז להפוך את הפנטזיה למציאות גורם לכך שהנשים הללו משוכנעות כי הן חשות את תנועות העובר ולעתים אפילו צירים, כאשר הן מפרשות לצורך כך כל תחושה בחלל הבטן (כגון תנועות מעיים או גזים) כביטוי להריון.

"במהלך התחקיר לסרט", מספר עידן הובל, "נתקלתי בלא מעט סיפורים של נשים שחוו היריון מדומה בגלל סיבות שונות. הייתה למשל נערה שחוותה אונס במשך שנים מאביה שפיתחה היריון מדומה, ובכך למעשה חשבה להרחיק את האב הפוגע.

"מקרה אחר היה עם אישה פיליפינית שהגיעה לחדר לידה עם אמה. כאשר הרופאים אמרו לה שהיא לא בהיריון, דווקא האם הייתה זו שלא האמינה ונשבעה בפני הרופא שהיא הרגישה את העובר זז".

בכל המקרים, מדובר בביטוי לקושי נפשי קיצוני, המלווה במקרים רבים בתופעות כמו חרדה ו/או דיכאון. במרבית המקרים, הטיפול היעיל ביותר במצב הוא פסיכולוגי.